נבחרת החודש – אפריל ומאי

אז מסתבר שלפעמים יש חודשים שקשה להרכיב מהם את נבחרת החודש, זה קורה בחודשים בהם לא היו המון מנות יוצאות דופן לחיוב או לשלילה. חודש אפריל היה חודש כזה, אז במקום ליצור נבחרת חודש של שתיים וחצי מנות, החלטתי לאחד את נבחרת החודש של אפריל יחד עם נבחרת החודש של מאי. אגב, זה לא שאכלתי בפחות מסעדות מבדרך כלל, דווקא אכלתי בלא מעט.. ביניהן דיקסי עם תפריט שתקוע לו אי שם בשנות ה-90, או רפאל שלא ענתה על הציפיות ממנה. אחרי חודשיים יש לנו נבחרת מוצדקת ביותר, אז הנה הטופ של החוויות הקולינאריות שלי בחודשי אפריל ומאי… ויש גם הפתעות.

פאד קפאו טלה – צפרה (83 שקלים)
בתור מישהו שעובד באיזור התעשייה של גבעתיים, אין לי המון אפשרויות מעניינות בסביבה ויש גבול לכמות הפעמים בשבוע שאני יכול לאכול פלאפל או סלט בהרכבה עצמית. לצערי הרב גם אין הרבה מסעדות סבירות שעושות משלוחים לאיזור גבעתיים, אבל לשמחתי מבין אלו שכן עושים משלוחים, יש את צפרה. בעוד שארוחת ערב בצפרה יכולה בקלות רבה להיות יקרה מידיי, העסקית שלה משתלמת מאוד והיא גם תקפה במשלוחים. אחרי פעמים רבות שהזמנתי עסקית לעבודה, ניצלתי הזדמנות לאכול צהריים במסעדה. בזכות הביקור הזה נחשפתי לראשונה למנת חדשה של פאד קפאו טלה – אלטרנטיבה חדשה למנת הפאד קפאו עוף הותיקה בתפריט. בסיס הפאד קפאו של צפרה מרגיש דיי אותו דבר בשתי המנות, יש שם ריחן, בצלים, צ'ילי טרי, קפיר ליים ואורז יסמין, כשמעל מונחת ביצת עין מטוגנת. למרות שמנת העוף טובה מאוד בפניי עצמה, זו של הטלה טובה בהרבה, זאת בשל שומן הטלה והארומה המסחררת שלו, שמעצימה את טעמי המנה כולה וביחד עם החריפות האופיינית של הפאד קפאו, יוצרת חגיגה שלמה בפה.

פאד קפאו טלה, צפרה

פאד קפאו טלה : טעמים עוצמתיים למנה מוכרת

לחם פודינג – ברוט (44 שקלים)
אתחיל מכך שלא מדובר בקינוח קבוע בתפריט, אלא בקינוח שהיה חלק מתפריט מיוחד בערב בו בר היין ברוט אירח את מתן אברהמס, השף של הדסון. בערב זה, שכלל 10 מנות ו-3 קינוחים, הייתי עם עוד שניים מחבריי הגרגרנים והזמנו יחד את כ-ל התפריט, שכלל בין היתר מנה מפתיעה של טרטר בקר עם בשר סרטן נא ועוד שאר מנות מושחתות ולא חנפניות. אבל בערב הזה, הייתה יצירה אחת שהשאירה את החותם הרציני ביותר ועליה אמונה מיכל בוטון. בוטון היא שף קונדיטורית מוכשרת שלא מפחדת "לצאת מהקווים" וליצור קינוחים מעניינים ולא שיגרתיים, שמדברים באותה שפה כמו שאר התפריט. כיאה לתפריט המושתת כולו על בשרים ועל ברביקיו, מיכל החזירה לחיים קינוח שכבר יצרה בעבר – לחם פודינג של בריוש, עם שומן חזיר ובייקון מסוכר. מה ששמעתם. באומנות כמו באומנות, השנוי במחלוקת הוא הרבה פעמים גם המרגש ביותר, כך גם במקרה הזה. זה קינוח שמתח את הגבולות של שילוב בין מתוק למלוח, של בשר בקינוח ושל כולסטרול ולחץ דם גבוה. אל המתוק והמלוח הצטרף גם טעם מעושן של הבייקון המסוכר, והפודינג עצמו היה חמאתי ומנחם (לצד יצירת רגשות אשם). לא מומלץ לבעלי לב חלש.

ברד פודינג עם בייקון ושומן חזיר, מיכל בוטון בברוט

לחם פודינג עם בייקון : מיכל בוטון מותחת את הגבולות

חלונות ניו יורק – הדסון (49 שקלים)
ומארוחה בברוט בחודש אפריל שבה התארח מתן אברהמס מהדסון, לארוחה בהדסון בחודש מאי כשמתן מהדסון לא היה בהדסון. יש לי היכרות בסיסית עם מתן מהאינסטגרם וכל פעם שהגעתי להדסון מתן קלט אותי במקרה וקיבלתי יחס שונה מהלקוח הממוצע, זו הסיבה שלא יכלתי לכתוב ביקורת על הדסון. בזכות האינסטגרם, גיליתי שמתן טס לחו"ל וזו הייתה הזדמנות פז מבחינתי להגיע להדסון כדי לכתוב ביקורת (שתפורסם החודש בבלוג). באנו לאכול את עסקית הצהריים, אותה חיזקנו עם מנת "חלונות ניו יורק", שהיא לא חלק מהעסקית, אבל זו המנה הקבועה שלנו בהדסון ואחת האהובות עליי ביותר באופן כללי. מדובר על מנה ראשונה ובה מספר פרוסות סינטה עשויות לדרגת מידיום רייר. זה אולי יפתיע, אבל יותר מאשר בזכות הבשר המדהים של הדסון, המנה הזו אהובה עלי כל-כך בעיקר בזכות הרוטב שלה – "טופי יפני", כך הוא נקרא… ומלבד המון חמאה, יש בו מרכיבים אסייאתים כמו יוזו ואולי גם סויה או ג'ינג'ר, יחד עם קרמל או סירופ מתוק כלשהו. מה שמתקבל זה רוטב ממכר שאחרי שתסיימו לאכול איתו את הבשר, תחפשו כל דרך אחרת לנגב אותו, אם זה בעזרת לחם או כל מנה אחרת בשולחן.

חלונות ניו יורק, הדסון

חלונות ניו יורק : אחת המנות האהובות עליי ביותר

נאצ'וס ומרגריטה קפואה – טאקרייה (38 + 30 שקלים)
הגל המקסיקני בעיר מסרב להרגע מאז שהוא סוף כל סוף הגיע אל חופינו בשנים האחרונות ובעוד מקומות חדשים נפתחים מידיי כמה חודשים, הרי שהטאקרייה שנפתחה ע"י הירזינים והייתה ממתחילות המגפה, היא בעיניי המקום המקסיקני הכייפי והטעים ביותר בתל אביב (אגב, ממש החודש האחים ירזין הסבו את מוזס הרצליה למסעדה מקסיקנית בשם מקסיקלי, מקווה לבקר שם בקרוב כשתגמר ההרצה). מבין המנות בתפריט של הטאקרייה, יש שני דברים שחובה להזמין בכל ביקור – הראשונה היא דווקא מרגריטת הליים, שמעבר לטעם המצויין והמרענן של הליים, היא לא חוסכת באחוזי אלכוהול והיא כל כך קפואה עד שתצליח לגבור על החום בחוץ ותקרר בעונג את כל הגוף מבפנים. הנאצ'וס של הטאקרייה עושים את העבודה גם הם, כנשנוש שהוא גם טעים, גם משביע וגם קליל באופן יחסי ומתאים לחום שלנו. יש שם עגבניות, חלפיניו כבוש, בצל ירוק, כוסברה ומעט (אולי מעט מידיי) גבינה מותכת, הנאצ'וס מגיעים עם גוואקמולה ושמנת חמוצה מעל ורוטב אדובו חרפרף בצד. השילוב המושלם לקיץ הישראלי, במיוחד אחרי בוקר בים (טיפ: את המרגריטה אפשר לקחת גם בטייק אוואי).

נאצו'ס, טאקרייה

נאצ'וס (וגם מרגריטה מחוץ לפריים) : השילוב המושלם לקיץ הישראלי

פפנאש – חיים נלו (30 שקלים)
בחיים לא העלתי בדעתי שתהיה לי סיבה להזכיר בבלוג הזה את מסעדת הגריל הרומני – חיים נלו. המוסד הותיק הזה קיים עוד הרבה לפני שנולדתי וכמות הסיפורים הנוסטלגים שההורים שלי יכולים לספק על המקום, שקולה בערך למספר המילים הממוצע בביקורת המסעדות שלי. אז כשרוח הנוסטלגיה מלווה אותנו, נסענו למסעדת חיים נלו, לארוחת צהריים משפחתית בצהריי יום שישי. זה התחיל כמתבקש בפלטת סלטים שהכילה בין השאר כבד קצוץ ואיקרה, כשחלק מהסלטים היו טובים יותר, חלק פחות ; זה המשיך כצפוי בקבב רומני ("כמו פעם") ובעוד מיני בשרים, כשאני דיי נהנתי משקדי העגל שהזמנתי ; וזה הסתיים בפָּפַּנַאש – הסופגנייה של הרומנים, שבתערובת הבצק שלה משלבים גם גבינה שהופכת את כל העסק להרבה יותר רך ומלטף. מה שהופך את המנה לכל-כך טובה, זה דווקא לא הבצק הנהדר (כי הרי מה יכול להיות רע בסופגנייה שרק יצאה מהשמן), אלא ריבת דובדבנים מטריפה ששודכה לשמנת חמוצה ויצרה ביס מושלם. כמה הייתי שמח לשים את הידיים שלי על צנצנת של הריבה הזו.

פפנאש, חיים נלו

פפנאש : בחיים לא חשבתי שלמסעדת חיים נלו תהיה נציגות בנבחרת החודש

עוד מנה שהייתה נכנסת לנבחרת החודש, אם לא הייתה שם כבר קודם – הסקאלופס המושלמים בפאסטל ; שווה להכניס איזכור לארוחה קטסטרופלית במסעדת וילהלמינה ; אציין לטובה מקום טבעוני שנקרא אנסטסיה (או קפה אנסטסיה) ומלבד העובדה שהתפריט שלו עמוס בחירטוטי "סופר פוד" ולכן מעט מתריס, מצאתי את האוכל שם באמת טעים ושווה את הכסף (בניגוד לננוצ'קה או זכאים) ; סיננתי בשבילכם גם לזניית זנב שור במחיר מטורף של 116 שקלים(!), בסולה האיטלקית שבאיזור שוק הפשפשים. הלזניה הייתה טובה, אבל זה פחות או יותר הדבר הטעים היחידי שאכלנו שם, ובמחיר הזה ממש אין סיבה לחזור לשם שוב ; עוד אירוע שאי אפשר להתעלם ממנו היה פסטיבל ירדן וינטאג' 2015, של יקב רמת הגולן. זה כנראה האירוע הקולינארי הגדול והמושקע ביותר שנערך בארץ, עם מעל 60 שפים צעירים ממגוון מסעדות ארצנו, שהכינו 24 מנות מעניינות (ורובן גם טעימות מאוד). כרטיס כניסה לאירוע הפתוח לקהל עלה 700 שקלים, שתחילה נראו כמו תמחור יקר מאוד, אבל תמורה לכסף בהחלט הייתה שם ; אכלתי בטראק דה לוקס, מקום של בשרים מעושנים, אך לא ציפיתי להיות מעושן בעצמי ע"י אנשים שעישנו במקום, ההתייחסות – או יותר נכון ההתנערות – של המלצרית ומנהל המסעדה ראויים לגינוי וכל עוד ימשיכו לאפשר ללקוחות לעשן שם ויתעלמו מהלקוחות שמתלוננים על העשן, אני לא אחזור.

פורסם בקטגוריה כללי, נבחרת החודש, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

5 תגובות על נבחרת החודש – אפריל ומאי

  1. מאת עודד‏:

    היי,

    אתה תפרסם ביקורת על רפאל כי זה מאוד מעניין אותי.
    מצד אחד יש לה מוניטין מעולה אבל מצד שני עוד לא מצאתי ביקורת אחת שמפרגנת לגמרי ונוצר הרושם שהאוכל שם קצת פשוט ביחס לתמחור.

    • מאת עודד‏:

      שכחתי את הסימן שאלה כמובן.
      זו הייתה שאלה, לא ציווי:)

    • מאת אורן אסיף‏:

      לרגע נבהלתי כי זה היה נשמע כמו ציווי 🙂
      בגדול מה שאמרת תופס.. האוכל שם לא תמיד מאוד פשוט, אבל ברוב המקרים לא מצדיק את התמורה. אם אלך שוב אכתוב ביקורת, אבל מצד שני סביר להניח שזה יהיה לעסקית שם ואז התמורה למחיר אמורה להיות טובה יותר.
      הבעיה היא שהשירות שם היה מאוד חובבני וגם לא תאם את אופי המסעדה ורמת המחירים.
      המנה הראשונה שאכלתי הייתה טובה (לזניה פתוחה עם בשר סרטנים), המנה העיקרית של פסטה עם שרימפס אדומים הייתה חביבה, אבל לא הצדיקה את המחיר והקינוחים היו מאכזבים מבחינתי

  2. מאת Moty Bernstein‏:

    חבל שאני סופר קלוריות לחתונה.

  3. מאת ERWIN‏:

    אני אוהב את הסקירות שלך. הן עינייניות ,מיקצועיות וממצאות.
    התמונות הן בונוס או אם תרצה, ערך מוסף.
    באשר לחיים-נלו ,באמת רק מטעמי נוסטלגיה.