עסקית ביאקימונו ותודה על הדגים

אולי זו רק הרגשה אישית שלי, אבל עושה רושם שבשנים האחרונות הסושי הפך להיות אחד המאכלים הלאומיים שלנו. זה כבר הפך לדבר שגרתי, שאנשים מנהלים וויכוחים סוערים על איפה לדעתם נמצא הסושי הכי טוב בארץ, באותה זיקה סנטימנטלית שבעבר הייתה שמורה רק לחומוס. יש מי שמעדיף את הסושי המסורתי, יש שמעדיפים שילובים מערביים מיוחדים או מופרעים. מישהו אחד עשוי להעדיף אינסייד אאוט, אחר יעדיף סאשימי או ניגירי, או "קונוס"… כל כך הרבה אפשרויות. בדבר אחד אין וויכוח בנוגע לסושי – איכות הסושי נקבעת קודם כל לפי איכות הדג וזה בדיוק היתרון ההתחלתי של יאקימונו.

25 שנים עברו מאז הסושי התחיל את דרכו בארץ ומסעדת יאקימונו היא אחת המוסדות הוותיקים ביותר שקיימים בארץ, שנתנו טעימה מהמטבח היפני בכלל והסושי בפרט והם עושים את זה כבר בערך 20 שנים. עם הזמן נפתחו ליאקימונו סניפים נוספים (האחרון שבהם הוא הסניף הכשר באילת), אבל הסניף העיקרי הוא זה שברוטשילד. אלי כהן, בעל המסעדה, נחשב לאורים ותומים בכל הקשור בדגים ואומרים עליו שלעולם לא יתפשר על איכות, מהניסיון שלי זה בהחלט מורגש.

ליאקימונו הגעתי בשעות צהריים המאוחרות באמצע שבוע, כחלק מהתפרעות המסעדות הגדולה שהתחילה אצלי ברגע שסיימתי עם מועדי א' של הסמסטר, כי בזמן שלכל אדם נורמלי יש TO-DO list שהוא מתכנן לעצמו לאחרי תקופת עומס, אני בניתי לעצמי TO-EAT list של כל המקומות שהייתה לי כמיהה אליהם בזמן הלחוץ של הלמידה למבחנים.
כבר בכניסה למסעדה מבינים מדוע יאקימונו נחשבת למסעדה יוקרתית, עם עיצוב מודרני שצועק יוקרה עם הרבה צבעים כהים וצבעי עץ בטעם טוב. מול הכניסה בר שייש שחור וגדול, בחלל הגדול והמרווח תמצאו אפשרויות ישיבה שונות שיענו לכל צורך, כמו שולחנות עם כסאות רגילים, או ספות נמוכות אם בא לכם יותר להרגיש כמו בלאונג' יוקרתי. קיימת במסעדה גם קומה נוספת, שם אמורים להיות חדרים פרטיים. אולי בגלל היוקרה שיאקימונו משדרת היא יחסית ריקה בצהריים, אבל אם אנשים היו מודעים לתפריט העסקי של המקום, אני מניח שהייתה כאן תפוסה גדולה הרבה יותר.

באופן כללי, אך אחת כמה וכמה כשאני מגיע לבד למסעדות, אני תמדי מעדיף לשבת על הבר, ככה לדעתי חווים את המסעדה בצורה האוליטמטיבית, עם אינטרקציה גדולה יותר מבחינת השירות שגם מרגיש (בדרך כלל) יותר בגובה העיניים. אז תפסתי לי מקום על הבר וקיבלתי במהרה את תפריט העסקית ביחד עם התפריט הרגיל של המסעדה. בפינת הבר, ליד עמדת הסושי-מן, היה תפריט סשימי של הדגה היומית שהיה כתוב משום מה באנגלית בלבד. העסקית של יאקימונו מציעה: מרק, מתאבן, מנה עיקרית, תוספת ושתייה חמה (אספרסו או תה יפני) במחיר של המנה העיקרית שנע בין 85 ל-95. מחיר דיי משתלם, במיוחד ביחס למחירים בתפריט הרגיל.

הסיבה העיקרית בגללה רציתי כל-כך להגיע ליאקימונו, היא דווקא מנות הסשימי, לכן החלטתי לחזק את העיקרית בהזמנת מנת סשימי מההיצע היומי: המאצ'י קטן, שתומחר במחיר נמוך למדיי ביחס לשאר הדגים. ביצעתי את כל הבחירות שלי מהתפריט העסקי (3-4 אפשרויות בכל קטגוריה) והשארתי בידיי המסעדה את ההחלטה בנוגע לשלב שבו אקבל את הסשימי. בשלב זה גם גיליתי שאני מכיר את הברמן דרך הבלוג, אז לא אתעכב יותר מידיי על נושא השירות, רק אציין שלא היו איתו שום בעיות.

המנות הראשונות להגיע היו המרק והתוספת שבחרתי מהעסקית – סלט קאיסו של אצות ומלפפונים, שהוא קלאסיקה של המטבח היפני ומתובל בחומץ אורז ומעוטר בשומשום. הטעמים שלו היו נכונים, אבל המלפפון היה "מושי" מידיי, מה שקצת פגע באיכות המנה מבחינתי.
מרק סוהימונו היה הצלחה גדולה, הזמנתי אותו כיוון שהכי עניין אותי, בשל העובדה שהוא מכיל דג בניגוד לשני המרקים האחרים שהם צמחוניים. המרק עשוי ציר של פטריות ואצות עם נתח דג (אולי דניס) גדול יחסית למנה ונקי מעצמות. עוד במרק – גזר, קישוא ובצל ירוק. המרק החם היה עשיר בטעמים, שנעו בין מלוח ומתוק, עם טעמים עדינים של ים שמתקבלים מהדג.

מרק סוהימונו ביאקימונו

מרק סוהימונו וסלט קאיסו : לפתוח את התאבון

לאחר הפתיחה הזו, הגיעה מנת הסשימי המאצ'י המרהיבה, בצילחות האומנותי והמפעים שמאפיין את יאקימונו. על גבעת קרח גרוס ושכבה של מקלות צנון סודר פרח שמורכב כולו ממפרוסות דקות של ההמאצ'י, ושלד הדג השלם והנקי מבשר משופד על הצלחת, כעדות לאיכות ולטריות. עם המנה הזו וכל המנות בהמשך, מוגשים כמיטב המסורת ווסאבי עוקצני וג'ינג'ר מזן שיאקימונו מגדלים במיוחד וכובשים בעצמם והוא מעודן וקראנצ'י יותר מהמקובל, עם מרקם שמזכיר קצת תפוח. כמו כן מוגשת קערית עם רוטב פונזו (רוטב יפני חמצמץ). חתיכות הדג הדקיקות כמעט נמסו על הלשון והיו טובות ומרעננות מאוד. מידיי כמה ביסים טבלתי פיסת דג ברוטב הפונזו כדי קצת לגוון בטעמים. מנה טעימה ומספקת שהיא גם זולה באופן יחסי למנות סשימי אחרות ביאקימונו.

סשימי המאצ'י ביאקימונו

סשימי המאצ'י – סוג הפרחים המועדף עלי



השיא של הארוחה הגיע בהפתעה לאחר מכן, כשקיבלתי פינוק מהמסעדה. מנת שרימפס אדומים שהייתה במיוחדים היומיים ותומחרה כמו הסשימי ב-60 שקלים. היו שם משהו כמו 5 יחידות שרימפס אדומים וקטנים שהוגשו נא והוגשו עם דייקון (צנון יפני) עם רוטב פונזו, מעל עלה שיסו (צמח יפני, בעל טעם מתוק-מריר שבין שזיף למנגו). גם במנה הזו ההגשה מדהימה, אבל הטעם היה מדהים עוד יותר. לא זכור לי שאכלתי אי פעם שרימפס כל-כך טריים ובטיפול כל-כך מינימלי. טעם השרימפס היה מתקתק במקצת, המרקם שלהם היה מחשמל ואת הבשר שלהם עטפה סוג של שכבה רירית עדינה (לא נשמע מעורר תאבון, אני יודע, אבל זה היה משהו לא מהעולם הזה). בקלות זו אחת מהמנות המלהיבות ביותר שאכלתי בשנים האחרונות והיא תחקק אצלי בזיכרון להרבה מאוד זמן. חבל שהיא יחסית נדירה ביאקימונו, אבל אם במקרה אתם נתקלים בה, זו מנה חובה.

שרימפס אדומים ביאקימונו

שרימפס אדומים : נאה מאוד. מהמנות שנחקקות בזיכרון

אחרי המנה המהפנטת הזו, נחת על הבר המתאבן שבחרתי – קונוס סלמון ואבוקדו שהוא כביכול שגרתי, אך הכיל כמות סלמון נדיבה שאפילו האפילה על האבוקדו, היה שם גם אורז נהדר וכל המרכיבים היו עטופים באצה שהתפצחה בעונג רב בפה. לא בשורה חדשה, אבל ביצוע מדוייק.

קונוס סלמון ואבוקדו ביאקימונו

קונוס סלמון ואבוקדו : פשוט וטוב

כמעט ביחד עם הקונוס הוגשה גם המנה העיקרית. טוקובסטו סושי 12 יחידות. שהם שני רולים לבחירה מתוך משהו כמו 5-6 אפשרויות קבועות, למרות שאולי יתגמשו איתכם אם יש לכם בעיה עם דג או מרכיב מסויים. שני הרולים שלקחתי הם: ריינבואו – אינסייד אאוט של סלמון ואבוקדו במעטפת של סלמון, טונה ויילוטייל שמתחלפים ביניהם לאורך הרול, זהו רול שלמיטב ידיעתי מגיע כברירת מחדל אלא אם תבקשו אחרת והוא אופציה טובה אם רוצים להתנסות בכמה טעמים שונים. רול נוסף היה פחות שגרתי – אינסייד אאוט של יילוטייל מבושל ברוטב טריאקי שהוסיף מתיקות נעימה, עם גזר, מלפפון ואולי גם צנון כבוש, שהיה עטוף באבוקדו. שני הרולים היו גדולים ובאיכות מעולה, גם מבחינת האורז, גם מבחינת הדגים וגם באיכות הירקות.

סושי ביאקימונו

סושי : הדגים שעושים את ההבדל

תיכננתי לסיים את הארוחה בשלב זה, אפילו בלי התה היפני או האספרסו, כי רציתי להשאר עם הטעמים של הסושי, אבל הברמן המליץ לי על אחד הקינוחים ועשה לי חשק להזמין אותו. טפיוקה ברולהקרם ברולה טפיוקה מוגש על דפי פילו, בליווי ריבת ג'ינג'ר. קינוח כייפי, טעים ומרענן באדפטציה יפנית לקרם הברולה הרגיל, תודות לפניני הטפיוקה שבקרם ולריבת הג'ינג'ר המעקצצת והמצויינת. הברולה סודר בשתי קומות על דפי פילו קראנצ'ים, כשכל שכבת קרם מצופה בשכבת סוכר שרוף. הטעמים של הברולה וריבת הג'ינג'ר מתחברים ומחמיאים אחד לשני והמרקם של הטפיוקה החלקלקה עם דפי הפילו הקראנצ'ים עושה שמח בפה. היה שם גם פרוסות אפרסק טרי שלא תרם אך גם לא הזיק וסך הכל מדובר בקינוח מאוד מתאים לסיום ארוחה שכזו.

טפיוקה ברולה ביאקימונו

טפיוקה ברולה – כשקרם הברולה הגיע ליפן

חשבון:
סשימי המאצ'י: 60 שקלים
עסקית 2 רולים: 95 שקלים
שרימפס אדומים: על חשבון הבית (במקור 60 שקלים)
טפיוקה ברולה: 38 שקלים

סה"כ: 193 שקלים

לסיכום:
ביאקימונו מציעים ארוחה צהריים מלאה שנותנת הצצה לתפריט הערב, במחיר משתלם מאוד. לצורך השוואה – שני הרולים שלקחתי במסגרת העסקית, היו עולים ביחד משהו כמו 140 שקלים בתפריט הערב. מלבד היוקרה שהמסעדה משדרת, יש דגש מאוד גבוה על האיכות וגם על האסתטיקה, כפי שמכתיבה התרבות היפנית. הטריות והטיפול בדגים במסעדה הם כנראה ברמה הגבוהה ביותר שיש בארץ וזה האספקט החשוב ביותר כשהולכים לאכול סושי. אם בעבר חשבתי שהסושי הטוב ביותר בארץ הוא במון (עליה כתבתי בעבר ואני עדיין חושב שהיא טובה), היום אני יודע אחרת. האמת היא שביאקימונו יש יותר מרק סושי ואפשר להנות מעוד מאכלים מהמטבח היפני, אבל מה שבטוח – אם אתם רוצים להנות מהאיכות הנפלאה של הסושי ביאקימונו מצד אחד ולא לשבור על זה תוכנית חסכון מצד שני, העסקית של יאקימונו מציעה לכם כמעט את החבילה המושלמת (כי זה לא יהיה מושלם ללא סשימי) במחיר סביר ביותר. מומלץ מאוד.

יאקימונו, רוטשילד 19, תל אביב
טלפון: 03-5175171
שעות פעילות:
א' – ש': מ-12:00 עד 00:30
*עסקית: א' – ו' מ-12:00 עד 17:00
אתר: http://www.yakimono.co.il

פורסם בקטגוריה ביקורת מסעדות, כללי, עם התגים , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

6 תגובות על עסקית ביאקימונו ותודה על הדגים

  1. מאת מושיק לוין‏:

    הסשימי והשרימפסים עצמם נראים מדהים.
    אני פחות אוהב את צורת ההגשה עם הגופות המרוקנות.

    • מאת אורן אסיף‏:

      אני יכול להבין למה זה יוצר רתיעה מסויימת… אבל זו הגשה נאמנה למסורת היפנית
      (בחלק מהמקומות ביפן, עושים מהדג סשימי כשהוא עוד חי, והוא מוגש משופד באותו אופן כשהוא עדיין מפרפר בין חיים למוות… מזל שזה לא המצב גם ביאקימונו, כי זה ממש לא מעורר תאבון מבחינתי)

  2. מאת erwin pridan‏:

    אם עד עכשיו לא הגעתי למסעדה יפנית לאכול סושי, זה בגלל שרעייתי לא אוהבת.
    גם לא את הז'אנר בכללותו.
    אז אין ברירה. נפלה החלטה.
    מזל שפתרת לי את הדילמה.
    שנה טעימה לך.

  3. פינגבאק: גרגרן | סיכום שנת 2013

  4. מאת Dror Shoshan‏:

    היפנית מס 1 בארץ נקודה.