נבחרת החודש – מרץ

החודש שעבר התחיל כמו כל חודש אחר, אך הסתיים במעבר חד לגיל 30 – ציון דרך שהיה עלול להתקבל בזעזוע קל, אלא שהילה החליטה להפתיע אותי עם טיול מאוד מנחם של עשרה ימים בפורטוגל (אל דאגה, בקרוב פוסט המלצות ליעד המאוד מומלץ הזה). אז הנה נבחרת החודש האחרונה שלי משנות העשרים, המורכבת בין השאר משני קינוחים וכוללת גם מנה אחת מצויינת ממסעדה כשרה טובה מאוד.

רוצים לתת כמה המלצות משלכם על מנות שחובה לנסות? מוזמנים לקחת חלק ב"סקר" שבעמוד הפייסבוק של גרגרן

לגמן – חנן מרגילן (30 שקלים)
חנן מרגילן היא מסעדה בוכרית (כשרה) בדרום תל אביב, שמציעה מבחר מנות מהמטבח הבוכרי, לצד שיפודים ומנות שאפשר למצוא בשיפודיות. כל המנות הבוכריות בתפריט של חנן מרגילן טובות מאוד עד מצויינות, כשהקו המנחה הוא שהבצק שיוצרים במסעדה הזו הוא מופלא והמרקים ממכרים. אחת הסיבות שהמרקים כל-כך ממכרים, נעוצה כנראה בעובדה ששניהם משלבים בצקים באופן כזה או אחר. ב-דושפרה זה כולל כיסונים קטנים ממולאים בשר, בעוד הלָגְמַן כולל אטריות עבות בעלות טעם היסטרי. האטריות הללו הן מבחינתי הכוכבות העיקריות של המנה, שכוללת מרק בשר (עם חתיכות בשר), עגבניות, גמבה וירקות שורש, כשמעל הכל ערימת כוסברה ריחנית שנותנת קונטרה לירקות המבושלים. למרק טעם עשיר ובשרני, עם קצת חמצמצות נעימה שמגיעה כנראה מכיוון העגבניות. האטריות העבות והנגיסות סופגות את טעמי המרק והופכות לחלק הכי ממכר בו, עד שכנראה תחסלו אותן עוד לפני שתגמרו את המרק. אז מה אם הקיץ בא? זה מרק שתרצו להזמין גם כשבחוץ לוהט. מניסיון.

לגמן, חנן מרגילן

לגמן : ה"ראמן" של האוזבקים

פאטה דה קמפאן – המנזר (בתוספת של 10 שקלים לעסקית הצהריים)
את המנזר הכרתי לראשונה לפני מספר שנים, כמקום לשתות בו בירה עם חברים. בשנים האחרונות למדתי להכיר גם את הצד הקולינארי של המקום ואת האוכל הטוב שהם עושים (מספיק להציץ בעמוד הפייסבוק שלהם, על התפריטים שהם מפרסמים לקראת ימי שישי בצהריים כדי להבין על מה מדובר). אז למנזר הלכתי בצהרי אמצע שבוע עם אבא שלי, שם (מלבד בירה כמובן), נהננו מעסקית הצהריים שלהם (45-55 שקלים לראשונה ועיקרית). בחרנו באפשרות להוסיף 10 שקלים למנה הראשונה ולקבל את הפאטה דה קמפאן, החלטה שהתגלתה כנכונה – פרוסה של פאטה חזיר גס, אך עם זאת קרמי במידה ומשובץ בפיסטוקים שהבליחו בטעמם מידיי כמה ביסים. הפאטה מוגש עם צלפים, קורנישונים, חמאה צהובה, חרדל (שלמיטב זכרוני קצת פתח לי את האף) ושתי פרוסות לחם. כולם שם כדי ללוות את הפאטה, מבלי לגנוב לו את הבמה. אה… זה גם הולך ממש טוב עם בירה.

פאטה דה קמפן, המנזר

פאטה דה קמפן : כנראה קשור לטבחים של המנזר, יוצאי יועזר ז"ל

לשון בקר – 25m (42 שקלים)
באותם הצהריים שאכלתי עם אבא שלי במנזר, אכלתי איתו גם ב-25m, שהיא המסעדה של אטליז הבשר "מיט מרקט". אקדים ואציין, שאת המנה המדוברת קיבלנו על חשבון הבית. התכנון הראשוני שלנו היה להסתפק רק ב-300 גרם מינוט סטייק שהזמנו, אבל איפשהו באמצע הדרך מנת הלשון נחתה על שולחננו וזאת לשמחתי, כי ייתכן שאחרת לא הייתי מגלה עד כמה היא טובה. הגרסא המעולה של 25m ללשון בקר, כוללת פרוסות לשון דקות שנצרבות על הגריל ומקבלות בשל כך קצת פריכות בחלקן החיצוני. להערכתי הלשון גם קיבלה טיפול מקדים (אולי כבישה) לפני הצלייה והתוצאה הסופית הובילה למעדן בשרני במרקם שהרבה יותר קל להתחבר אליו מאשר ללשון בקר בגרסאת ה"צלי", שהכרתי עד היום. את לשון הבקר מגישים עם חזרת אדומה, חרדל וסלט עלים חמצמץ ומרענן. מי שעד היום קצת חשש מאכילת לשון בקר – זה המקום הראשון לנסות.

לשון בקר, 25m

לשון בקר : הכי רחוק מהדרך המקובלת שהכרתי לאכילת הנתח הזה

אוריאו מטוגנים – טאקרייה (18 שקלים) [המנה המאכזבת]
זה לא סוד שאני אוהב את הטאקרייה. למעשה, זה בנתיים המקום המקסיקני האהוב עליי והוא גם הוזכר לטובה במדור הזה ממש. אבל האוריאו המטוגנים שאכלתי שם, ביאסו מאוד. עוגיות האוראו המוכרות, מטוגנות בציפוי בלילת בירה ומוגשות עם קצפת לא מתוקה. על פניו, לא צריך להיות רע ועם פוטנציאל להיות אפילו טוב, אך בפועל החלק התחתון של הבלילה המטוגנת (בכל אחת משלוש עוגיות האוריאו המוגשות) היה רטוב וספוגי ושום דבר לא הצדיק את מידת ה"שחיתות" של המנה הזו או את הטיגון שלה. למעשה, עדיף כבר היה לקנות חבילת עוגיות אוריאו בסופר, לשלם פחות, לאכול יותר ולהנות יותר.

עוגיות אוריאו מטוגנות, טאקרייה

אוריאו מטוגנים : שלם שהוא הרבה פחות מסכום חלקיו

קינוח שוקולד ובטטה – OCD (חלק מארוחת טעימות של תשע מנות וקוקטייל במחיר כולל של 280 שקלים)
אז שוב הייתי במסעדת OCD של חברי רז רהב [*גילוי נאות*]. זו הייתה הפעם השלישית וגם אחרי ששילמתי את המחיר המלא (אחרי תקופת ההרצה), אני יכול לומר באופן חד משמעי שזה לגמריי מומלץ ונותן תמורה טובה למחיר (אם אתם לא מאמינים לי, אתם מוזמנים גם לקרוא את הביקורות האחרות שפורסמו עד כה על המקום). אם עד להפעם, הייתה לי הרגשה שהקינוחים לא משתווים ברמתם לאוכל שקודם להן, שמחתי לגלות שחל שיפור באגף הזה והתענגתי על מנה של גנאש שוקולד עם אבקת שקדים, מוס שוקולד מיובש וקריספי, גלידת בטטה צלויה (מעולה!) עם ג'לי בזיליקום מרענן מעליה ונגיעה קטנה (אך מוצדקת) של קרם וניל-בטטה. שילוב טעמים מצויין והגיוני, שבזכות אופי האלמנטים השונים במנה, מצליח להמנע מלהרגיש כבד. מקווה שהמנה הזו כאן כדי להשאר.

קינוח, OCD

שוקולד ובטטה : בא לי כבר שוב

עוד אציין: מנה מצויינת של ריזוטו עם סלסיצ'ה מעושנת ושרימפס אדום ב'זו ביזו', מנה שלבטח הייתה עוברת לתפריט הקבוע אם הייתה הספקה יותר רצופה של השרימפס האדומים הנפלאים ; ההמבורגר הנהדר של 'צפון אברקסס' שאכלתי שם במסגרת העסקית שלהם. המבורגר שבזכות כל המרכיבים שמתלווים אליו הופך להיות פצצת טעם ; היה גם את הערב בו יונתן רושפלד התארח ביפו תל אביב ונתן הצצה ראשונה לתפריט ההודי שהוא הולך לעשות ב-'קפטן קארי', הדוכן החדש שהוא יפתח בקרוב בשרונה מרקט. האוכל היה מאוד טעים (אם כי לא מספיק חריף) ואחרי ההצהרות של רושפלד שהאוכל בדוכן שלו יהיה חריף מאוד, יש כאן פוטנציאל שמאוד מעניין לראות כיצד ימומש ; אם מזכירים כבר את שרונה מרקט, נתתי צ'אנס נוסף לראמן של אהרוני ושוב נוכחתי שהוא נחמד ודיי טעים בתור מרק עוף אסייאתי, אך רחוק מאוד מלהיות ראמן ; ולסיום – סלט תמנון מעושן מדהים בטאיזו, שחגגה לאחרונה 3 שנים להווסדה.

בימים הקרובים תתפרסם נבחרת חודש מרץ, עד אז – "סקר" קצר:אם הייתם יכולים לאכול שלוש מנות (בשלוש מסעדות שונות) וכל האופציו…

Posted by ‎גרגרן – בלוג אוכל וביקורת מסעדות‎ on Wednesday, April 6, 2016

פורסם בקטגוריה כללי, נבחרת החודש, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>