עסקית במול ים – זה רק נשמע יקר

(הביקורת פורסמה במקור בבלוג הישן שלי בתאריך ה-18/8/2011)

ב-20.7.2011 חברתי ואני חגגנו שנתיים מאז אותו דייט ראשון מוצלח בים-בר בהרצליה, כנראה שהשילוב של אלכוהול וים עשה את שלו. בדייט השלישי כבר הזמנתי אותה למסעדת טפאו הנהדרת, שם היא העזה להתנסות לראשונה באכילת קלאמרי והתאהבה מיידית (בקלמארי). בעוד היא פותחת את עולמה למאכלים שטרם ניסתה, נפתח ליבי אליה, איזה מזל שהיא אוהבת קלמארי.

המשכנו ללכת למסעדות באופן קבוע, את חגיגות החצי שנה שלנו ערכנו בהרברט סמואל, בחגיגות השנה סעדנו ב-MESSA המצויינת, לשם חזרנו גם ביום ההולדת שלה, ציינו את השנה וחצי ברפאל ואת השחרור שלה חגגנו בשגב. רזומה שכזה לא השאיר לי הרבה ברירות – הוזמן שולחן לצהריים במסעדת מול-ים.

כל מי שמכנה את עצמו כ-Foodie או לפחות מתעניין קצת באוכל שמע על מול-ים, מסעדה שלאורך שנים נחשבת לאחת מהטובות בארץ וכנראה לטובה ביותר בכל הקשור למאכלי ים. המסעדה גם זכתה להיות מדורגת ברשימות של 120 המסעדות הטובות בעולם ע"י מדריכים נחשבים בעולם הקולינרי.
המסעדה משתמשת בחומרי גלם מעולים ביבוא אישי ובכך מבטיחה את טריות ואיכות חומרי הגלם שלה, כמו גם מספר חומרי גלם שקשה למצוא בארץ (לדוגמא – לנגוסטין).

ווידוי אישי – זו הייתה הפעם הראשונה שלי במול-ים, שהתפריט שלה הוא מהיקרים שניתן למצוא בארצנו היקרה ממילא. כשבתפריט הראשונות הרוב המוחלט של המנות עולה מעל 100 שקלים והעיקריות עולות לפחות 200, לא מדובר על מסעדה שפוקדים כל שני וחמישי.

למי שמעוניין בטעימה מהתפריט המופלא של מול-ים, אמליץ לעשות כשעשיתי ולהגיע לארוחה עסקית.
העסקית, כמו שבטח ניחשתם, לא זולה גם כן (למעשה בכלל לא) ומחירה 160 שקלים. הנחמה היחידה בכל הסיפור היא בכך שלא תמצאו בתפריט העסקית מנות שעליהן תדרשו להוסיף עוד כסף, תופעה מעצבנת שקוראת בכמה ממסעדות השף בארץ ולעיתים תגרום לעסקית להיות יקרה יותר ב-40 שקלים ממחירה המקורי.

דיל העסקית כולל מנה ראשונה, מנה עיקרית ולחם הבית (שלא נעשה ממש בבית – מול ים, אבל הוא מעולה. ומגיע עם 3 ממרחים וללא הגבלה)

המסעדה עצמה מעוצבת באופן נעים ולא מפונפן מידיי כשהצבע הלבן הוא הדומיננטי..
את הים לא כל-כך רואים מתוך המסעדה, למרות קירות הזכוכית אך קשה שלא להרגיש קרוב לים עם האקוורים ובו לובסטרים ואויסטרים חיים שעשו את כל הדרך מבראטן רק כדי להגיע לצלחת שלכם.
האווירה נינוחה, והשולחנות מאוכלסים באנשים לבושים היטב (לרוב), שחלקם הגיעו עם הנהג הפרטי שלהם שחונה במכונית שחורה בסמוך למסעדה וממתין שיסיימו.

עד כאן ההקדמה…

התיישבנו והסתכלנו בתפריט שמציע אופציות מעניינות, כשבין השאר ניתן למצוא שלל מאכלי ים טובים וביניהם חצי טריסר אויסטרים, כמות גדולה בשביל מנה ראשונה בעסקית, אשר המחיר הרגיל שלה במסעדה הוא 150 שקלים (להזכיר לכם שהעסקית עולה 160?)

לאחר הזמנת הראשונות ושתי כוסות יין (גוורטצטרימינר ב-40 שקלים לכוס), הגיעה לשולחננו מנת הלחם שכללה 3 סוגי לחמים שונים (אחד עם אגוזים וחמוציות שהיה מעולה) עם 3 ממרחים: איולי שום, קרם חציל קלוי וחמאה. ככה אני אוהב את הפחמימות שלי. סלסלת הלחם התמלאה מבלי שהיינו צריכים לבקש.

לפני שהגיעו המנות הראשונות, קיבלנו מנת פתיחה של "פרופיטרולים במילוי פרמז'ן וריקוטה", שתי אצבעות שמנמנות, רכות וטעימות שפתחו את התאבון וטוב שכך, כי זמנן של המנות הראשונות הגיע.

לראשונות הזמנו מנת סקאלופ על קרם אספרגוסקוקי סאן ז'אק עם אספרגוסים, פפה-דיו (פלפלונים ספרדיים חמצמצים-מתוקים ומעט פיקנטים) ופאנצ'טה בקציפת יין לבן ועשבים. ו-פקין דאקנתחים קריספיים צלויים של ברווז, עם סלט מלפפונים, אננס ובוקצ'וי בויניגרט סויה ודבש.

מנת הסקאלופס הייתה טובה מאוד, הסקאלופס היו רכים וטעימים והשילוב שלהם עם הפנצ'טה היה מצויין, הטעם העדין של הסקאלופס קיבל תפנית מחזקת עם הטעם המעושן של הפנצ'טה וקרם האספרגוס התחבר לטעם הזה בצורה נהדרת. הפלפלים החמצמים-מתוקים-חרפרפים הוסיפו בעיקר צבע למנה אבל גם עניין בגלל הטעם המיוחד שלהם. חשוב לי להדגיש שהסקאלופס היו מאוד איכותיים, קרה לי יותר מידיי פעמים בארץ שהסקאלופס היו קצת ספוגיים מידיי או חסרי טעם ופה עם עמדו יפה בזכות עצמם.

סקאלופס - מול ים

סקאלופ על קרם אספרגוס – הוכחה לאיכות חומרי הגלם

מנת הפקין דאק הייתה טובה בסך הכל, אך עשיתי טעות כשהזמנתי אותה, עושה רושם שהמנה הזו מיועדת יותר כתחלופה עבור מי שמעדיף להמנע ממאכלי ים והיה בזבוז לא לקחת מנה מעניינת של סשימי כלשהו. שלא תבינו לא נכון, המנה הייתה טעימה וברווז הוא חומר גלם שהכנתו דורשת הרבה דיוק. לאלו מכם שלא אכלו, הוא נראה כמו חתיכות עוף, אך מצריך יותר עבודת לעיסה (הטעם כמובן שונה מעוף). הבחירה להכין את המנה בסגנון אסייאתי התאימה מאוד לברווז בטעמי החמוץ-מתוק שלה.

פקין דאק : מול ים

פקין דאק – אולי עדיף היה להזמין מנה אחרת

לעיקרית חיכינו בשקיקה, חברתי הזמינה מנת שרימפס פולנטהחסילוני קריסטל צרובים על פולנטה מתירס טרי, עם זוקיני וקצף עגבניות. ואני בחרתי בלובסטר סו-וידחצי לובסטר מבושל בואקום עם גראטן תפוחי אדמה, סלסת ירקות, פירה כרובית ורוטב מרווה.

לא יעזור כלום.. כשיש לי הזדמנות להזמין לובסטר טוב בארץ, או חצי כמו במקרה הזה, אני אנצל אותה.

כמו שניתן לראות מהתמונות, מנת השרימפס פולנטה הגיע עם גן ירוק ומיותר מעליה ומעליו קצף עגבניות. לא הוסיף טעם ובטח שלא יופי למנה, אבל זה הדבר השלילי היחידי שאני יכול להגיד על המנה הזאת. פולנטה רכה ומתקתקה מתירס טרי, מקושטת בקוביות עגבניה בשרניות וזוקיני שעבר כנראה טיפול בגריל. מעל כל הטוב הזה נחו לפחות 10 שרימפסים (ולא קטנים), מבושלים במקצועיות במידת הכנה מדוייקת. השרימפס היו בשרניים ובעלי טעם נפלא – שוב עם דגש על טריות. קצת קצף העגבניות שהצלחתי להציל מהגן הירוק הוסיף מאוד לטעם הפולנטה והיה גורם לאייל שני להפיל את משקפיו.

שרימפס פולנטה : מול ים

פולנטה שרימפס – מנה נדיבה עם גן מיותר וקצף עגבניות שהיה גורם לאייל שני להפיל את משקפיו

מנת חצי הלובסטר הייתה תענוג צרוף ואני לא יודע אם יש עוד מקום בארץ שיהיה מסוגל להכין לובסטר בכזאת איכות בבישול בואקום. באופן כללי, אני לא חושב שיש עוד מקום בארץ שיציע לכם מנה שכזאת במחיר 160 שקלים כחלק מעסקית מלאה.
הלובסטר הופשט משריונו והונח על גראטן תפוחי אדמה, בגראטן הפתיעה בנוכחותה מחית פטריות כמהין שלא הוזכרה בתפריט והוסיפה המון עושר וטעם. לצד הלובסטר כיכבה גם מחית כרובית מצויינת.
את המנה אכלתי לאט לאט והתענגתי על כל ביס וביס, תוך שאני משתדל שכל ביס יכלול בשר לובסטר עם גראטן ומעט מחית כרובית ושמן מרווה – הביס המושלם.
אופן ההכנה בואקום הפך את הלובסטר לנימוח במיוחד.

לובסטר סו-ויד : מול ים

חצי לובסטר סו-ויד – צלחת מושלמת

* אציין שמצאתי חתיכת פלסטיק קטנה על שיריון הלובסטר שכנראה נשארה שם משקית הואקום, דבר שלא צריך לקרות, אבל החלטתי שלא מוצדק לעשות מכך עניין.

אחרי זמן רב של התענגות על העיקריות שלנו, ביקשנו מהמלצרית שלנו הפסקה קצרה לפני הקינוחים.
תפריט הקינוחים הונח לפנינו כשהקינוחים הזולים ביותר מתומחרים ב-50 שקלים ואין ספק שמדובר במחיר מוגזם עבור מנת "סורבטים מטעמי הבית", טובים ככל שיהיו.
עם זאת, אחרי התלבטויות לא מעטות בין ברולה המקדמיה שנשמע מבטיח לקינוח שוקולדי, בחרנו בקינוח שנקרא שוקולד נוצה, או נוצת שוקולד או וריאציה אחרת שכוללת שוקולד ונוצה, המנה עלתה 50 שקלים וקיבלנו עליה המלצה מהמלצרית.
אגב, כשקיבלנו את החשבון גילינו שבעסקית הצהריים יש הנחה של 10% על הקינוחים. עוד פלוס.
מנת שוקולד הנוצה כללה: מוס שוקולד חלב מעל מוס שוקולד מריר, עם קרמבל שוקולד וגלידת קרמל ולצידם "נוצת שוקולד"

נוצת שוקולד : מול ים

הפגנה של טכניקה מעולה של אגף הקונדיטוריה, נוצת שוקולד

לצורך יצירת נוצת השוקולד עצמה, אותו דף דקיק ומבריק שרואים בתמונה, עבר השוקולד תהליך של טימפרור ולכן על אף דקיקותו, אפשר היה לאכול ממנו מבלי שנמס לנו בידיים.
הקינוח היה נהדר בטעמו, מוס השוקולד המריר מיתן את המתיקות של מוס שוקולד החלב והקינוח היה שוקולדי במלוא מובן המילה, קינוח מושלם עד ש… חברתי מצאה שערה חבויה במוס אחרי שאכלנו כחצי מנה ממנו…

החלטנו שהפעם, בניגוד לחתיכת הפלסטיק שנחה על הלובסטר, אין מנוס מלהתלונן. שערה קצת פחות התאימה לנו באוכל והתקשינו לוותר הפעם, במיוחד כי וויתרנו על התלונה בפעם הקודמת. המלצרית ניגשה אלינו ומיד כשאמרנו שהייתה לנו שערה בקינוח לקחה את הצלחת ושאלה אם נרצה קינוח אחר, או את אותו הקינוח.
החלטנו שהקינוח מספיק טוב כדי להצדיק שנסיים אותו מתחילתו ועד סופו וכעבור 5 דקות מלצרית אחרת, הגיעה אלינו עם 2 קינוחים בידה.
הראשון – קינוח שוקולד הנוצה והשני – צלחת פטיפורים מהממת.

פטיפורים - מול יםהמלצרית התנצלה על השערה שהייתה לנו בקינוח והכריזה שעל הקינוח שהזמנו לא נשלם ושבנוסף צלחת הפטיפורים מגיעה כפיצוי מהמטבח, היא שאלה אותנו אם נרצה הסבר על צלחת הפטיפורים, או שנרצה לנחש את הטעמים בעצמנו.
עינינו נצצו ומיהרנו להכריז שאנחנו מעוניים לקבל את האתגר שבלפענח את הפטיפורים.
כאן התחילה החוויה הכי גדולה של הארוחה, בדיוק כשחשבתי שכבר לא יכול להיות יותר טוב אחרי חצי הלובסטר. לקחנו מקרון-מקרון וטעמנו בביסים קטנים כדי לנסות להבחין בטעמים. האכילה האיטית עזרה לנו להתענג על קינוח הפטיפורים לאורך זמן. לצד טעמים בנאליים וקלים לזיהוי: לימון, שוקולד, אגוזים ופיסטוק (שהיה מעולה) היו לנו שני טעמים שהקשו עלינו.
אחרי מספר טעימות, חשפנו שהמקרון הכתמתם הוא קינמון עדין אבל האדום עשה לנו בעיות ובהמשך גילתה לנו המלצרית שמדובר במקרון בטעם קמפרי אשכוליות, וכמובן שמיד לאחר פיסת המידע הזו, יכלנו לזהות מחתיכת המקרון הקטנה שנשארה את הטעם המעניין.
בנוסף בצלחת היו שתי מרמלדות (משמש וענבים) וסוג של מרשמלו קוקוס (שהיה ענן מפתיע וטעים) ופרלין שוקולד עם מעט ליקר דבדבן בציפוי קקאו – מאוד עשיר.
קינוח הפטיפורים היה מבחינתנו ההצלחה הגדולה ביותר בארוחה כך שמעז (או יותר נכון – משערה) יצא מתוק.

לסיכום:
חווית אכילה מדהימה ואין בי ספק שעוד אחזור למול-ים. מי יודע, אולי זה אפילו יהיה לתפריט הלילה, על מנת להתנסות בחוויה קצת יותר יוקרתית, ואולי זה יהיה שוב בעסקית משתלמת עם שירות טוב, מסור ומקצועי של מלצרים. מדובר על מקום שמקפיד על תודעת שירות מהגבוהות ביותר ומציע תמורה הולמת למדיי עבור מחיר העסקית, על אף מחירה היקר.
מילה לגביי הפלסטיק והשערה באוכל – הייתי מצפה לא להתקל בבעיות שכאלו במסעדה כמו מול-ים, בטח שלא פעמיים באותה ארוחה, אך לזכותה של המסעדה ייאמר שהם התמודדו עם הבעיה בצורה מקצועית וכאמור, הרגשנו שפיצו אותנו בצורה הולמת.

חשבון: שתי עסקיות של 160 שקלים + 2 כוסות יין 40 שקלים כל אחת. ושני קינוחים על חשבון המקום – 400 שקלים לפני טיפ.

*עדכון 22/6/12 : אתמול שוב הייתי בעסקית של מול ים, היה אפילו יותר טעים מהפעם הקודמת. מומלץ מאוד

מול-ים, האנגר 24, נמל תל אביב.
עסקית צהריים:
ימים א' – ה', מ-12:30 עד 15:30, מחיר: 160 שקלים.
יום ו', מ-12:30 עד 15:30, מחיר: 175 שקלים.
יום שבת: מ-13:00 עד 16:00, מחיר: 175 שקלים.

פורסם בקטגוריה ביקורת מסעדות, כללי, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגובה אחת על עסקית במול ים – זה רק נשמע יקר

  1. פינגבאק: שגב – זה לא אותו דבר, מלבד הגעגוע | גרגרן