משהו טוב קורה בתל אביב, נראה שמאז ההיסטרייה סביב ארוחת הבוקר של מסעדת 'חמש' במלון הבוטיק "המלון ברחוב מנדלי" (שלמיטב הבנתי היא כבר לא טובה כפי שהייתה בהתחלה), יותר ויותר מקומות הבינו שיש ביקוש לארוחות בוקר ששוברות את הקונספט המשעמם של "ביצה לפי בחירתך, לחם ו-5 ממרחים זולים" ומציעות ארוחות בוקר יותר מיוחדות ומשתלמות, כשגם קונספט הבופה זוכה לתחייה מחודשת. לתחום ארוחות הבראנץ' נכנסו בחודשיים האחרונים שחקנים חדשים, ביניהם אפשר למצוא את "האחים" שמציעים בראנץ' חדש שמכוון גבוה. להמשיך לקרוא ←

בשנים האחרונות החלה הטבעונות לחלחל לתודעה הציבורית בקצב מואץ. לא עבר זמן רב עד שבמסעדות רבות צצו מנות מותאמות לטבעוניים, אך לרוב אותן מנות היו סוג של אילתור שפוגש פשרה שפוגש טופו או סייטן. אבל היו גם ארוחות טבעוניות מיוחדות שאורגנו במסעדות נבחרות, אליהן הגיע קהל טבעוני שנהנה מארוחות שהוכיחו שגם אוכל טבעוני יכול להיות טעים ויצירתי. איפשהו בשיאו של טרנד הטבעונות (שבגלל העונה האחרונה של האח הגדול, הוא כנראה כבר אינו טרנד, אלא כאן כדי להשאר), נפתחה מסעדת "זכאים – בוטיק טבעוני אורגינל", שביקשה לתת מענה קבוע לטבעוניים שרוצים אוכל יצירתי ומושקע. מבחינתי האישית, הבשורה האמיתית של זכאים הייתה שבתפריט שלה לא הופיעו הסייטן או הטופו. אז אחרי שני ביקורים בשנה האחרונה, הגיע הזמן לחלוק את המסקנות. להמשיך לקרוא ←

אילת – עיר הנופש של ישראל, המקום שבו ישראלי ימצא את עצמו כנראה רק באחד מהמצבים הבאים: כחלק מטיול משפחתי, במסגרת כנס מקצועי או כמו שהולך לקרות בסופ"ש הקרוב – כחלק מחופשת הסמסטר של הסטודנטים במוסדות האקדמייה השונים. למרות הרצון של אילת להצטייר כיעד החלומי לחופשה, בפועל מתקבל הרושם שהיא תקועה לה אי שם בשנות התשעים, בעיקר כשמדובר על ההיצע הקולינארי. אך יש חדש תחת השמש… להמשיך לקרוא ←

שבועיים של רגיעה לפני המבחן האחרון של הסמסטר, זה פרק זמן שמאפשר להחזיר את הבלוג לחיים אחרי תקופה ארוכה ולחוצה. זה לא שהפסקתי לאכול במסעדות, חשבון האינסטגרם שלי יעיד על כך, אבל היעדר הזמן הקשה על מלאכת כתיבת הביקורות הארוכות (לפדנטיות יש מחיר). ואם בדברים ארוכים עסקינן, אולי שווה להתעכב על "לה רפובליקה די רונימוטי", שעד שתספיקו להגיד את השם של המסעדה הזו 3 פעמים, כנראה תוכלו לסיים לאכול בה ארוחה עסקית כמו זו שאני אכלתי… להמשיך לקרוא ←

עוד לפני שנפתחה, מסעדת אלבה משכה את תשומת ליבי בשל המיקום שנבחר לה תחת המגדל היוקרתי שנבנה ברחוב אבן גבירול ובשל עיצוב המקום, עם קירות הזכוכית הגבוהים שלה שמשקיפים לרחוב. כל הסיבות האלו, גרמו לי ולחברה שלי להוסיף את אלבה לרשימת המסעדות הבלתי נגמרת שלנו, עוד מאז שחלפנו על פני המסעדה סמוך לפתיחתה. אולי אורך הרשימה הזו מסביר מדוע לא היינו במסעדה עד היום, אבל תרמו לכך גם חוות דעת קיצוניות, בעד ונגד המקום, שגרמו לנו לדחות את ההגעה. מעבר זמני לדירה באבן גבירול, הוא זה שגרם לנו לנסות את המסעדה. להמשיך לקרוא ←

אולי זו רק הרגשה אישית שלי, אבל עושה רושם שבשנים האחרונות הסושי הפך להיות אחד המאכלים הלאומיים שלנו. זה כבר הפך לדבר שגרתי, שאנשים מנהלים וויכוחים סוערים על איפה לדעתם נמצא הסושי הכי טוב בארץ, באותה זיקה סנטימנטלית שבעבר הייתה שמורה רק לחומוס. יש מי שמעדיף את הסושי המסורתי, יש שמעדיפים שילובים מערביים מיוחדים או מופרעים. מישהו אחד עשוי להעדיף אינסייד אאוט, אחר יעדיף סאשימי או ניגירי, או "קונוס"… כל כך הרבה אפשרויות. בדבר אחד אין וויכוח בנוגע לסושי – איכות הסושי נקבעת קודם כל לפי איכות הדג וזה בדיוק היתרון ההתחלתי של יאקימונו. להמשיך לקרוא ←

השירות הצבאי שלי נמשך חמש וחצי שנים. למרות שבחודשים הראשונים לשירות ניסיתי להתרגל לאוכל בחדר האוכל של הבסיס בו שירתתי, מצאתי את עצמי מהר מאוד עושה כל שביכולתי כדי לא לאכול שם, בייחוד אחרי תורנות המטבח הראשונה שלי. למזלי הרב שירתתי בבסיס פתוח במרכז הארץ, כך שהיו מספיק אפשרויות ראויות במרחק נסיעה קצרה. היו לא מעט חיילים שנהגו לעשות כמוני, כי גם להם המושג "חדר אוכל" עשה טראומה קלה, אבל אני שמח שזה לא מנע ממני לבקר במסעדת חדר האוכל של עומר מילר. להמשיך לקרוא ←