כרמלה בנחלת העבר

בשנתיים האחרונות, מסעדות שוק רבות החלו להציף את תל אביב, עם תפריטים המבוססים על מאכלים עונתיים טריים (או לפחות מתיימרים להיות טריים), וברוב המקרים עושות זאת באווירה לא מחייבת וצעירה. לפני עשר שנים, עוד הרבה לפני שמסעדות השוק נפתחו בכל פינה, נפתחה מסעדת כרמלה בנחלה.
המסעדה, בראשתו של השף והבעלים דניאל זך, ממוקמת באיזור נחלת בנימין בסמוך לשוק הכרמל, שממנו מגיעים חומרי הגלם למטבח המסעדה. במהלך השנים הראשונות שלה, צברה כרמלה אהדה רבה ואף נחשבה לאחת מהמסעדות הטובות בארץ במשך מספר שנים. מלבד האוכל הטוב, המושפע מהמטבח האירופאי בכלל והצרפתי בפרט, כולם טרחו גם להדגיש את העיצוב היפה והאווירה המיוחדת שמשרה מבנה המסעדה, שהוא מבנה עמודים עתיק שעבר שיחזור ששמר על סגנונו המקורי.
עושה רושם שבשנים האחרונות המסעדה קצת איבדה גובה מבחינת הסיקור התקשורתי, כנראה התקשתה לשמור על מעמדה בנוף הקולינרי הצעיר והרענן שהתחיל בשנים האחרונות, וסביר להניח שגם לגל מסעדות השוק הייתה השפעה שלילית בעניין זה.

המסעדה נסגרה ביולי 2012
בחודש מרץ האחרון, אחרי תקופה יבשה מאוד באגף אתרי הקופונים, הוצע קופון לארוחה במסעדה בשווי 300 שקלים, בחצי המחיר. החלטתי לקנות את הקופון ולקחת את אחותי להתרשמות.
הזמנו מקום ליום חמישי בערב, מאושרים לדעת שלמסעדה חניון פרטי וחינמי לאורחי המסעדה, יתרון עצום כשמדובר על מסעדה בתל אביב. התחלה טובה.
נכנסנו למסעדה, מחפשים את המארחת בחוסר ודאות, שהגיעה כעבור מספר שניות אחרי שאחד המלצרים הבחין בנו, והובלנו אל עבר השולחן שלנו. במסעדה מספר איזורי ישיבה, מרפסת עישון קטנה עם מספר מצומצם של שולחנות, איזור אחר עם רצפת אריחים שמאפיינת את הבתים הראשונים של תל-אביב ולדעתי איזור זה הוא הנעים ביותר לשבת בו במסעדה, ואיזור נוסף סמוך לכניסה למסעדה, שמעוצב קצת יותר בפשטות, אך עדיין מעביר את הקו העיצובי של תל אביב הישנה. התאורה עמומה במעט, עם אור כתמתם שיוצר קצת תחושה שנמצאים בתוך סרט ישן. שולחנות עץ עמוקים גם כן מכניסים לאווירה, ויוכלתי לראות את אותו הקסם שעליו נהגו לדבר באווירה שיש במקום.

המלצר שלנו, שלאורך הארוחה שידר קצת חוסר ביטחון כללי וקצת מגושמת חברתית מסויימת (בהעדר מקבילה מתאימה ל-awkward האנגלית), הגיש לנו את התפריטים ואת תפריט היין.
מבט חטוף בתפריט מעיד על כך שהמסעדה אכן עברה שינוי עם הזמן, מנות מהמטבח האירופאי כבר לא מהוות את עיקר התפריט בקטגוריית הראשונות, והמחירים גבוהים בעיקר, למעט מספר מנות מצומצם שמתומחר בצורה הוגנת. גם בתפריט היינות קשה למצוא אופציה זולה, והלכנו על שרדונה 2011 של פלטר שמתומחר ב-140 שקלים מהזולים שמאפשר התפריט.
היין הוגש לנו לשולחן ביחד עם שמפניירה וטקס החליצה המלא, טעמו חמצמץ בפגישה הראשונה עם הלשון, והוא בעל הגזה עדינה וסיומת מתוקה ויבשה. בסך הכל יין טוב, אך לא מיוחד בשום צורה שהיא, וכבר שתיתי במסעדות יינות זולים יותר וטובים יותר.

אחרי התלבטות ארוכה מול התפריט עם המחירים המעט מרתיעים למנות יחסית פשוטות, החלטנו שכפתיחה נזמין את לחם הבית לצד שתי מנות ראשונות, ומנה עיקרית אחת ולאחר מכן נראה מה הלאה.
לחם הבית הגיע ביחד עם כדור חמאה צהובה, 5 פרוסות רחבות וגדולות של לחם חמים וטעים שהיה באיזון מושלם בין דחיסות לאווריריות, ובעל קרום קשה וקריספי. מנת לחם טובה, אך 17 שקלים הם תמחור גבוה כמו שאר המנות בתפריט.

לחם כרמלה בנחלה

לחם הבית : חמים וטעים

עם הלחם הזמנו גם איקרה ביתית כרמלה, שהוגשה בכמות נאה, עם פלפלים שרופים קלופים, בצלים וצנונית חיים פרוסים, ועלי פטרוזיליה רעננים. האיקרה בסדר בסך הכל, לא יוצאת דופן בטעמה, אך ללא כמות מיותרת של מיונז ועם זאת, בעלת מרקם חלק יחסית לעומת מנות איקרות אחרות שאכלתי. ולמרות זאת, המנה הייתה קצת משעממת. הטעמים חוזרים על עצמם, הפלפלים והצנונית לא באמת התחברו עם האיקרה בשום צורה. זו מנה שאם כבר מזמינים, רצוי להזמין כמנת חלוקה (וליותר משני אנשים), אחרת היא ממצה את עצמה דיי מהר. לא מנה שהותירה רושם רב, גם לא על אחותי שחולה על איקרה.

איקרה ביתית : טעימה, אבל משעממת מהר

מנה ראשונה נוספת הייתה קרפצ'יו פילה בקר עם שמן זית, רוטב בלסמי, זיתים ותלתלי פרמז'ן. אגלה לכם סוד, אינני חובב גדול של מנות קרפצ'יו עם בלאגן רב מעל הבשר שמאפיל עליו, כך שתחילה התאכזבתי לגלות את צלחת הקפרצ'יו שאומנם נראתה יפה אבל עם כמות גדולה של המרכיבים שתוארו בתפריט ובנוסף גם שקדים ועלי מיקרו. מצד שני, שמחתי לגלות שפרוסות הבשר היו בעובי הנכון, ולא הוצפו בשמן זית או בלסמי.
טעימה ראשונה של המנה השכיחה ממני כל דאגה. מלבד טעם הבשר האיכותי, והחמיצות העדינה של חומץ הבלסמי, תפס את הלשון שלי טעם וארומה מפתיעה של אגוזים שמקורם כנראה בשמן אגוזים שאולי נעשה בו שימוש. שילוב הטעמים במנה הזו היה מצויין, הקראנצ'יות של השקדים גם כן הוסיפה המון, ולדעתי האישית מדובר במנת קרפצ'יו מבריקה.

קרפצ'יו בקר בכרמלה בנחלה

קרפצ'יו בקר : מנה קרפצ'יו מהטובות שאכלתי, הרבה בזכות שמן האגוזים

כעבור מספר דקות של מנוחה לאחר הראשונות, הגיעה המנה העיקרית שהזמנו:
מחבת פירות ים עם עשבים שלמים, חמאה, שום, יין לבן ופרוסות לחם שום.
אם מנות היו נמדדות ע"פ הרוטב שלהן בלבד, המנה הזאת הייתה מעולה, רוטב החמאה עם טעמי השום והיין הלבן היה מעלף. אבל כידוע, לא שילמנו 98 שקלים לרוטב חמאה, אלא למנת פירות ים, וכמה מאכזבים הם היו. ניכר שרמת ההכנה שלהם לא הייתה אחידה, הקלמרי במיוחד סבלו מצמיגיות רבה, עד שאפילו חלקם נשארו לבלות במחבת עד שפינו לנו את המנה. גם השרימפסים סבלו מעט מבישול יתר, והמולים היו הנחמה היחידה.
פרוסות לחם השום היו טובות מאוד, מאותו סוג של לחם הבית, קלויות למחצה. ואולי הן בעצם מספרות את הסיפור של המנה הזאת, הרי אין לבטח לא נועדו לשרת את פירות הים במנה, אלא רק להספיג בהן את הרוטב המצויין.

פירות ים - כרמלה בנחלה

מחבת פירות ים : הרוטב גונב את ההצגה, שפירות הים הצליחו להרוס

לאחר שסיימנו, או כמעט סיימנו, את המנה, החלטנו שלא נרצה להזמין מנה עיקרית נוספת, כשרק מנות הנקניקיות היוו אופציה בתמחור סביר לשלב זה של הערב ולמידת שביעות הרצון מהאוכל. החלטנו לוותר על עיקרית נוספת ולהזמין קינוח.
תפריט הקינוחים מציע 6 אפשרויות, יחסית בנאליות, מלבד אפשרות של צלחת טעימות קינוחים שניתן להזמין בשתי גדלים, כשההבדל ביניהן הוא "קרמבו פסיפלורה" שיש בצלחת הגדולה ואין בקטנה. הזמנו את הצלחת טעימות הקטנה שהגיע כעבור כמה דקות.

על צלחת גדולה, הגיעו 3 קעריות קטנות ובהן 3 קינוחים: בראוניז שוקולד ברוטב אנגלז, סלט פירות עם סורבה, ומנת קרמבו פסיפלורה.
רגע… קרמבו פסיפלורה?! המנה השלישית שהייתה צריכה להגיע היא פנקוטה הל. וידאתי את זה במצלמה, כיוון שצלימתי את תפריט הקינוחים.
סימנתי למלצרית שהייתה בסביבה ושאלתי אותה מה הסיבה שקיבלנו את הקרמבו ולא את הפנקוטה. היא השיבה שזה מה שמקבלים בצלחת הקינוחים הקטנה.
ביקשנו ממנה שתבדוק שוב כי אנחנו זוכרים אחרת, ואכן אחרי בירור קצר שעשתה גילתה שאכן נפלה טעות. היא אמרה שכבר יוציאו לנו את הפנקוטה (כמובן שהשאירו לנו את הקרמבו).

צלחת טעימות קטנה : קצת מהכל, שום דבר שנחקק בזיכרון, אבל שילוב נחמד

נתחיל דווקא מהקרמבו שנחת עלינו בהפתעה, אשר בסיסו הוא סוג של עוגיית חמאה, והמילוי הוא סוג של מוסד שוקולד לבן (אולי עם פסיפלורה). עטוף בשוקולד ועם של פסיפלורה.
הקינוח הוא גרסאת גורמה לקרמבו המוכר, והוא עושה עבודה טובה.
הבראוניז היה נחמד מהסוג הפשוט, שהגיע מפורק ומעליו רוטב האנגלז שהיו לו טעמי הל.
סלט פירות היה הכי מעניין מבחינתי, שהכיל אבטיח, מלון, תפוח וקיווי ומעל כדור גלידת סורבה פסיפלורה מרענן שגם נמס לסלט הפירות לאט לאט והוסיף לטעמו.
הפנקוטה הגיעה בערך כשהיינו באמצע והתגלתה כאכזבה קשה, חסרת טעם של פנקוטה ובעלת מעט טעם של קפה (ולא של הל), ובנוסף היא הייתה כבדה מאוד עד כך שהפסקנו אחרי כמה ביסים.
שתינו את טיפות היין האחרונות והזמנו חשבון.

חשבון:
בקבוק יין לבן, שרדונה פלטר 2011: 140 שקלים
לחם הבית: 17 שקלים
איקרה ביתית: 38 שקלים
קרפצ'יו בקר: 54 שקלים
מחבת פירות ים: 98 שקלים
טעימות קינוחים – צלחת קטנה: 52 שקלים

סה"כ: 399 שקלים לפני טיפ.

לסיכום:
כרמלה בנחלה הייתה בעבר שם גדול עם הערכה רבה, עושה רושם שכיום היא רק הצל של מה שהייתה פעם. אולי זה בגלל גל מסעדות השוק ששטף את תל אביב וגרר עימו שינוי מסויים בסגנון של כרמלה, ואולי זה בגלל שהשף דניאל זך מחלק כיום את זמנו עם מסעדת "אסיה מוניקה" שפתח ב-2010 בהוד השרון. מה שבטוח – שמלבד הקרפצ'יו שהיה מעולה, המנות בתפריט לא מצדיקות את המחירים שלהן. בשל השילוב של התפריט הלא מיוחד והאוכל המאכזב יחסית, יחד עם השירות שדורש שיפור קל, הציון של המסעדה מתחיל מנקודה לא ממש גבוהה. אם כאן היו מסתיימות הבעיות, כרמלה הייתה מדורגת כמסעדה ממוצעת, אך בשל המחירים הכל-כך לא פרופורציונאליים, המסעדה הזו רחוקה מלקבל המלצה, ואני לא רואה את עצמי חוזר אליה שוב.

ציון במדד אורן (להסבר על המדד): 5.4 מתוך 10
במשפט אחד: באותו מחיר שמשלמים פה כדי להתאכזב, אפשר להנות פעמיים במקום אחר.
כרמלה בנחלה, התבור 46, תל אביב. (חניה חופשית)
טלפון: 03-5161417
שעות פעילות:
א' – ה': 18:00 – 00:00
ו' – ש': 10:00 – 00:00

אתר המסעדה: http://www.rest.co.il/sites/default.asp?txtrestid=2972

פורסם בקטגוריה ביקורת מסעדות, כללי, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *