יש כמה סוגים של אנשים והאופן שהם מגיבים לעובדה שאני כותב בלוג של ביקורת מסעדות, יש את המפרגנים, יש את מבקשי ההמלצות, יש את אלו שיוצאים נגד הציונים למסעדות שהם אוהבים, יש את המזדהים, ויש את יואב פרנקו, חבר יקר מהשירות הצבאי שבנה מערכון שלם הסובב סביב תיאורי המנות השונים ומושגים בהם אני משתמש בפוסטים השונים שלי.
פרנקו, בהיעדר צורה יותר עדינה לומר זאת, הוא ירושלמי במקור. ככזה, הוא התקשה לקבל את "הפלצנות" התל אביבית, את "האסקלופ על הפלנצ'ה" ואת ה"פילה יען על מצע ריזוטו". ככה זה כשהמאכל המקומי של עיר ילדותך הוא "חמוריס" – פיתה עם אורז.
אבל בנוסף להכל, פרנקו הוא גם קורא נאמן של הפוסט, ובעזרת המערכון שלו על הבלוג, הצליח להרחיב את התפוצה שלו והמודעות אליו בקרב המשרתים איתו. מה רבה הייתה הפתעתי כשביום בהיר אחד (או שאולי היה זה בכלל ערב באחד הברים של הרצליה), הוא פנה אליי ואמר:
"אורן, מתי הולכים למסה?"

לחלוחית קטנה של אושר עמדה בעיני, גאה על עוד אחד שהצלחתי להפיל ברשת.
מספר שבועות לאחר מכן, נמצא לבסוף יום באמצע שבוע בו שנינו יכלנו לפנות את הזמן הדרוש בצהריים. אספתי את פרנקו מהבסיס ועשינו דרכנו מבסיס סודי במרכז הארץ לתל אביב הגדולה. רבע שעה של חיפוש חניה הסתיימה בעוד 5 דקות של המתנה בתור לחניון סמוך למסעדה, אבל מה הם 20 שקלים לעומת חשיפת אדם נוסף לעולם הגורמה והאוכל הטוב? Priceless.

העסקית של מסה גמישה למדיי, על פניו נראה שהתפריט מחולק לשתיים: עסקית ב-88 שקלים ועסקית ב-108 שקלים, כאשר בשתי האופציות מגוון גדול של מנות ראשונות ועיקריות, ובודדות דורשות תוספת תשלום. היפה הוא, שהאפשרויות הרבה יותר רחבות ממה שהתפריט מראה, קיים תמחור נפרד למנות הראשונות והעיקריות מכל קטגוריה, ואפשר לקחת ראשונה מעסקית ה-88 ועיקרית מעסקית ה-108, או אפילו לקחת רק ראשונות. החסרון העיקרי בעסקית הוא שהיא לא כוללת שתיה. אבל לא יעשו לכם פרצוף אם תזמינו כוסות מים כרצונכם (לפי הכתוב בחשבון, הזמנו 6 כוסות מים וכולן הגיעו עם חיוך).
יוצא בעצם שמנה ראשונה בעסקית הזולה עולה 30 שקלים, ו-38 שקלים בעסקית היקרה, ועיקרית בעסקית הזולה תעלה לכם 58 שקלים, לעומת 70 שקלים של העסקית היקרה (וכאמור, יש גם מספר מנות בתוספת תשלום). סך הכל, מחיר הוגן מאוד עבור מסעדה בסטנדרטים של מסה.
המבחר גדול – דגים, פירות ים, בשר, עוף ומנות צמחוניות, ולמרות שבאופן כללי התפריט העסקי פחות מתוחכם מתפריט הערב, לא תתקשו למצוא משהו שיענה על החשקים שלכם.

למעשה, המבחר הכל-כך גדול גרם לי חוסר נחת בנוגע להחלטה מה להזמין. המלצרית הגיעה לספר לנו על המיוחדים של אותו היום, ועל הדרך שיתפנו אותה בהתלבטויות שלנו. המלצרית שלנו הפגינה ידע רחב בנוגע למנות בתפריט ונתנה פיסות מידע בנוגע למנות בהן התעניינו שעזרו לכוון אותנו למנה שנבחר. כמו תמיד במסה, השירות היה מעולה מכל הבחינות ויש רק דברים טובים להגיד עליו.
אחרי עוד כמה דקות של גיבוש החלטה, המלצרית חזרה לקחת מאיתנו הזמנה, ובשנייה שפנתה ללכת לאחר שסיימנו להזמין, הגרגרן שבי השתלט עלי ושמעתי את עצמי מזמין מנה ראשונה נוספת, שככל הנראה לא הצלחתי להכריע בינה לבין ההחלטה הראשית שלי…

בנתיים קיבלנו את סלסלת הלחמים המוכרת של מסה, שכוללת שני סוגי לחמים עם כלי ובו: ממרח לימון כבוש ואריסה, ממרח עשבי תיבול וגם סלט חצילים עם כוסברה ועגבניות. בעוד הכמות של הממרחים הייתה מספקת, הכמות של סלט החצילים קטנה למדיי, הוא אומנם מגיע בכלי באותו גודל, אבל צריך ממנו קצת יותר.הלחם עצמו לא היה חמים, אבל הרגיש טרי, ומבין הממרחים הלימון הוא המעניין ביותר, אך לאחרים יותר קל להתחבר.
(אגב, מהלחם והממרחים, אפשר לקבל תוספת ללא עלות).

מנת הלחם : על חשבון הבית וללא פרצופים כשמבקשים עוד. וגם הממרחים מצויינים.

כעבור מספר דקות הגיעו שלוש המנות הראשונות.
המנה הראשונה שהזמנתי הייתה זו שכבר סימנתי בביקור האחרון שלי במקום, שקדי עגל, קרם שורשים ובצלי פנינה. זו מנה מהעסקית היקרה שמתומחרת בתוספת של 15 שקלים נוספים.
המנה מגיעה במחבת שנמצאת שם רק עבור הלוק, ספק גדול אם היה לה קשר בתהליך הכנת המנה. שקדי העגל היו נימוחים ועשויים במידת עשייה מושלמת, עם פריכות קלה בקצוותיהם, השקדים טבלו ברוטב סילאן מתקתק, מעל פירה שורשים קרמי שהטעם הדומיננטי בו הוא של ארטישוק ירושלמי. מעל הכל, פוזרו עלי מרווה ארוכים מטוגנים ("צ'יפס מרווה") שמוסיפים הרבה טעם ופריכות. המנה הייתה פשוט מושלמת, גם מבחינת הטעם וגם מבחינת הביצוע. בצלי הפנינה אומנם לא באו לידי ביטוי, כיוון שרוטב הסילאן הסווה את טעמם, אבל גם לא הרגשתי בחסרונם. ההארה היחידה בנוגע למנה, היא שהמחבת העמוקה מעט מקשה במידה מסויימת על האכילה.

שקדי עגל : מנת מושלמת

המנה שלקח פרנקו הייתה פאטה כבדים, ג'לי מוסקט וסילאן. המנה כללה פרוסת פאטה בעלת מראה פשוט למדיי וקעורית קטנה של ריבת שרי מתקתקה וצלוחית עם 3 טוסטונים. בנוסף על הצלחת: ארבעה פיסטוקים, וארבע קוביות ג'לי מוסקט קטנטנות. מצד אחד, המנה נראתה קטנה יחסית וכאילו תאמה לסטיגמה על מנות מיניאטוריות במסעדות שף, מצד שני אם לוקחים בחשבון שהיא מתומחרת ב-30 שקלים אי אפשר לבוא בטענות. אבל מראה המנה עשוי (ואולי נועד?) להטעות, פרוסת הפאטה לא הייתה קטנה כפי שהצלחת המאוד גדולה גרמה לה להראות, ולמרות מראה שנות ה-80 הפאטה היה מעודן הרבה יותר. עושה רושם שמלבד כבדי עוף כלול בו גם כבד אווז. החיבור עם ריבת השרי עובד נהדר ובנוסף, הפיסטוקים וג'לי המוסקט בהחלט מוסיפים, במיוחד הג'לי עם טעמו המרוכז והמפתיע.
אגב, אם אתם שואלים איפה הסילאן במנה, מדובר ב-3 נקודות קטנות על הצלחת…

פאטה כבדים : מנה מתעתעת ומפתיעה לטובה, מוגשת עם טוסטנים טובים בצד

המנה הראשונה הנוספת שהזמנתי ברוב חזירותי הייתה "בקלאווה" עגל וקרם קוקוס עדין, טחינה וקינמון. זוהי מנה שסיקרנה אותי בשל שמה ותיאורה, למרות שכששיתפתי את המלצרית בהתלבטויותיי, קיבלתי רמזים דקים שהיא פחות מומלצת ממנת השקדים. בפועל, "הבקלאווה" נראית יותר כמו סיגר, והיא בעלת מעטפת בצק פילו (המרכאות בתיאור המנה לא נמצאות שם סתם…). הבעיה העיקרית עם המנה היא שבשר העגל כלל לא מורגש בה, והטעמים המורגשים הם דווקא של אגוזים ודבש, שכן אופיניים לבקלאווה. בשר העגל מורגש בעיקר במרקמו, אך בשל השתלטות המתוק, הייתי מסוגל להאמין שמדובר על תאנים ול על בשר עגל. בכל מקרה, אם להתעלם מחוסר הדומיננטיות של הבשר, חיבור הטעמים של המנה היה טוב. קרם הקוקוס התלווה טוב לבקלאווה, וסלט סלק וסלרי שהגיע בצד המנה, גם כן התחבר בשל טעמו המתקתק של הסלק.
המנה הזאת תתאים למי שירצה במנה ראשונה מתוקה, אני בכל אופן פחות ממליץ עליה, ולדעתי היא יותר תתאים כקינוח (שזה דווקא רעיון מעניין…)

"בקלאווה" עגל : מנה ראשונה, שנראת כמו סיגר, מתוקה כבקלאווה ומתאימה גם כקינוח

בעוד שפינו לנו את המנות הראשונות, הבחנו שקצת הגבירו את המוסיקה הנעימה ברקע, עובדה שהתקבלה מבחינתנו בחיוב כי קודם לכן חשנו שהיה קצת שקט מידיי במסעדה. המנות העיקריות שהזמנו הגיעו, שתיהן אגב מהעסקית היקרה יותר, אך ללא תוספת תשלום.
פרנקו הזמין למנה עיקרית רצועות פילה, פטריות וקרם תפוח אדמה בבלסמי ערמונים. נתחיל מכך שמנה מאוד דומה נמצאת בתפריט הערב של המסעדה, שם הפילה מגיע כנתח אחד ולא כרצועות, עם פחות פירה וללא פטריות. חזרה לתפריט הצהריים – רצועות הפילה הגיעו במידת עשייה מידיום או קצת יותר, היו עסיסיות ונהדרות, במיוחד תודות לרוטב הערמונים המיוחד והמתקתק אליו גם התלוו פטריות שמפיניון. מבחינת כמות הבשר, הייתי מהמר על משהו באיזה ה-150 גרם, אך בשל הכמות הנדיבה של פירה תפוחי האדמה הקרמי, אתם לא תסיימו את המנה הזו בתחושת רעב. בהתחשב בכך שבתפריט הערב המנה מתומחרת ב-88 שקלים ל-100 גרם (או 148 שקלים ל-200), זו מנה מאוד משתלמת.

רצועות פילה בבלסמי ערמונים : פרנקו הולך על בטוח

המנה שאני לקחתי – לחי עגל, קרם שורשים וניוקי פריך בציר של תבלינים מתוקים, הייתה לא פחות טובה: שני נתחים יפים של בשר לחי רך ביותר שהתפרק בקלות, הוגשו עם רוטב מעל קרם השורשים. טעם הרוטב היה מתקתק ובנוסף לווה בחמיצות קלה וחיובית ששברה מעט את המתיקות. עוד היו במנה – גזר ובצלי שאלוט, מספר קטן של ניוקי פריכים שהיו טעימים והיוו ניגוד מרקמים מעניין ובנוסף היו גם עלי רוקט שלבטח לא הזיקו.
טעם הבשר היה מצויין וכל שאר מרכיבי המנה השתלבו איתו יפה מאוד, במיוחד קרם השורשים, שאותו כבר פגשתי ואהבתי במנת שקדי העגל.
כל כך נהנתי מהמנה ומהרוטב, שהצלחת השקופה נשארה נקייה לחלוטין. מנה נהדרת.

לחי עגל : כשמנה עוזבת את השולחן כשהצלחת נקייה לחלוטין, זה מדבר בעד עצמו

סיימנו את המנות שלנו בעונג רב, ולאחר התייעצות קלה אם להזמין קינוח או לא, החלטנו לוותר להפעם וביקשנו חשבון. יחד עם החשבון, ערכו לנו את השולחן עם מפיות וכפיות ואמרו לנו ש"אם זה בסדר, החליטו לפנק אתכם בקינוח", כמובן שזה בסדר…
פרנקו העלה סברה שאת הקינוח אנחנו מקבלים כי הם ראו שאני מצלם את האוכל, אני טענתי שקיבלנו את הקינוח בגלל שהוא הגיע לבוש מדים, אבל האמת היא, שכמו שהזכרתי בעבר – במסה נוהגים לפנק את הסועדים בהרבה מאוד מקרים. בשולחננו נחת קינוח של גלידת קוקוס עם קולי תותים, הגלידה הייתה מעוטרת בנענע, ומעליה הונחה עוגיית קינמון בצורת מקל ארוך ודק. הקינוח היה נחמד מאוד, כדורי גלידת הקוקוס היו קרמיים וטעמם היה טבעי ומרענן הגלידה הייתה מתוקה והשתלבה נהדר עם התותים. אכלנו בהנאה וכמעט לא שמנו לב שהזמן עובר ופרנקו צריך לחזור לפגישה בבסיס.
כך הסתיימה לה שעה וחצי של בריחה מהמציאות אל החיים הטובים.

גלידת קוקוס : פינוק כמקובל במסה, אם זה לא קינוח זו מנה קטנה במהלך הארוחה. פשוט וכייף.

חשבון:
בקלאווה עגל: 38 שקלים
שקדי עגל: 53 שקלים
פאטה כבדים: 30 שקלים
לחי עגל: 70 שקלים
רצועות פילה: 70 שקלים
קינוח גלידת קוקוס : על חשבון הבית

סה"כ: 261 שקלים לפני טיפ.

לסיכום:
מסה שומרת על רמה גבוהה מאוד גם בעסקית. השירות מעולה כתמיד, אך המחירים הרבה יותר נוחים. האוכל, למרות שלא כולו מתוחכם ומפונפן כמו בתפריט הערב, עדיין שומר על רמת גבוהה מאוד של איכות וטעם, ועושה רושם שהוא נעשה תוך תשומת לב והקפדה על כל פרט.
העסקית גם מעניינת במיוחד בשל הגמישות שלה, ניתן להרכיב ארוחה ממנות ראשונות בלבד ובכך להתנסות בכמה שיותר טעמים במחירים הוגנים למדיי, וגם המנות עיקריות בתמחור מאוד משתלם. המגוון הרחב של המנות בתפריט העסקי, יהווה עוד פקטור שירצה לגרום לכם לחזור, ואין ספק שהארוחה העסקית היא פתרון מושלם לכל מי שרוצה טעימה ממסה אך מרגיש מאויים מהמחירים של תפריט הערב. בכל אופן, חשוב לזכור שזו לא אותה החוויה המלאה שיש למסעדה להציע, ובתפריט הערב תוכלו להנות ממנות יותר יצירתיות ומעניינות ומאווירה הרבה יותר מיוחדת.

ציון במדד אורן (להסבר על המדד): 8.7 מתוך 10
במשפט אחד: האוכל הנהדר של מסה, במחיר משתלם. מאוד מומלץ!
מסה, רחוב הארבעה 19, תל אביב.
טלפון: 03-6856859 (שלוחה 2)
שעות פעילות:
א' – ש': 12:00 – 15:30 (עסקית), 19:00 – 23:30.

אתר המסעדה: http://www.rest.co.il/sites/default.asp?txtrestid=5681

את אלו כבר טעמת?

אין פוסטים קשורים.