זה לא סוד שבחודשים האחרונים יפו מתפתחת ללא היכר בכל הקשור לעולם הקולינריה, מסעדות נפתחות על ימין ועל שמאל (וכמו שמכתיבים החוקים בארצנו, כנראה שבעוד כמה חודשים גם כמה מהן ייסגרו). שוק הנמל נפתח בשבוע האחרון, והנמל באופן כללי הולך ופורח בשנה האחרונה.
את תחילת העידן החדש של נמל יפו, פתחה מסעדת הקונטיינר לפני שנתיים וחצי כמעט, וזכתה למחמאות ופירגון. הקונטיינר נמצאת כבר זמן רב ברשימת "מסעדות שצריך לבקר", רשימה שרק הולכת וגדלה. גם הפעם, ההזדמנות הטובה ללכת לקונטיינר הגיעה בדמות קופון הנחה מאחד מאתרי הקופונים. כך מצאנו את עצמנו, חברתי ואני, בנמל יפו המתפתח בשעות הצהריים המאוחרות עושים דרכנו לעבר "מחסן 2", ההאנגר בו נמצאת המסעדה. להמשיך לקרוא ←

יש כמה סוגים של אנשים והאופן שהם מגיבים לעובדה שאני כותב בלוג של ביקורת מסעדות, יש את המפרגנים, יש את מבקשי ההמלצות, יש את אלו שיוצאים נגד הציונים למסעדות שהם אוהבים, יש את המזדהים, ויש את יואב פרנקו, חבר יקר … להמשיך לקרוא ←

לא לעיתים תכופות קורה שנפתחת מסעדה מסקרנת במחוזותינו, אך לפני חודשים אחדים נפתחה בתל אביב מסעדה חדשה שיצרה עניין בשל העומדת בראשה והצהרותיה.
רימה אולברה היא שפית יהודיה מסן פרנסיסקו שעלתה לארץ בשנת 2000, אחרי שנים רבות של קריירה בחו"ל. בשנים האחרונות היא הייתה מקיימת בביתה ארוחות גורמה מיוחדות, למועדון מצומצם של אנשים ששילמו בהתאם (השמעות אומרות שלפעמים המחיר הגיע ל-500 שקלים לארוחה). במרץ האחרון, לראשונה מאז עלתה לישראל, פתחה רימה מסעדה משלה. להמשיך לקרוא ←

בשנתיים האחרונות, מסעדות שוק רבות החלו להציף את תל אביב, עם תפריטים המבוססים על מאכלים עונתיים טריים (או לפחות מתיימרים להיות טריים), וברוב המקרים עושות זאת באווירה לא מחייבת וצעירה. לפני עשר שנים, עוד הרבה לפני שמסעדות השוק נפתחו בכל … להמשיך לקרוא ←

עבר הרבה זמן מאז הביקורת האחרונה, זאת בשל הלחץ הרב בלימודים וחוסר הזמן שיש לי, לא רק לכתוב ביקורות אלא חמור מכך – ללכת למסעדות. ובכל זאת, בזמן האחרון יצא לי לפקוד פעמיים את מוסד הסושי האהוב עלי, אז אנצל את ההזדמנות לספר לכם על אחת מהפעמים. להמשיך לקרוא ←

מאראבו היא מסעדת השף של יואב בר, שזכה ב"תחרות המסעדות של ישראל" במסגרת התוכנית בהנחיית עודד מנשה. כמובן שהזכייה בתוכנית הזו לא אומרת דבר על המסעדה עצמה, אבל עושה רושם שבמסעדה נצמדים לזכייה ומתהדרים בה למרות שהזכייה הייתה ב-2009, וכידוע – הרבה דברים יכולים להשתנות ב-3 שנים, במיוחד בענף המסעדנות. להמשיך לקרוא ←

המזללה של השף מאיר אדוני נפתחה לפני חודשים ספורים והפכה תוך לילה מיום פתיחתה, למקום הכי חם בתל אביב. כדי להיות בין היושבים במסעדה ביום מסויים ושעה ספציפית, הייתם נדרשים להזמין מקום כמעט שבועיים מראש. לצד המון ביקורות חיוביות מאוד, היו גם המון ביקורות של אנשים שיצאו מאוכזבים ולא הבינו על מה המהומה.
החלטתי להמתין מעט לפני שאנסה את המקום בעצמי והזדמנות כזו צצה בתחילת החודש, כשבשעה טובה אחותי סוף כל סוף פינתה לעצמה זמן, כדי שאוכל לקחת אותה למסעדה לכבוד יום ההולדת ה-24 שלה (שהיה בכלל חודשיים קודם לכן). להמשיך לקרוא ←

האוכל הסיני מגוון מאוד בטעמיו, במרכיביו ובצורות ההכנה שלו, כל האלמנטים האלו משתנים ממחוז למחוז במדינה הגדולה והמרתקת הזאת. עם זאת, בתרבות המערבית אימצו רק מעט מהתרבות הסינית הקולינרית, ועל אף שאני לא יכול להגיד בוודאות שאני יודע איך נראית ארוחה סינית אותנטית, אני כן יכול לומר שמסעדת פָּת-קוּאַה היא, קרוב לוודאי, הסינית הכי טובה בארץ. להמשיך לקרוא ←

הקופונים למסעדת "יקִינִיקוּ טֶנְקַה" הם שהביאו אותי לאכול שם עכשיו ולא "מתישהו בהזדמנות". על המסעדה שמעתי וקראתי בעבר דברים טובים; על האווירה שמכניסה אותך ליפן באמצעות חדרונים אישיים עם קירות עשויים דפי אורז, חווית האכילה שכוללת קבלה של בשר נא וצלייה אישית של האוכל ע"י הסועדים מעל גריל מובנה בשולחן ו"בשורה חדשה" על אוכל יפני שאינו סושי.
אז אם יש קופון, מדוע לא לנצל את הההזדמנות?
עלות הקופון הייתה 250 שקלים (במקום 500 שקלים) לארוחת טעימות זוגית של 12 מנות.
התקשרנו להזמין מקום במסעדה שפתוחה רק בערב וממה שהבנתי בעת הניסיון להזמין שולחן, יש שלושה סבבים. שעה 18:00, שעה 20:00 ושעה 22:00. לצערנו, אולי כיוון שהיה מדובר בשבוע האחרון לניצול הקופון, הצלחנו להזמין מקום לסבב של שעה 22:00, שהיא לא שעה אידאלית לאכילה, אבל זה מה שיש ועם זה ננצח. להמשיך לקרוא ←

הפעם הראשונה שלי בשגב הייתה ב-2008, השנה שבה נבחרה בפעם הראשונה לאחת מ-10 המסעדות הטובות בישראל. אני לא אשכח את רגע הכניסה למסעדה שהיה כמו בסרטים. ברגע שנפתחה הדלת ונגלתה למולי המסעדה, מוזיקה איטלקית חדרה לאוזניי בזמן שראיתי את הפעילות במטבח הפתוח, ידעתי שאני מאוהב, גם האוכל היה משגע והשירות היה הטוב ביותר שהכרתי עד לאותו הרגע במסעדות בארץ.
המים שנמזגו אז לכוסות הסועדים, כל פעם שהכוס קצת התרוקנה, היו בטעמים מיוחדים (מנגו/תות) ולא כללו שום תוספת למחיר העסקית. מאז פקדתי את המסעדה כמה וכמה פעמים, המים כבר לא בטעמים יותר משנה, העסקית התייקרה. מה עוד השתנה מאז? להמשיך לקרוא ←