נבחרת החודש – אוקטובר ונובמבר

שוב יש לנו נבחרת שמאחדת שני חודשים, זאת כיוון שהייתי בארץ רק בחצי השני של אוקטובר (ולא הייתי בספטמבר, לכן גם דילגנו עליו בנבחרת החודש). באוקטובר ובנובמבר היו לא מעט מסעדות שניסיתי בפעם הראשונה והן מקבלות נציגות מכובדת עם שלוש הופעות בנבחרת (אחת מהן דווקא עם מנה מאכזבת במיוחד), יש גם שתי מנות ממסעדות שתמיד כייף לחזור אליהן.

קלמרי בשעועית שחורה – אוזריה (56 שקלים)
האוזריה של אביבית פריאל (מי שהייתה השפית של טפאו, בתקופה היותר יפה שלו), היא כנראה אחת מהמסעדות שנמצאות ברשימה שלי הכי הרבה זמן. הסיבה היחידה לכך שלא הגעתי לשם עד החודש שעבר היא המיקום בדרום תל אביב, אבל תרמה לזה גם העובדה שהמסעדה הזו נמצאת תמיד מתחת לרדאר. בכל מקרה… ניצלתי הזדמנות להגיע למסעדה הקטנה והנחמדה, שהיא סוג של מסעדת טאפאס המבוססת על מטבחי הים התיכון ומכוונת בעיקר לזה היווני. בתפריט של אוזריה, בולטות מספר מנות שמלוות את אביבית מתקופתה בטפאו, כמו ה"כרובית של אביבית" והמנה המדוברת – קלמרי שעועית שחורה, עם חמאה וצ'יפוטלה מעושן. השעועית השחורה מכתיבה את אופי המנה, עם מרקם נימוח וטעמים מעט אדמתיים, וחתיכות הקלמארי שבושלו בצורה מדוייקת עם הרבה חמאה מרגישות כל כך טבעיות לצד השעועית, כאילו הם חולקים יחד את אותו ה-DNA, כשהצ'יפוטלה המעושן מהווה את הדבק שמחבר את שניהם. החברים לארוחה הסכימו שמדובר במנה מאוד טובה וביטלו את חששותיי שאולי נהנתי ממנה רק בשל הנוסטגליה לימיה הטובים של טפאו.

קלמארי שעועית שחורה, אוזריה

קלמרי שעועית שחורה : מנייה בטוחה בתקריב מעט מוגזם

סיקונג מו [צלעות חזיר] – בית תאילנדי (118 שקלים, או כחלק מהעסקית הזוגית ב-208 שקלים לזוג)
את בית תאילנדי לא צריך להציג… המסעדה התאילנדית שהיא מוסד קולינארי בלתי מעורער. לא לחינם משווים כל מסעדה תאילנדית שנפתחת לבית תאילנדי, שכן היא לא רק התאילנדית הטובה ביותר, אלא כנראה גם האותנטית ביותר. מה שכן כדאי לכם להכיר, זה את העסקית הזוגית של בית תאילנדי – היא מציעה תפריט מיוחד לשני סועדים, עם מבחר מנות ראשונות, מנה עיקרית גדולה לחלוקה, שתי בירות (או שתיה קלה) וקינוח. קיימים שני מסלולים המורכבים ממנות קצת שונות, המסלול הזול מביניהם (והמועדף עלי) עולה 208 שקלים וכולל כמה מהמנות המומלצות בבית תאילנדי (פסה – שכבר נכתב עלי בעבר בנבחרת החודש והסום טאם – שאף ארוחה תאילנדית לא תהיה שלמה בלעדיו). העיקרית במסלול הזה היא מנת צלעות חזיר פריכות במשקל 400 גרם, עם רוטב "לאו דנג", שהוא כנראה רוטב חריף-מתוק, ואני אומר כנראה, כי הוא התערבב בצלחת עם רוטב הצדפות שליווה את תוספת הירק העונתי – הפאק צ'וי (או בוק צ'וי, איך שבא לכם). בכל אופן… צלעות החזיר כל-כך טובות שהן ממילא לא צריכות חיזוק משום גורם, עם שכבה חיצונית קריספית ותוכן שנמס על הלשון (יחד עם הרבה שומן). המנה מגיעה עם מרק פפאיה נדיר ועשיר בטעם, בזכות העובדה שגם הוא כולל את הנוזלים שמגירות הצלעות במהלך הכנתן. אתם פשוט מוכרחים לנסות את המנה הזו.

400 גרם צלעות חזיר, בית תאילנדי

400 גרם צלעות חזיר, מרק פפאיה : ה-סיבה ללכת על העסקית הזוגית בבית תאילנדי

כנפיים צלויות בזיגוג אסייאתי – הירו (38 שקלים) – המנה המאכזבת.
אחת הפתיחות היותר מתוקשרות שהיו השנה, הייתה לדוכן הראמן של אחד מאבות המזון של הקולינאריה הישראלית – ישראל אהרוני. הדוכן, הממוקם ב'שרונה מרקט', אינו המקום הראשון שמגיש ראמן בארץ (קדמו לו לדוגמא 'דה באן' ו-'אובן קובן'), אבל הוא ללא ספק המקום שהכניס את המנה לתודעה הרחבה. לקח לי זמן עד שהחלטתי לנסות את 'הירו', כי אני סולד מ"סידורי הישיבה" במקום, שכוללים מארב מאחורי כסאות של סועדים במקום ניהול רשימת המתנה מסודרת. אז הגענו להירו וארבנו למקום שיתפנה, ולאחר שזה קרה, הזמנו ראמן בתוספת עוף וראמן בתוספת בקר קצוץ, שהיו בסך הכל דיי טעימים, אבל הרגישו יותר כמו מרק עוף משודרג מאשר לראמן עשיר ומורכב טעמים. מלבד הראמן, רצינו למלא את הבטן בעוד מנה והחלטנו ללכת על כנפיים צלויות בזיגוג אסייאתי שלדאבוננו התגלו ב-8 חתיכות כנפיים יבשות, מצופות ברוטב שלא ברור אם הוא ניסה להיות יותר מתוק או יותר דביק, אבל בטוח שהיה יותר מידיי משניהם. לבסוף התייאשנו אחרי שבקושי אכלנו חצי מנה.

כנפיים, הירו

כנפיים בזיגוג אסייאתי : לא… פשוט לא

בנטו בוקס – Dinings [דיינינגז] (160 שקלים בעסקית, שכוללת גם מנות פתיחה)
דיינינגז, היא המסעדה היפנית היוקרתית שנפתחה לפני כשנה בקומה העליונה של מלון הבוטיק 'נורמן'. זהו בעצם סניף של מסעדה יפנית בעלת אותו השם שדורגה כאחת מ-5 היפניות הטובות ביותר בלונדון. דיינינגז קיבלה מוניטין של מסעדה שכל ארוחת ערב בה מגיעה לסכומים גבוהים במיוחד, אך לאחרונה השיקה תפריט עסקית צהריים במחירים יותר נגישית יחסית, בין 90 ל-160 שקלים. זו הייתה הזדמנות פז לנסות את המקום והחוויה השאירה אותי עם טעם של עוד. במסגרת העסקית מקבלים מספר מנות פתיחה קטנות ונדרשים לבחור עיקרית, הלכתי על זו היקרה ביותר, כי היא נותנת את מגוון הטעמים הרחב ביותר. מנת הבנטו בוקס, נקראת על שם "קופסאת האוכל" בה היא מוגשת, שני מגשים מוארכים המחולקים ל-3 חלקים, כשבכל אחד צלוחית אחרת, עם מנה קטנה בעלת אופי משלה (סך הכל, 6 "מנות טעימה"). היו שם שלושה ניגירים משלושה דגים שונים, טטאקי טונה, שלושה מאקים עם טמאגו (חביתה יפנית) לצידם. פרוסות סינטה בסגנון שאבוּ-שאבוּ (פרוסות בקר דקיקות מבושלות ומוגשות עם רוטב משתנה), קוד שחור צלוי ברוטב מתוק וירקות בטמפורה (פלפלי פדרון, פטריות וקישוא). כל אחת מהמנות הקטנות האלו הייתה מדוקדקת ומותקנת היטב, כשמרביתן אופיינו בטעמים עדינים אך ברורים והקוד השחור הייתה מענגת ובעלת טעם דומיננטי (לכן מומלץ לשמור אותה לסוף). זו הייתה מנה עיקרית שהצדיקה מאוד את מחיר העסקית ונתנה טעימה ממה שיש למסעדה הזו להציע. לא יודע עד כמה שווה להגיע לארוחת הערב בדיינינגז, אבל לעסקית הצהריים שלהם ולמנה הספציפית הזו כבר חזרתי שוב.

בנטו בוקס, Dinings

אומקסה בנטו בוקס : צבעונית, מגוונת וטעימה.

סופלה שוקולד – פופינה (48 שקלים)
פופינה היא אחת המסעדות הבודדות בארץ שמגישות סופלה. אם חלקכם תמהים על הקביעה הזו, זה כיוון שאחד העיוותים הקולינאריים שהשתרשו בארץ, הוא לקרוא לפונדנט (או: 'עוגת לבה') בשם "סופלה". כי סופלה, אינו עוגה שמתפרץ ממנה שוקולד נוזלי, כי אם מעין מאפה אוורירי ביותר (לא בהכרח מתוק, לדוגמא – סופלה גבינות), המבוסס על ביצים מוקצפות והוא דורש שהכנתו תתבצע בסמוך להגשתו, כי אם מכינים אותו מראש לפני האפייה הוא לא יתנפח כלל ואם לא מגישים אותו מיד בתום האפייה, הוא יאבד את האוויר ויצנח הרבה לפני שיגיע לסועד. בשני המקרים, ייאבד כל הקסם, שהופך את הסופלה לענן הקליל והמיוחד שהוא. אז… בשונה מכל בתי הקפה ויותר מידיי מסעדות בארץ, בפופינה מגישים את הדבר האמיתי ורק אחרי שאוכלים את הדבר האמיתי, מבינים כמה ההבדל בין פונדנט לסופלה הוא עצום ואיזה עוול נעשה לסופלה בארץ. סופלה השוקולד של פופינה מגיע עם מעט פצפוצי שוקולד ואבקת סוכר מעליו, כשלצידו כפית עם גלידת אגוזי לוז. בשלב זה יש לכם שתי אפשרויות – או להתענג על הסופלה כפי שהוא ולהוקיר את המרקם המענג שלו וטעמו השוקולדי המופלא ואז להנות מהגלידה בנפרד… או, כפי שאולי המלצר עשוי להציע, לדחוף את כל הכף עם הגלידה ישירות אל לב הסופלה ולהנות מהסינרגיה שהם יוצרים. הטיפ שלי, הוא שבמידה ומדובר בהתנסות הראשונה שלכם עם סופלה, נסו לכל הפחות לקחת לפחות ביס אחד מהסופלה כפי שהוא.

סופלה שוקולד, פופינה

סופלה שוקולד : כמה עונג יש בסופלה אמיתי

עוד ראויים לציון: מנה שנקראת שקית בשר בסניף קינג ג'ורג' של 'מזנון', יש שם כמות נדיבה של חתיכות בשר שטוגנות על הפלאנצ'ה עם בצל. המנה מוגשת בתוך שקית ומלבד האפשרות להנות מהמנה כמו שהיא, מומלץ לקחת כמה קצוות פיתות מעמדת ה"תוספות", לקחת משם גם צלוחיות של טחינה/חריף/עגבניות/שמנת חמוצה, ולהכין חתיכות פיתה במילוי כל הטוב הזה (פטנט רשום) ; ביסק סרטנים בקערת לחם של רז רהב (רזי ברווזי), במסגרת ספיישל פופ-אפ חד פעמי שהוא עשה ב'פיר 23' בנמל תל אביב ; ארוחה מיוחדת בברוט, בערב בו התארח מתן אברהמס השף של הדסון, לערב שעסק דווקא במנות מהים… המנה הטובה ביותר הייתה של טוסט קסטן עם איולי סרטנים, סקאלופס צרובים ואשכי עגל. נכון, זה אולי לא נשמע קשור או מלהיב… אבל הביצוע היה כל-כך טוב שאני רק מחכה לשידור חוזר ; ויש גם את החומוס המצויין של סוהילה בעכו (יש מצב שהוא לא פחות טוב מזה של סעיד). זה הכל להפעם.

פורסם בקטגוריה כללי, נבחרת החודש, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגובה אחת על נבחרת החודש – אוקטובר ונובמבר

  1. מאת Ronen Hartman‏:

    ***בית תאילנדי בוגרשוב 8 תל אביב***- 24.3.16 יום הולדת לאשתי התאילנדית!*** טוב אז הזמנו רק יום לפני שולחן ל 12:30 בצהרים אחלה שירות דרך האתר חזרו במהירות ושירות הזמנות יעיל מהיר וטוב רק פרט קטן לשיפור האווירה יש להציע אופציה לבחירה לשבת בתוך החלל הפנימי של המסעדה מצד ימין שנותן אווירה יותר אותנטית לאומת שאר המקומות. נציין שאין חניות חינם של המסעדה וחבל כי קשה מאוד עד בלתי אפשרי למצוא מקום חנייה באזור…מומלץ להגיע לפני ולמצוא מקום חנייה או להיכנס לאחד החניונים היקרים בסביבה. טוב ולעיקר הפרטים….השירות מעולה ואדיב המנות יצאו כולן ביחד והוגשו במהירות יחסית כפי שבקשנו. 3 טענות עיקריות לאוכל עצמו הן לאיכות הטעמים של המנות שהוזמנו, גודל המנה ועלות המנה. לאחר קריאת ביקורות כל כך מהללות באיכותה ובמקוריותה של המטבח התאילנדי, בחרתי במסעדה הזאת כדי לחגוג לאשתי התאילנדית את יום ההולדת עם המאכלים האהובים עליה. וכמה עזה הייתה אכזבתי כגודל ההפרשים בתבלון התאילנדי של המנות!…אנחנו נמצאים המון בתאילנד מידי שנה ומבלים ואוכלים הרבה במסעדות מקומיות מכל המינים הסוגים והרמות וכמובן החך שלי מורגל מבית למטבח התאילנדי האיכותי (אשתי היא השפית הפרטית שלי….התמזל מזלי וטוב שכך…) ומכן האכזבה. האוכל לא מתובלן באותה ריכוזיות עזה של טעמים (לא קשור לרמת החריפות) שמאפיין מאוד את המטבח התאילנדי ולאחד שמורגל לאיכותו של הבישול התאילנדי במסעדות ובבית בפרט אכזבתי הייתה גדולה מאוד. הטעמים היו מאוזנים אך איפה נעלמו להם הריכוזיות העזות והניגודיות של הטעמים והתבלון התאילנדי….במנה של הירקות המוקפצים לצערי הוקפצו זמן רב מידי מה שגרם ליקרות להגיע כאילו עברו סחיטה ונראו עייפים למדי….מנת הסלט הכל כך אהובה עלי (סום טאם) נראתה פשוט חיוורת ולא מזמינה והיו חסרות בו שילוב של רצועות גזר ופלח כרוב טרי כפי שמגשים בכל דוכן רחוב פשוט שמוכר את זה ברחוב, שלא לדבר על גודל המנה שהייתה מנדטורית לצד עלותה 38 ש"ח לעקרונית סלט קטנה! המרק הידוע (טום ים בשילוב פירות ים) מנה יפה בכמות של הפריטים שבה אך שוב פספסו את פאנץ" של המנה והיא הייתה אנמית למדי בטעמיה ובצבעיה…וחסרו לי מאוד הטעמים העזים והניגודיות החזקה בין המתוק החמוץ המלוח והחריף! הוזמנה מנת עוף בקשיו עם הרבה שום-מנה קלאסית תאילנדית ומשום מה הגישו לנו מנה אסייתית סינית של חתיכות עוף עטופים במעין בלילת וון-טון, לכשעצמה הייתה באמת טעימה אבל לא מאפיינת את המטבח התאילנדי כלל. הוזמנה מנת חתיכות בשר לבן מוקפצות יבשות בליווי רוטב חריף מתוק על מצע רצועות כרוב. מנה יפה וטעימה שחוסלה לה במהירות רק לטעמי קטנה ביחס לעלותה….ולקינוח הזמנו 3 גלידות בסגנון תאילנדי עתיק כולן על בסיס קוקוס בשילוב בננה ותות….היו טעימות מאוד!!! אך לצערי קטנות בגודל לאומת המחיר שחוייב 12 ש"ח לגלידה אחת. לצערי המחירים ממש גבוהים ובניגוד גמור לאיכות הטעמים של המטבח התאילנדי! אכזבה גדולה!!! וחבל כי כל כך רצינו למצוא לנו מסעדה אותנטית תאילנדית. המנות שהוזמנו: טום ים פירות ים – 96 ש"ח, פאד פאק קייארו – 58 ש"ח, מו טוט קאתייאם – 92 ש"ח, סום טאם – 38 ש"ח, גאי פאד מט מואנג – 76 ש"ח, שתייה 3 יח' בקבוקי זירו קולה – 36 ש"ח, 3 יח' ארטיק – 36 ש"ח, סה"כ 432 ש"ח לפני טיפ. יקר מדי לטעמי אפילו למסעדה שהייתה עומדת בסטנדרטים של המטבח התאילנדי בארץ! אני כמובן לא משווה את המחירים לתאילנד כי אותן מנות בדיוק היו עולות שם פחות מרבע המחיר….אבל הטעמים!!!!!! אך הטעמים היו שווים כפול ויותר!!!! עוד הערה קטנה, בתחילת הארוחה הלכתי למלצרית וציינתי בפניה שאנחנו חוגגים היום את יום ההולדת של אשתי התאילנדית ואשמח לאיזה הפתעה נחמדה והיא ענתה לי בחיוב ולצערי זה לא קרה! יכול להיות ששכחו בגלל עומס העבודה אבל האמת ממסעדה שגובה כאילו מחירים היה מצופה שתשים לב לפרט חשוב זה! אשמח לחוויה מתקנת ולהמלצה על מסעדה תאילנדית בישראל שעומדת בסטנדרטים האמיתיים הגבוהים והאותנטיים של המטבח התאילנדי!