הללויה! פוסט חדש בבלוג לאחר שלושה חודשים עמוסים במיוחד, שכללו חיפוש עבודה אינטנסיבי וכניסה לתפקיד החדש. כשכבר התפנה קצת זמן לכתוב בלוג, רצה הגורל והמחשב עשה בעיות, עד שקרס לבסוף לפני כשבועיים. אבל עכשיו בתקווה אחזור קצת לשגרת הכתיבה ואתחיל עם השלמת החסר ב"נבחרת החודש", של שלושת החודשים האחרונים.

היו לא מעט המבורגרים שאכלתי… אז ארכז את העיקריים, שהם הטוב הרע והחוטא לעיקר:
> הטוב (מאוד): המבורגר – מיט בר בורגר, שרונה מרקט (47 שקלים)
ההמבורגר של דוכן המיט בר בורגר בשרונה מרקט (שמתמקד אך ורק בהמבורגר), תפס אותי לא מוכן. ציפיתי להמבורגר טוב, אבל לא עד כדי כך טוב. 200 גרם של קציצה שמנמנה, בתוך לחמניה קלויה, עם מיונז חריף וירקות בוהקים מטריות (בצל סגול, חסה, עגבניה) ומלפפון חמוץ. זה היה ללא ספק ההמבורגר הכי עסיסי שאכלתי כבר הרבה זמן. יש בתערובת הבקר שלו כנראה לא מעט שומן, אבל זו אחת הסיבות שהוא היה כנראה כל-כך טעים ונשאב בגרגרנות והנאה, תוך דקות ספורות.
> הרע: המבורגר אנטריקוט – מרינדו, שרונה מרקט (55 שקלים)
לא רחוק מדוכן ההמבורגר של המיט בר, נמצא דוכן הבשר של מרינדו. הוא אומנם לא רחוק פיזית, אבל רמת ההמבורגר רחוקה שנות אור. ההמבורגר של מרינדו מורכב מקציצה יבשושית ודיי חסרת טעם במשקל 220 גרם, בתוך לחמניה בעלת טעמים דומיננטיים שגוברים על ההמבורגר עצמו, עד לכדי מצב שהייתי צריך לוותר עליה כדי לנסות ולהרגיש משהו מהבשר שאני אוכל. חסה, בצל ועגבנייה מעט עייפה לא תרמו גם הם ורק תפוחי האדמה הצלויים הקטנים שמוגשים עם המנה, היוו נחמה מסויימת. המבורגר שמפספס בכל-כך הרבה מישורים.
> האוברייטד: "לה טרוף" – המבורגר גורמה 26 (63 שקלים)
זה לא שהסך הכל הכולל במנה של המבורגר גורמה 26 לא טעים – להיפך… אך זה בעיקר הודות לתוספות שמסביב לקציצה עצמה (200 גרם) שמוגשת במידת עשייה של וול דאן (איך זו הברירת מחדל שלכם?). אם אתם מגיעים, בקשו מפורשות מידת עשייה נמוכה מזו וקוו לטוב. מלבד הקציצה שמידת העשייה שלה הותירה אותה קצת מבאסת, כל השאר היה מצויין, החל מהלחמניות הברישיות יחסית ועד לתרומת הטעם והמרקם של כל תוספת שמעל הקציצה – חזה אווז מעושן, טוויל פרמזן, איולי כמהין וגפרורי בטטה קריספיים… וכן, זה מצליח להיות מאוזן יחסית. בעוד אני לקחתי את ה'לה טרוף', הילה לקחה את ההמבורגר הקלאסי שגם כן היה לו פרופיל טעמים טוב (בייקון קריספי, אמנטל, רוטב ברביקיו ובצל קונפי) ועלה 57 שקלים. אם אני לוקח בחשבון את המחיר ואת ההמבורגר עצמו, אני לא חושב שהמבורגר גורמה נותנים תחרות להמבורגר של הויטרינה, או לזה של מיט בר.

ההמבורגר העסיסי של מיט בר בורגר – נעים להכיר, העונג כולו שלי

מעורב מקסיקני חריף – לה אוטרה (54 שקלים)
לא אוטרה, המסעדה-בר הקאריבית של קבוצת אימפריאל (הקוקטייל בר הכי טוב שיש לנו), חוגגת בימים אלו שנה להווסדה ומתקיימות בה בימים אלו ארוחות מיוחדות עם שפים אורחים, אשר לאחריהן ישתנה הקונספט של המקום, שיהפוך ממסעדה-בר לבר בלבד. אני לא יודע מה שינוי הזהות הזה אומר מחבינת תפריט האוכל, אך אני מפציר בפניי כל מקבלי ההחלטות – בבקשה השאירו לנו את המעורב! זו מנה נפלאה לאוהבי חלקי הפנים. תבשיל של כבדים ולבבות עוף, לבבות עגל, עם עגבניות ובצל בגריל, יין אדום שנותן הרבה עומק טעמים, צ'יפוטלה שנותן חריפות בועטת ושמנת חמוצה שעוזרת לרכך את הכל. המנה מגיעה עם פרוסות ברוסקטה, בהן עשיתי שימוש בעיקר בספיגת הרוטב העשיר..מנה מפתיעה ומוצלחת מאוד, שהולמת מאוד את השם שלה ואת האופי של המקום וקוקטיילים מלווים אותה בצורה אידאלית. תחזיקו לה אצבעות שהיא תשרוד את השינויים.

מעורב מקסיקני : הלוואי שתשרוד את השינויים שקורים עכשיו במקום

פסטה ראשי לוקוס – מלגו ומלבר (89 שקלים)
מאז שהתחלתי לעבוד, ימי שישי ושבת הפכו באופן טבעי לימים שבהם אני מנסה להשלים פערים קולינריים (בעיקר כי אין שום דבר מעניין לאכול באיזור העבודה שלי, בגבול של בני ברק ורמת גן). באחד מימי שישי, זמן קצר אחרי שכבר אכלתי ארוחות בראנץ' בבית קפה חביב בקרבת הבית, מצאתי את עצמי בפתחה של מלגו ומלבר, מסתכל על תפריט הצהריים. נכנעתי לייצר הגרגרנות שלי והזמנתי מנה של פסטה פנה עם בשר מראש לוקוס בציר דגים עם כוסברה וצ'ילי חריף. מנה שנשמעת יחסית פשוטה, אך לאור רמת הביצוע ובזכות ציר הדגים וחריפות הצ'ילי היא הייתה פשוט מושלמת, כשגם לרמת העשייה של הפסטה והחתיכות הבשרניות מראש הלוקוס הייתה תרומה רבה לכך. אם הייתי מגיע באמצע השבוע, הייתי מקבל בעבור אותו מחיר גם מנה ראשונה מהתפריט, מה שהיה הופך את המחיר למשתלם במיוחד, קבלו את זה כהמלצה אם יש לכם איזה צהריים פנויים באמצע השבוע.

פסטה ראש לוקוס : עוד דוגמא לכך שעם ביצוע מושלם לא צריך יותר מידיי מרכיבים

פיצה שנות ה-70 – הפיצה (54 שקלים)
על הפיצה של "הפיצה" שמעתי דברים טובים כבר מזמן, אך מעולם לא הזדמן לי לאכול שם עד לחודש שעבר. הופתעתי תחילה לגלות שהתפריט לא כולל אופציות בשריות, אך זה לא מונע ממנו להיות מגוון בכל זאת וניכר שאף אחד לא ניסה להיות יותר מידיי יצירתי עם אפשרויות הפיצה השונות, כנראה על מנת לכבד את המקור. החלטתי ללכת על פיצת "שנות ה-70" ובה רוטב עגבניות, מוצרלה, אורגנו, זיתי קלמטה, פרמזן ופלפל חריף (אפשר להזמין את הפיצה הזו גם בלעדיו). השילוב (כמצופה) היה טוב, רוטב העגבניות לא השתלט על הטעם והתוספות פוזרו בצורה דיי שווה בין המשולשים השונים (שזה תמיד חשוב). הבצק הדק הפתיע אותי ברכותו (ציפיתי שיהיה קריספי ויחזיק היטב את הכבודה שמעל), אך למדתי בדיעבד שזה מכוון, היות שב"הפיצה" הפיצות נאמנות לסגנון הנפולטיני, בו בצק הפיצה מאופיין באלסטיות שבהחלט הייתה שם. אז אם אתם לא מוכרחים שהפיצה שלהם תהיה קריספית, תכניסו את "הפיצה" לרשימת האופציות שלכן, כיוון שהם טובים מאוד במה שהם עושים. גם חובבי הבצק העבה ימצאו שם אפשרות להזמין "פיצה" על בסיס פוקאצ'ה, כשבין האפשרויות השונות במקרה הזה, ניתן למצוא גם אחת יצירתית ומעניינת – פוקאצ'ת שקשוקה, שלבטח אנסה בפעם הבאה שלי שם.

אני לא בטוח מה הופך אותה ל"שנות ה-70", אבל היא טובה מאוד

ניוקי פריזיאן, אווז קונפי, קישוא וציר עוף – גריג (60 שקלים)
מסעדת גריג נפתחה בחודשים האחרונים ברחוב אחד העם ומנסה להחזיר את המטבח הצרפתי לתודעה. בראשות המסעדה עומדים איש היין אורי כפתורי והשף עידו פיינר (שעבד תקופה במסעדת מול ים) ונראה שהם באמת הולכים לכיוון קצת שונה מהמיינסטרים התל אביבי. השוני בא לידי ביטוי בתפריט אוכל יחסית מצומצם ותיאורי מנות מאופקים, לצד תפריט יינות רחב ובו דומיננטיות מוחלטת של יינות צרפתיים, המחולקים לפי האיזורים מהם הם מגיעים, כשגם בתפריט היינות וגם בתפריט האוכל, ניתן למצוא כמה וכמה אופציות אשר מחירן אטרקטיבי למדיי ביחס לנורמה של ימינו. דוגמא אחת טובה במיוחד למחירים האטרקטייבים היא מנת הניוקי והאווז הקונפי, שלמרות שהיא מוגדרת כמנה ראשונה ב-60 שקלים, הייתה בכלל לא קטנה ומעבר לכך – טעימה בטירוף, עם ציר העוף העשיר ואופן הבישול המדוייק של כל מרכיב בצלחת. גריג התגלתה כמסעדה שפויה, טובה וחסרת מניירות, מהסוג שאין לנו מספיק ממנו ומאז שהייתי שם (באמצע יולי) אני רק רוצה לחזור אליה פעם נוספת כדי להנות ממה שיש לה להציע.

לא מה שהייתם מגדירים כמנה ראשונה, אבל למה צריך תוויות? ניוקי של גריג

קיש דאשי וכרישה / קיש קארי – BackDoor (בק דור) (16 שקלים לאחד)
מקום נוסף שנפתח לאחרונה הוא ה"בק דור" – הבייקרי/פטיסרי החדש של סאני דרעי המוכשרת, שקודם לכן הייתה הקונדיטורית של טוטו ואריא, עד שהגיעה למסעדת ניטן תאי ומשם גם התקדמה לפתיחת המקום החדש שלה ממש מאחורי המסעדה. מדובר על מקום קטן ובוטיקי עם אווירה של חו"ל. כשתצליחו למצוא את המקום הזה שברחוב הארבעה (רמז – חפשו את השביל מימין לניטן תאי), יתגלה בפניכם מגוון עצום של מאפים (מתוקים ומלוחים) ו-ויטרינה ובה קינוחים מהממים שמשלבים את הפטיסרי הצרפתי עם הטעמים של תאילנד והמזרח הרחוק. מה שלא תעשו (ותאמינו לי.. הולכת להיות לכם בחירה קשה), אל תפספסו את הקישים הקטנים והנהדרים, בעלי הבצק הפריך והתוכן הנימוח בעל הטעם הממכר. שתי האופציות לקיש נהדרות, אבל אם אני אצטרך לבחור רק אחת, הייתי הולך על הדאשי והכרישה בזכות הטעמים שעשו לי קצת יותר מעניין בפה. יחד עם הקיש תקבלו גם סלט קטנטן של ירקות טריים, מה שיהפוך את 14 השקלים שלכם להשקעה שווה עוד יותר. מאז הפתיחה הייתי במקום לפחות אחת לשבועיים, כדאי גם להכיר את ה"באן פאפא רוטי" בגזרת המתוקים ואת הסנדוויצים' הטובים (בייחוד זה עם הביצים הרכות, איולי מיסו-כמהין וגאודה המותכת). לדעתי האישית, תל אביב חיכתה למקום שכזה ועבורי זו לבטח אחת הפתיחות היותר משמחות של 2016. בימי שישי התחילה מסורת (בתקווה) של קוקטיילים יצירתיים וטובים בשעות הצהריים… לידיעתכם.

קיש קארי : אל תפספסו אותו!

ראויים לציון:
ההמבורגר החדש של הויטרינה בסניף לילינבלום, שיש לו אופי הרבה יותר "טראשי" ואמריקאי לעומת "הבאטלר" (ההמבורגר הקלאסי שלהם), אבל הוא מצויין גם כן ; מנה נדיבה וטעימה מאוד של פילה בר ים וניוקי ברוטב חמאה לבנה בפישופ שבשרונה מרקט, שם מומלץ להצמד לתפריט המיוחדים היומי, לפחות מניסיוני ; בשרונה מרקט גם אכלתי בדוכן של פיורי פסטה מנת ספיישל דיי מדכאת ומרושלת של הפרשנות שלהם לספגטי קרבונרה ; היה גם ערב מיוחד בו הבית התאילנדי התארחו בברוט והגישו יחד תפריט תאילנדי בלתי מתחנף בעליל, שהיה חוויה בזכות עצמו והייתה לי התנסות מאוד טובה בבראנץ' הרוסי של האקסטרא ברוט (הפאב הקטן שנפתח בצמוד לברוט האהובה), שמתקיים מידיי יום שישי בצהריים ; אם כבר בבראנץ' עסקינן, אי אפשר שלא להזכיר את בראנץ' הטעימות השונה, המרהיב והמשתלם של מסעדת OCD, אשר מתקיים פעם אחת בחודש ועולה 150 שקלים ל-5 מנות ; אכלתי גם עסקית במסעדת פרונטו, אותה חתמתי בקינוח מדהים של "טארט דבש מלוח", שלא כדאי לפספס למקרה שתאכלו שם ; ארוחת טעימות עם המשפחה במחניודה, הוכיחה לי בפעם השלישית, שמנות של פירות ים זה לא הצד החזק של המסעדה הזו ; לעומתם, בבסטה הגישו מנה של "קוקטייל שרימפס אדומים", עם מינימום התעסקות בחומר גלם מאיכות מעולה וסיפקו לי חוויה מושלמת עם אחד מפירות הים האהובים עלי. אם טרם אכלתם שרימפס אדומים ("שרימפס וסת" / "גמברי") אתם חייבים לעצמכם ; לסיום, אציין גם את Poke Israel, המקום הקטן שנפתח לאחרונה באבן גבירול ומבקש להביא את מנת הפוקה מהוואי לארץ. יש להם אופציות מגניבות בגזרת הירקות והרטבים, אבל איכות הדגים הנמוכה מאוד שלהם הופכת את המקום ללא מאוד רלוונטי לטעמי.

את אלו כבר טעמת?

אין פוסטים קשורים.