שילה בבן יהודה – כשמסעדה מתחפשת לבר

לשאלת "מה קדם למה, הביצה או התרנגולת?" כנראה שלא אוכל לענות לכם בביטחון מלא בזמן הקרוב, ואם תשאלו אם "שִילָה" בבן-יהודה היא מסעדה או בר, גם במקרה הזה הדיעות עשויות להיות חלוקות.
שילה, מוגדרת כ"בר עם אוכל", אבל זו הגדרה שפתוחה לפרשנויות, כמו שמציינים גם באתר המסעדה. מבחינת עיצוב – האפלוליות השורצת בפנים והבר שתופס חצי מהשטח ומאובזר בכל טוב, מרמזים על כך שמדובר בבר לכל דבר. מבחינת התפריט – לא תמצאו פה מנות של בר ממוצע, אלא של מסעדה שלא מתפשרת על איכות ומורכבות המנות וגם המחיר בהתאם.

את המקום גיליתי לראשונה לפני קצת יותר מחצי שנה, בערב אחים מסורתי שמתקיים אחת לחודש/חודשיים, בו אחי, אחותי ואני, מתלבשים על כרטיס האשראי של ההורים היקרים שלנו ומחזקים את הקשר שלנו. זה לפחות התירוץ…
גם הביקור הנוכחי היה במסגרת אותו ערב ספיישל.

בשילה תפריט בסגנון ספרדי-ים תיכוני, כשרוב המנות בו מבוססות בעיקר על מאכלי ים, איתם השף והבעלים, שרון כהן, עושה פלאים. מדובר בשף מוכשר ברמה בלתי רגילה, במיוחד בכל הקשור לעבודה עם חומרי גלם מהים. תפריט האוכל מחולק ל-4 חלקים: התחלות מרעננות / מאה גרם על הפלאנצ'ה / בין לבין / מחבתות.
ב"התחלות מרעננות" נוכל למצוא כמות לא מבוטלת של מנות פתיחה במחירים של 40-60 שקלים. אי אפשר להגיד שהמנות האלו קטנות, היינו שלושה ויכלנו להנות מכל מנה מבלי להתקמצן בביסים.
בקטגוריית "100 גרם על הפלאנצ'ה" אפשר לבחור בין מספר אפשרויות של חומרי גלם שעוברים טיפול בסיסי ביותר, כך שאותם חומרי גלם איכותיים ידברו בעד עצמם ובפשטותם. לדעתי מדובר בקטגורייה מעניינת ביותר ולא יקרה שמאפשרת להעריך בצורה הטובה ביותר את איכות וטריות חומרי הגלם במקום.
ב"בין לבין" קיימות מנות שכשמן, הן בגודל שבין ראשונות לעיקריות, המנות מתומחרות ב:50-70 שקלים, למעט מנה אחת שמחירה 88 ואליה נחזור בהמשך…
הקטגוריית האחרונה, "מחבתות", היא בעצם השם של המקום למנות עיקריות. בשל המחירים (100-145 שקלים) לא יצא לי להתנסות, כיוון שאני מעדיף לקחת כמה מנות שונות לקבלת טעמים שונים, לכן לא אוכל להעיד על גודל המנות ועל טיבן, אבל הן בהחלט נשמעות מפתות מאוד. אולי בפעם הבאה…
בנוסף לתפריט הרגיל, קיים תפריט של מנות ספיישל יומיות בהתבסס על חומרי הגלם הקיימים במטבח.

הגענו לשילה בשעה 20:30 אחרי שהזמנו שולחן (ומומלץ להזמין מקום לערב), בשעה זו המקום דיי ריק ורק מתחילים להגיע אנשים, עוד רמז לכך שמדובר במקום עם אופי של בר. המלצרית זכרה את האישיות הכובשת של האחים שלי מהביקור הקודם במקום, אשר גם בו וגם בביקור הנוכחי, השירות שנתנה היה טוב ומקצועי, אך עם זאת מאוד נינוח, חייכני ולא רשמי, עם שיחות חולין מידיי פעם. בנוסף, המלצרית ידעה להמליץ לנו על מנות טובות למרות שלדעתי האישית, רוב המנות בשילה הן מנות מוצלחות מאוד.

לפני שהתחלנו להזמין הודיעו לנו שיש מספר שינויים במנות ושמנות הקלמארי ירדו היום מהתפריט כיוון שזו לא העונה ולא כל יום יש למסעדה אפשרות להשיג קלמארי טרי בתקופה הזו.
על אף שהתאכזבתי לשמוע שאין קלמארי (מנות הקלאמרי של המקום מדהימות!), הייתי שמח שלא מתפשרים במטבח על איכות. עוד מילה טובה לשף, שמצליח לשמור על דינאמיות בתפריט ולעבוד עם מה שיש ונאמן לאידאלים שלו, בהגשת אוכל טרי ובאיכות גבוהה.
בגדול, כיאה למסעדה בסגנון ספרדי/טאפאסי, לא בדיוק ייחסנו חשיבות לסדר הזמנת המנות, והזמנו להתחלה מספר מנות למרכז השולחן:
פוקצ'ה משוחה בשמן רוזמרין – פוקאצ'ה לשניים עד שלושה אנשים, שמגיעה עם 3 פנכות: גזר וכרוב מוחמצים, מטבל פלפלים ומטבל של קרם שעועית. הפוקצ'ה עצמה לא מרגשת, אבל מלווה היטב את שאר המנות ועוד יותר מכך, את המיצים של המנות. הגזר והכרוב היו חמוצים-מתקתקים, מטבל הפלפלים היה פשוט וטעים וקרם השעועית היה מצויין. מדובר על ספין-אוף של חומוס שהתחיל להיות מקובל בכל מיני מסעדות ולדעתי זה דבר מבורך. המרקם מאוד מזכיר חומוס ביתי אך הטעם יותר מיוחד והמרקם יותר עדין ופחות משתלט על טעמים האחרים.

טרטר דג ים עטוף בסלק עם שמן פיסטוק ונענע – מנה יפה במיוחד, טעימה ומרעננת מאוד. טונה אדומה חיה, עם שמן פיסטוק (וחתיכות פיסטוק) וכמות נדיבה אך מאוזנת של נענע, עטופות בפרוסות דקיקות של סלק. כל העונג המרענן הזה מוגש על צלחת עם מעט יוגורט ומיקרו עלים. מדובר במנת קיץ מושלמת, דג טרי / נענע / יוגורט – כולם חומרי גלם שמתאימים לקיץ והנענע תורמת לרעננות במיוחד. המנה קיימת גם בתפריט החורף, בגרסא דומה או זהה ואני חושב שאזמין אותה בכל ביקור. רואים את המנה הזאת מוזמנת כמעט מכל שולחן וכנראה שיש סיבה טובה לכך – פשוט תענוג.

טרטר דג - שילה

טרטר דג ים עטוף בסלק. יפה, טעים ומרענן. כל מה שצריך בקיץ התל-אביבי

קרפצ'יו בקר עם תרד, אנדיב וגבינת סנט מור – פרוסות דקות ומעט מפולפלות של בשר עם מעט שמן זית שלא השתלט על הטעם, מעל זר קטן של עלי תרד ואנדיב וגבינת פרמז'ן (ולא סנט מור, קיבלנו התראה מראש ולא הפריע לנו). בסך הכל, מנת קרפצ'יו סטנדרטית, עשויה טוב ומשביעת רצון.

סלט תמנונים, שעועית ירוקה ושמן אגוזים – התלבטנו רבות בין המנה הזאת למנה השנייה של תמנונים שקיימת בתפריט ובדיעבד כנראה שעשינו טעות כי מעט התאכזבנו. הסלט הגיע גם עם עגבניות ומעל יוגורט ועלי רשאד. משהו במנה לא התחבר, היוגורט השתלט על המנה והקשה על ההנאה ממגוון המרכיבים ובעיקר מהתמנון. עושה רושם שעם פחות יוגורט המנה הייתה יותר טובה.

סלט תמנונים במסווה

סלט תמנונים – סלט תמנונים במסווה.

קוקי סאן ז'אק עם אצות היג'ייקי בחמאת פטריות – מדובר במנה שהיא לא חלק מהתפריט הקבוע והחליפה באותו היום את מנת, קוקי סאן ז'אק על "שקשוקה צרפתית" ופרושוטו. מדובר במנה מדהימה שחייבת להכנס לתפריט הקבוע. 4 קוקי סאן ז'אק גדולות ושמנמנות שעברו צריבה מופתית ובעקבות כך קיבלו קריספיות מסויימת בקצוות. לקוקי הצטרפו אצות היג'יקי, אלו אצות שחרות שבניגוד לאצות הנורי שמשמשות להכנת סושי, הן לא מלוחות, אלא מאופיינות בטעם מעט מר, עם זאת, המרירות שלהם לא הורגשה במנה הנפלאה הזאת, הרבה בגלל חמאת הפטריות המצויינת שנוגבה קליל עד לניקוי מלא של הקערה שבהן הוגשה המנה. ברוטב חמאת הפטריות הורגש גם מעט יין לבן שהיווה עוד פלוס במנה.

קוקי סאן ז'אק - מהטובים בארץ

קוקי סאן ז'אק עם אצות היג'יקי בחמאת פטריות. הטובות שאכלתי בארץ – חובה להכניס לתפריט הקבוע

עם המנות הזמנו גם בקבוק יין לבן יבש מאוסטרליה – סטאמפ ג'אמפס (120 שקלים) שליווה את הארוחה נאמנה לכל אורכה, במיוחד הלך טוב עם מאכלי הים. הוגש לפי הספר עם שמפניירה וקרח.

בשלב הזה המקום כבר התחיל להתמלא, והחל להיות רוחש וגועש, אך לא משהו שהפריע לנו, אווירה של בר שכונתי במידה מסויימת…
ראינו שעוד יש לנו מקום בבטן והתפריט מעניין ועשיר, לכן הזמנו עוד שתי מנות:

100 גרם (3 יחידות) שרימפס קריסטל מהפלאנצ'ה – כאמור, כשמזמינים בשילה מהפלאנצ'ה מבינים עם איזה מוצרים איכותיים עובדים פה, השרימפס הגיעו קלופי שריון, אך ביחד עם הראש והזנב עם נגיעה קלה ביותר של תבלינים (לדעתי היו שם רק: מלח, פלפל וטימין) שהאדירו את טעם השרימפס. כל-כך פשוט אבל כל-כך טעים.
לאמיצים – משתמשים במטבחים בראש השרימפס להכנת ציר כיוון שיש בו הרבה טעם. כשאתם מקבלים שרימפס עם הראש (ובמידה ומדובר על שרימפס איכותי שנראה נקי) אתם מוזמנים למצוץ את המיץ מהחלק הפנימי שלו – מלא בטעם מענג.

מדליוני פילה בקר עטופים בבייקון, גבינת סנט מור וכרובית בבישול איטי – למרות שהיו מספר מנות נהדרות שהזמנו, מדובר על המנה הטובה ביותר של הערב. מדליוני הפילה היו במידת מדיום ונחתכו בקלות, הבייקון שהקיפו את הפילה היו מעט קריספים והוסיפו המון טעם, כמו גם גבינת הסנט מור שהורגשה בדיוק במידה הרצויה ותרמה לטעם תוך שעדיין השאירה את הבמה לפילה. הכרובית בבישול ארוך הייתה רכה מאוד, המנה הייתה מסתדרת מצויין גם בלעדיה, אבל כשהאיכות טובה, כל תוספת מבורכת.

מנת מדליוני פילה - חובה!!

מדליוני פילה בקר עטופים בבייקון עם גבינת סנט מור – מנה שחובה להזמין!

הייתה חסרה לנו עוד מנה אחת כדי לשים חותם על הארוחה הזו והחלטנו להתייעץ עם מעיין המלצרית, התלבטנו בין "קרבונרה גרסאת הימאים – פסטה עם אנשובי, בוטרדו וביצה עלומה" לבין "מאפה פירות ים עם משקה יוגורט". זוכרים שהזכרתי שבקטגוריית הבין לבין יש מנה אחת יקרה מכולן במחיר 88 שקלים? אז זו מנת מאפיה פירות הים. המלצרית אמרה ששתי המנות מצויינות ואחותי הייתה זו שהחליטה שנבחר במאפה.

מאפה פירות ים עם משקה יוגורט (היקרה בקטגוריית ה"בין לבין" – 88 שקלים) – מאפה מבצק פילו, במילוי ריקוטה, פרמז'ן, סנט מור שרימפס וסרטן. מה יכול להיות רע? שום דבר! המאפה עשוי טוב, הטעמים מאוזנים מבלי שיש טעם אחד שמאפיל על האחר. דרושה מיומנות רבה לשמור על איזון שכזה, במיוחד כשמדובר על גבינות שחלקן דומיננטיות ועל בשר עדין כמו סרטן. המנה הוגשה עם כוס שהכילה סוג של סלט כרובית קר וכוס יוגורט קר. סלט הכרובית היה מעט מיותר והיגורט היה מרענן ונחמד בפני עצמו, אך מבחינתי לא התחבר למאפה.

בורקס לפיראטים?

מאפה פירות ים – קראנצ'י, כייפי וביעקר טעים. בורקס של פיראטים.

בשלב זה אני ואחי כבר היינו מוכנים ללכת הביתה, אך אחותי רצתה משהו לקינוח. תפריט הקינוחים מציע מגוון של קינוחים מכל הסוגים. 7 קינוחים במחירים של 32-42 שקלים. כשהמושחת מביניהם הוא "ממתק צליל – קראנץ שוקולד, שלווה, מוס חמאת בוטנים ושוקולד". מדובר על קינוח מצויין שאכלנו בפעם הקודמת, אך אחותי רצתה לנסות משהו חדש. בספיישל היומי הייתה מנת קוקילידת נוגט, עם קרמבל שוקולד ורוטב שוקולד, שהגיעה לשולחן עם מנת קינוח נוספת של 3 בקלאוות, שהגיע כפינוק מהמלצרית.
הקינוחים היו חביבים, הבקלאוות מתוקות, דביקות וקרנצ'יות. וה"קוקילידה" הייתה מספקת – שוקולדית ולא מתוקה מידיי, אבל חסרת אפקט "וואו".

חשבון:

פוקצ'ה: 19 שקלים
טרטר דג עטוף בסלק: 58 שקלים
קרפצ'יו בקר: 52 שקלים
סלט תמנונים: 58 שקלים
קוקי סאן ז'אק: 68 שקלים
מדליוני פילה עם בייקון: 68 שקלים
100 גרם שרימפס על הפלנצ'ה: 39 שקלים
מאפה פירות ים: 88 שקלים
קוקילידת נוגט: 38 שקלים
בקבוק יין יבש סטאמפ ג'אמפ: 120 שקלים

סה"כ 608 שקלים לפני טיפ.

לסיכום:
בשילה תוכלו לאכול באווירה טובה, לשבת על הבר או בשולחן בפנים או בחוץ ולהזמין אוכל שעשוי במקצועיות רבה, של שף שיודע מה הוא עושה ומשתמש במוצרים טריים ואיכותיים. מדובר על מקום שמוגדר גם כבר, תוכלו לשבת במקום ולהזמין אפילו רק מנה אחת מבלי להרגיש מחוייבים לארוחה שלמה. כדאי להוסיף – כיוון שהמקום מבסס את עצמו על חומרי גלם טריים הרכבי המנות יכולים להשתנות במקצת, יום אחד טרטר הדג העטוף בסלק יהיה על בסיס טונה אדומה וביום אחר הוא עשוי להיות על בסיס של אינטיאס, כך שאף פעם לא תשתעממו מהאוכל, וכל ביקור הוא חוויה חדשה.
המחיר לא זול, וייתכן שהתמחור מעט יקר בחלק מהמנות, אבל בסופו של דבר לא יקר יותר מידיי.

ולשאלה האם שילה היא בר או מסעדה? מסעדה… ברור שמסעדה..

ציון במדד אורן (להסבר על המדד): 8.0 מתוך 10 (אבל מומלץ מאוד)

שילה, בן-יהודה 182, תל אביב. לא קל לאתר את המקום
אתר המסעדה: http://www.shila-rest.co.il/

פורסם בקטגוריה ביקורת מסעדות, כללי, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

תגובה אחת על שילה בבן יהודה – כשמסעדה מתחפשת לבר

  1. מאת מיכל אורנבורג‏:

    חברה טובה שלי ואני ישבנו אתמול בערב על הבר במסעדת שילה. האוכל היה נהדר – הזמנו מגוון מנות, בקבוק שמפניה, קוקטיילים וקינוח. בביס האחרון של הקינוח (ליטרלי), ניגש אלינו האחמ״ש ובמלים יפות וחיוך מזוייף ביקש מאיתנו ללכת, פשוטו כמשמעו – גירש אותנו, כי ״הזוג הבא ממתין למקומות שלנו״. יש לציין שלידנו בדיוק התפנה מקום, בו ניתן היה להושיב את הזוג הממתין עד שאנחנו נסיים ללעוס, אפשר היה להציע להם קוקטייל על חשבון הבית או למצוא עוד דרכים יצירתיות להשאיר אותם ואותנו (!) מרוצים. בשביל זה יש אחמ״שים. הגענו לחשבון מכובד מאוד, שפשוט נזרק לעברנו ברגע שהכנסנו לפה את הכפית האחרונה של הקינוח. היינו מזמינות חשבון בעצמנו 5 דקות יותר מאוחר. ההתנהגות המבזה הזו השאירה לי טעם רע, אני לא אחזור למסעדה הזו יותר, על אף האוכל המאוד טעים. מכיון שהסטטוס מחייב – אתה לא יכול להיות מסעדה ברמה גבוהה ולהתנהג ללקוחות כאילו אתה דוכן של שווארמה ברמלה. האחמ״ש תירץ את התנהגותו בזה שהודיעו לנו מראש כי השולחן שמור לנו לשעתיים, אבל כמישהי שמבינה דבר או שניים בשרות לקוחות, אני יודעת שהוא יכול היה לעשות אקספשן ולתת לנו לסיים ללעוס את האוכל.