כבר התחלנו שנה חדשה וסיכמנו את הקודמת, אבל גם לחודש דצמבר מגיע ייצוג במדור נבחרת החודש. החודש הזה התאפיין בעיקר באכילת אוכל יפני ב-5 הזדמנויות שונות (sushiroom, דיינינגס, בועזו, TYO וערב עם מידן סיבוני במסעדת סורה מארה) וכלל סיור גרגרנות מוגזם בירושלים בליווי חברה מקומית. היה גם ערב פריזאי בטוטו, התנסות ראשונה עם משייה ועוד ועוד…
"רביולי" קובנייה – משייה (54 שקלים)
נתחיל עם משייה, שהוזכרה בסיכום שנת 2015 בזכות התפריט המעניין והייחודי שלה, שמספק מנות מהמטבח המרוקאי (אבל לא רק) בסטנדרטים ופרשנות של מסעדת שף מדוקדקת. אל משייה הגענו חמושים בהמלצות ממוקדות למנות ספציפיות, הטובה ביותר מביניהן הייתה "רביולי" קובנייה, שהייתה מנת פתיחה קלה ועם זאת מלאת טעם. המנה המורכבת מתלוליות של בורגול עם שברי בוטנים ועלי תבלין, אשר מכוסים בפרוסות דקות של וייסבראטן נא. המנה כוללת גם מעט קרם ופרש ועוד קרם לימוני בכמות מדודה ורוטב רוויון עשבי תיבול שלא רק הוסיף המון צבע למנה, אלא גם הרבה טעם מיוחד שנספג בתערובת הבורגול. זו לא ממש קובנייה במובן הקלאסי של המילה, גם לא ממש רביולי ברמה הקונספטואלית (היות ופרוסות הבשר רק מכסות את החלק העליון), אבל זו הפרשנות של יוסי שטרית, ומדובר במנה נהדרת.
"רביולי" קובנייה : לא באמת רביולי, לא בדיוק קובנייה, אבל מנה מצויינת בארוחה טובה מאוד
גלידת מאצ'ה ומסאלה – מוסלין, ירושליים (14 שקלים לכדור "חצי חצי")
במהלך דצמבר עליתי לירושליים ביחד עם הילה, ליום שכלל סיור גרגרנות עם נעמה גאון, חברה שהכרנו בזכות האינסטגרם, אופה מהוללת וגרגרנית בעצמה (ולאחרונה גם בלוגרית, מומלץ להציץ). אחרי שנהננו בביתה מעוגיות מאצ'ה, דונאטס והבראוניז המושלמים שלה, יצאנו איתה לעיר, לאכול במקומות שהיא אוהבת במיוחד. אכלנו ב-7 תחנות שונות, החל מקובה במורדוך ועד חצ'אפורי אצ'רולי בחצ'אפוריה, אבל את ליבנו כבשה גלידריית מוסלין. גלידרייה עם מגוון עצום של טעמים, ביניהם טעמים לא שגרתיים כמו שומשום שחור, ווסאבי ובזיליקום. אני לקחתי כדור "חצי חצי" משני טעמים מיוחדים נוספים – מאצ'ה (תה ירוק יפני) ומסאלה (תערובת תבלינים הודית). שתיהן היו טעימות מאוד, בעיקר זו של המסאלה בשל טעמה המורכב והארומתי. אציין שגם הטעמים הרגילים שניסינו שם היו מצויינים. ייתכן שנמצא את עצמנו קופצים למוסלין בכל פעם שנבקר בירושליים.
מסאלה (למעלה) ומאצ'ה (בתחתית) : לירושלמים יש גלידרייה מופלאה – מוסלין
לאנץ' בוקס – TYO (110 שקלים בעסקית) [המנה המאכזבת]
ל-TYO, המסעדה היפנית ברחוב מונטיפיורי, הגעתי כחלק מ"עבודת מחקר" שעשיתי לקראת פרסום הביקורת על דיינינגס, כדי לנסות את הגרסא שלהם לבנטו בוקס, שבדיינינגס השאיר עלי רושם מצויין. הבנטו בוקס של TYO נקרא לאנץ' בוקס והוא כולל סלט סאשימי טונה קצת חסר טעם ; שני שיפודים קטנים – שיפוד סלמון שהיה טעים ושיפוד שבמסעדה התעקשו שכולו בשר קובה (Kobe beef –הבשר הנחשב בעולם), אך אין שום סיכוי שהוא היה כזה, לא מבחינת המחיר ובטח לא מבחינת האיכות והטעם. למעשה הבשר לא היה מלהיב גם ביחס לבשר מקומי, וזה פשוט חוצפה שמנסים למכור שקרים ללקוחות ; היו שם גם שלוש ירקות בטמפורה ספוגים בשמן ; 4 יחידות פוטומאקי ו-2 יחידות ניגירי של סלמון וטונה, שהעידו על איכות דגים בינונית למדיי ; החלק החמישי היה החלק היחידי שהיה טעים באמת – אורז עם נתחי סלמון, טמאגו (חביתה יפנית) וביצי סלמון.
בשורה תחתונה, הגרסא של TYO לבנטו בוקס זולה מזו של דיינינגס ב-50 שקלים, אבל ברמת האיכות והטעם אין אפילו שום מקום להשוואה. אציין שהמנות המקדימות בעסקית של TYO היו בסך הכל טעימות, אבל באופן כללי אני לא רואה את עצמי חוזר לשם, כיוון שהמחיר גבוה מידיי ביחס לאיכות.
הלאנץ' בוקס של TYO : תצוגה אפרורית של בינוניות + זילזול בלקוח
סושי עטוף פארידה עם צלופח קצוץ – מידן סיבוני
ומחוויה יפנית שלילית לחוויה יפנית עילאית – מידן סיבוני, המאסטר סושי הישראלי שלדעתי מספק את הסושי הטוב ביותר בישראל. מידן התארח לערב יחיד ומיוחד במסעדת 'סורה מארה' של בנצי ארבל. זה היה ערב בו מידן ליהטט בעיקר עם מנות סושי יצירתיות, שהטובה ביותר מביניהן הייתה רול עטוף בפארידה, עם סלט צלופח קצוץ מעל וכתר צ'ילי שחתם את פצצת הטעם המרוכזת הזו. מידן הכין עוד מגוון מנות מרהיבות ומענגות, כמו פוטומאקי סלמון, צלופח ואינטיאס, עם גרידת לימון וביצי סלמון או צלחת סאשימי עם מבחר דגים, שחלקים מהם זכו לתיבול עדין שהחמיא להם מאוד. מבטיח לעדכן אתכם בעמוד הפייסבוק בפעם הבאה שאשמע שמידן מתארח איפשהו.
סושי פארידה עם "טרטר" צלופח : עוד פצצת טעם מידיו של מידן
ברולה פלפלים חריפים ופטה – דלידה (49 שקלים)
את נבחרת החודש שלנו סוגרת המנה המזוהה ביותר עם דלידה, החמארה באיזור לוינסקי שידועה בעיקר בזכות ה-Happy Hour בין 18:00 ל-20:00, שכולל 50% הנחה על תפריט האוכל. הקסם של ברולה הפלפלים הוא כמובן החריפות שבו, שע"פ דיווחים של חברים עוצמת החריפות שלו משתנה מעת לעת (בהתאם לעוצמת החריפות של הפלפלים) ובמקרה הספציפי הייתה חריפות מורגשת אבל לא מוגזמת. גבינת הפטה שנותנת את המליחות, גם ממתנת את החריפות בזכות הלקטוז והשכבה הדקיקה של הסוכר המקורמל מלמעלה נותנת את מידת המתיקות הנדרשת כדי ליצור עניין (מה שגם הוביל אותנו בהמשך להזמין את המנה הזו פעם נוספת, בשלב הקינוחים). הדבר הבעייתי היחידי במנה הזו הוא המרקם המעט גרגירי של תערובת הגבינה, אבל אי אפשר לקבל הכל בחיים.
ברולה פלפלים חריפים : המנה הכי מדוברת בדלידה
ראוי לציון: בטוטו קיימו במהלך כל חודש דצמבר "חודש פריז", במסגרתו הציעו מנת ספיישל בהשראת מסעדות צרפתיות (רובן בתמחור גבוה בטירוף). אכלתי מעט מנות אומנם, מהן רק מנה אחת הייתה ריצתה אותנו (והייתה דווקא מהבודדות שתומחרו בצורה שפויה) – מגש שרקוטרי, שכלל ג'מבון מצויין, רייט ברווז והשיא: פאטה כפרי חלומי שבתכל'ס הצדיק הגעה לטוטו אפילו רק בשבילו ; קיושו ראמן ב'בועזו', המקום הקטן של בועז צאירי, שננפתח רק לאחרונה ומציע שלל מנות מהמטבח היפני, בגרסא טבעונית. הראמן של צאירי, על אף היותו טבעוני, מצליח להיות הרבה יותר טעים ומורכב מזה של אהרוני, אבל אשקר אם אגיד שלא הייתה חסרה לי שם ביצת ראמן ; בשרונה מרקט, אכלתי כריך פורל בעישון חם ב'בר דגים פורלה'. מחיר של 49 שקלים לסנדוויץ', נשמע תחילה מוגזם למדיי, אבל התברר שזה סנדוויץ' שמהווה ארוחה מלאה עם כמות מאוד נדיבה של דג ; הייתי שוב בהדסון ושוב התענגתי על מנת החלונות ניו יורק (כבר אכלתם אותה??) ועל כל שאר הסטייקים שיצא לנו לאכול במסגרת חגיגות היומולדת לאמא ; ובירושליים נהננו במיוחד גם ב'אישטבח', ממאפה ממולא בשר, שנקרא בתפריט סיסקה (ואם אתם מגיעים לשם, תבקשו לקבל את ריבת הצ'ילי שלהם).
לסיום –מי שעוקב אחריי כבר זמן יודע שאני לא בשלן גדול, אבל בערב השנה החדשה אירחנו חברים לארוחת ערב והכנתי מנה טעימה במיוחד של ג'אמבו שרימפס חלוטים עטופים בבייקון, שהוגשו יחד עם פירה כרובית וכרובית פריכה. בדצמבר גם הזכירו את הבלוג במגזין 'דרך האוכל' והדבר היחידי שציינו שחסר בבלוג זה מתכונים (אני מאמין שכל אחד צריך להתמקד במה שהוא טוב בו). אז כמחווה לדרך האוכל – הנה המתכון בקצרה: קחו שרימפס טריים נקו אותם והשאירו רק את הזנב, חלטו לקצרה במים רותחים עד שיאדימו ואז העבירו למי קרח כדי לעצור את הבישול, עטפו כל שרימפ בבייקון (אפשר להעזר בקיסם על מנת לשמור את הבייקון צמוד לשרימפ). בשלב זה אפשר לשמור את השרימפס בקירור לכמה שעות במידה ואתם רוצים לסיים את שלב ההכנה מראש, דקות לפני מועד ההגשה, טגנו את השרימפס על מחבת לוהטת (אפשר עם מעט שמן זית, אבל לא חובה), עד להשחמת הבייקון משני הצדדים. הספיגו מעט והגישו מיד. בתאבון 🙂
שרימפס ובייקון : מנת הסילבסטר שהכנתי. זה לא קורה הרבה
"מהתקשורת" – מתוך מגזין 'דרך האוכל', על גרגרן. הנה לכם – עכשיו גם יש מתכון.
את אלו כבר טעמת?
אין פוסטים קשורים.
מפרגן!
גם על המתכון.(-:
מאוד נהניתי לקרוא ולהפנים את תובנותיך.
היכן משיגים ג'מבו שרימפס באזור גוש דן?