חודש אוגוסט התחיל בארוחה עסקית במזללה של מאיר אדוני ונגמר במסבחה באבו חסן. בין לבין, גם הייתי שוב פעם בעסקית ביאקימונו, העסקית הייתה מצויינת, אבל לצערי לא היו הפעם שרימפס אדומים, שאני מפנטז עליהם מאז הביקור הקודם. למרות שהיה חודש מעט לחוץ בזמן, כמובן שניצלתי כל הזדמנות כדי לאכול בחוץ, אז הנה רשימת המנות הבולטות ביותר מהחודש האחרון והפעם גם יש מנה שנכנסה לרשימה כמנה מאכזבת…
בעקבות נבחרת החודש שעבר אני עוד בחובות של כתיבת ביקורת על מסעדת הדסון, אותה בחרתם כמסעדה עליה אני צריך לכתוב, אז כל מה שנשאר זה למצוא מישהו שיתנדב ללכת איתי. עד שזה יקרה, פרסמתי בשבוע שעבר ביקורת על העסקית ביאקימונו שהייתה המסעדה השנייה שבחרתם לקרוא עליה. גם החודש אתם מוזמנים להגיב בקבוצת הפייסבוק בנוגע למסעדה עליה תרצו לקרוא ביקורת מלאה מבין האפשרויות בחודש זה.
שאו-לונג – פוראמה (24 שקלים)
אחת המנות הכי אהובות במקום שהפך להיות מוקד עליה לרגל לכל חובבי הדים סאם, מקום שמציע את החוויה האותנטית ביותר בארץ של הז'אנר הזה. השאו-לונג (או בשמו השני מהתפריט הממוספר של המסעדה: 12). אלו 4 יחידות של בצק חיטה ממולא בשר לבן (או בשמו השני: חזיר). הבצק עבה בדיוק במידה, כך שהוא מורגש בכל ביס מבלי להתשלט או להסוות את טעמי המילוי מצד אחד ומחזיק כל התכולה ולא מתפרק מצד שני. מלבד המילוי הנהדר והטעים, הכיסונים מכילים גם מעט ציר רותח ועשיר בטעם, אז תזהרו כשאתם נותנים ביס ותשתדלו שלא לדחוף את הכל לתוך הפה בבת אחת. על דים סאם טוב צריך להתפנק לאט ובנחת.
שאו לונג : אנשים ברי מזל שכבר היו בסין הכתירו את השאו לונג כדבר האמיתי
קוראסון "בולונג'רי" – מזללה (79 שקלים בעסקית)
אז איך נשמע לכם קרואסון במילוי מוח עגל, טבחה (תבשיל טריפוליטאי) של עגבניות, פלפלים וחצילים מעושנים, תפוחי אדמה ראטה, לימונים כבושים, ביצה קשה וכוסברה? כן כן… כל זה בתוך קרואסון. לי זה נשמע מעניין. שמעתי רבות וטובות על המנה הזו וחיכיתי הרבה זמן לנסות אותה, אבל כנראה שגודל הציפייה כך גודל האכזבה. למרות שהקרואסון היה טוב בפניי עצמו, הרבה מהמרכיבים שלו והעיקרי שבהם – מוח העגל, הלכו לאיבוד בין תפוחי האדמה לרוטב העגבניות, כך שלמעשה כל המנה לא הצדיקה את עצמה. המנה הוגשה עם זייתי קלמטה ומלפפונים עם מעט מלח. הזייתים היו תוספת לגיטימית מבחינת המרכיבים, אבל המלפפונים הרגישו קצת זרים בצלחת.
* ביקורת על העסקית של המזללה עלתה לבלוג לפני קצת יותר מחצי שנה ונכתבה על ידי רזי ברווזי, מה שמוביל אותנו למנה הבאה…
קרואסון "בולונג'רי" : יותר מידיי מרכיבים שמורגשים פחות מידיי
טרטר אינטיאס – ביתו של רזי ברווזי
לא התחייבתי לכתוב פה רק על מנות ממסעדות, נכון? בכל מקרה, מדובר באחת ממנות טרטר הדג הטובות ביותר שאכלתי בחיי, אם לא הטובה שבהן. טרטר האינטיאס הכיל גם גזר חלוט, ליים, כוסברה ונענע במינונים מדוייקים, כך שהכיל מגוון גדול מאוד של טעמים שהחמיאו מאוד אחד לשני, בעוד הגזר החלוט עדיין מוצק מספיק כדי ליצור עניין בפה, כמו גם צ'יפס העגבנייה שקישט את המנה. לצד הטרטר היה גם פירה גזר גס ומצויין, וסלט בורגול עם עשבי תיבול. המנה הייתה הטובה ביותר בארוחת חמש-מנות נפלאה שרז הכין ואם תעזרו לי להפעיל עליו לחץ, אולי הוא גם יועיל לפרסם מתכון לטרטר החלומי הזה בבלוג שלו.
טרטר אינטיאס – לא תאכלו אותו באף מסעדה, אבל אולי נזכה לקבל מתכון שלו?
חלה במילוי פולקע חזיר ובייקון – החלוצים 3 (54 שקלים)
כמו בקפה 48 בחודש הקודם, שום דבר לא הכין אותי לחוויה הקולינארית שהייתה לי במקום הקטנטן והאינטימי הזה שנקרא "החלוצים 3", שבדיוק חגג בשבוע שעבר שנה לפתיחתו. מבין המון מנות שהזמנו מתוך התפריט המעניין, הכי אהבתי את המנה הזו שמתוארת בתפריט כ"חלה קטנה במילוי פולקע חזיר ובייקון ברוטב יין לבן", אבל גם כוללת טעמים דומיננטיים למדיי של אניס, שלא מוזכר בתפריט (באופן מוזר, כי מדובר בטעם שנוי במחלוקת ויש אנשים רבים שלא יכולים לסבול אותו). כל ביס מהמנה הנימוחה הזו, מתפוצץ בפה על שלל טעמיו הבשריים-מתקתקים-אניסיים שהתגלו כמתאימים מאוד. מנה מפתיעה שמהווה דוגמא טובה ליצירתיות הטובה שיש במקום הזה.
חלה במילוי פולקע חזיר ובייקון ברוטב יין : צריך להוסיף מילים?
סנט אונורה – הוטל מוטינפיורי (36 שקלים)
אחד הקינוחים החביבים עלי בתל אביב, בעיקר בשל הפשטות שלו והעונג המתקבל ממנו. מבחינתי זה קינוח חובה בכל ביקור בהוטל מונטיפיורי. מדובר בווריאציה של עוגת הסנט הונורה (אולי זו הסיבה לשיבוש בשם?), שכולל רק את הפחזניות העדינות והרכות (ארבע במספר), במילוי קרם פטיסייר, עליהן שכבת קרמל שמתפצח בפה בצליל חלומי ובאושר רב. עם הפחזניות מוגש גביע ובו כמות גדולה קצפת מתוקה וממכרת, משובצת בנקודות שחורות של וניל, שגם אחרי שתאכלו אותה עם הפחזניות, תשאר לכם ממנה כמות מספקת להתענגות ממנה בלבד. קינוח קלאסי שאף פעם לא תשבעו ממנו.
סנט אונורה : התמכרות בקלי קלות (צילום ארכיון)
עוד שווה לציין: ביקור טעים כתמיד ב-ויטרינה באבן גבירול, שעליה אני מתכנן לכתוב לכם ביקורת בקרוב ; הסושי המעולה של יאקימונו ; ותה טפיוקה מעניין של פוראמה, ששימש כתחליף לקינוחים שנגמרו לפני שהספקנו להזמין אותם.
אל תשכחו להגיב לפרסום של נבחרת החודש בקבוצת הפייסבוק של גרגרן בנוגע למסעדה שעליה תרצו לקרוא ביקורת ושתהיה לכם שנה טובה וטעימה.
את אלו כבר טעמת?
אין פוסטים קשורים.
הספק מרשים .
ואני לתומי, חשבתי שאוגסט זה עונת מלפפונים…(-;
דווקא היה חודש רגוע יחסית 😉
טוב אז… אני מצביעה החלוצים 3!
למרות שיהיה מעניין לראות את ההשוואה בין ביקורות שלנו על אותה ארוחה בהוטל מונטיפיורי 🙂
גם אני אכלתי לא מזמן את הקרואסון עם הטבחה במזללה בשעות הערב.
אני חש שהוא יקר מדי למחירו. לא קיבלתי את התענוג המתבקש.
אני לא מבין איך המלפפונים החתוכים והזיתים קשורים לטעם החמאתי של הקרואסון והמוח.
חוץ מזה, מישהו קפץ מעל הפופיק עם תמחור המנות במזללה. לפני בערך שנה וחצי המחירים שם היו דיי סבירים ונוחים ופתאום כל המנות קפצו בעשרים שקלים בערך כלפי למעלה. למכור סלט תאילנדי ב 90 שקלים או קרואסון ממולא ב 80 זה ממש מוגזם. יצא לי להסתכל על המזללה מספר פעמים לאחרונה בשעות הערב ושישי בצהריים והמקום כמעט ריק. פעם היית צריך להזמין מקום והיום אפשר לבוא חופשי. הקהל כנראה מצביע בארנק.
ואם כבר מדברים על קרואסונים מענגים, יש את הקרואסון דו שף של לה גטארי. יש בו בייקון, גאודה, גבינה כחולה וביצה עלומה… הוא מעולה (ועולה שליש מזה של המזללה).