חודש מרץ הוא החודש האהוב עלי, בעיקר כי החורף מגיע אל קיצו ומזג האוויר הרבה יותר נעים, אבל ייתכן גם שאני משוחד כיוון שיום ההולדת שלי חל בסוף מרץ, דבר שבאופן טבעי מוביל לזלילה ביותר מסעדות מבדרך כלל. חודש מרץ אופיין הפעם בהמון חוויות ראשונות – במסעדות שכבר הרבה זמן רציתי לנסות ולא יצא קודם (פאסטל, מונא, טופולינו) ובארבעה ימים במדריד (שהשאירו אותנו עם טעם של עוד). אז במסגרת החוויות הראשונות, נבחרת החודש כוללת לראשונה המלצה למנה במסעדה כשרה והפעם יש גם מנה שהיא באופן וודאי בין המנות הטובות ביותר שהיו במדור נבחרת החודש מאז שהתחיל.

למרות שבירושליים הייתי רק ביומיים האחרונים של החודש, ניתן את הכבוד המגיע למסעדות מחוץ לתל אביב…

ניוקי א-לה רומאנה עם חזה אווז מעושן ברוטב עגבניות קלאסי – טופולינו (72 שקלים)
כבר המון זמן שאני רוצה להגיע לטופולינו בירושליים, אך העובדה שהיא כשרה (כשרות השגחה פרטית – יוזמה חלופית למונופול הרבנות הבעייתי) ולכן סגורה בשבת תמיד הייתה מכשול. כך מצאתי את עצמי חוגג ביום ההולדת שלי במסעדה כשרה (בעונג רב). טופולינו עברה מהפך גדול לאחרונה, כשאחרי שנים רבות החליטה לעבור מתפריט כשר חלבי וכשר בשרי, מהלך אמיץ ומפתיע (או אולי תמוה), במיוחד בתקופה בה תנועת הצמחונות/טבעונות גדלה. בכל אופן – המנה המזוהה ביותר עם טופולינו היא מנת הניוקי סולת, שבגרסתא החלבית כללה מוצרלה, אותה החליפו פרוסות חזה אווז מעושן בגרסא הכשרה בשרי. מה אומר? היה שווה לחכות למנה הזו! מנה מדהימה, עם ניוקי סולת רכים ומושלמים שנחים בתוך רוטב עגבניות סמיך וטעים ביותר – עם טעם עז של עגבניות צלויות, כמות נכונה של שום ובזיליקום ותיבול שמעצים את כל הטעמים יחדיו, באיזון נכון של חמיצות ומתיקות. פרוסות חזה האווז, התוספת החדשה והבשרית של המנה הזו, מוסיפים טעם מעושן נפלא שתורם מימד נוסף למנה ואני רק יכול לשער שהתוספת של הטעם הזה עולה על זו של המוצרלה בגרסא החלבית. מנה שמצדיקה הגעה מיוחדת לטופולינו אם אתם בסביבה, והם מבחינתם רק צריכים לפתור כעת את הנושא הבעייתי של הקינוחים הפרווה.

ניוקי א-לה רומאנה : מסע של בלוטות הטעם לאיטליה (צילום: הילה קונפורטי, hilakonf@)

ריזוטו זעפרן, אפונים, שקדי טלה – מונא (56 שקלים)
זו הייתה הפעם הראשונה (ובטח שלא האחרונה) במסעדת מונא. המסעדה שהייתה בבעלות קבוצת מחניודה עד לאחרונה, עברה לידיו של מי שהיה והווה השף בפועל של המקום – מושיק גמליאלי. באנו עם ציפיות גבוהות והמסעדה התעלתה עליהן, בזכות שירות מקצועי מאוד שלווה בחמימות ירושלמית מדודה, בשילוב תפריט עשיר, ממנו דגמנו בעיקר המון מנות ראשונות. מבין שלל המנות בארוחה הנפלאה, היו שתי מנות שבלטו במיוחד, האחת הייתה מנת ספיישל של קלמארי בקרם בצל ירוק וקארי והשנייה הייתה מנת הריזוטו הזו. אז נכון… כנראה שסנוב-ריזוטו, היה טוען (ובצדק) שהריזוטו לא אל דנטה מספיק, אבל הטעם של המנה הזו היה אלוהי, כך שאפשר לסלוח גם אם הביצוע לא מושלם. האפונה ושקדי הטלה היוו ניגודיות למרקם הריזוטו ושקדי הטלה נמסו בפה, אך הצטערתי מעט שחתיכות השקדים נחתכו לחתיכות קטנות מידיי, כך שטעמם פחות הורגש. הייתי שמח יותר אם לשקדי הטלה היה תפקיד קצת יותר דומיננטי במנה, אבל גם ככה הייתי מזמין את המנה הזו שוב, בלי לחשוב פעמיים.

ריזוטו זעפרן : טעים כל-כך, שהכל נסלח (צילום: הילה קונפורטי, hilakonf@)

חריימה עוף – הקוסם (משהו כמו 55-58 שקלים)
הקוסם, הידוע גם בשם "פלאפל הקוסם", הוא הרבה יותר מרק דוכן פלאפל. למעשה, הפלאפל בו – על אף היותו טוב – הוא לא הכוכב של המקום. אם תשאלו אותי, החצילים המצויינים כאן עולים על איכות הפלאפל והופכים את מנת הסביח כאן לבין הטובות ביותר. אבל גם הסביח זו לא הסיבה העיקרית להגיע למוסד הזה שקיים עוד מעט כבר 14 שנים, בחודשים האחרונים נכנסה כאן לתפריט מנה חדשה של בוריק, שיצרה "הייפ" גדול שהוביל אותי לראות על מה המהומה. הבוריק היה טוב ומיוחד, אך לא שבה אותי בקסמו. לעומת זאת, מנת החריימה עוף הצליחה להרעיד קלות את עולמי. "חריימה עוף??" אתם בטח תזדעקו בשל שבירת המוסכמות. אבל אריאל הקוסם, שלף פה שפן מהכובע כשהפך את מנת הדגים המובהקת הזו למנה כל-כך טובה שהחיבור שלה נראה פתאום כל-כך טבעי. רוטב חריימה מעט פיקנטי, עם טעמים עמוקים ועשירים אליו שודכו חתיכות עוף בשרניות שכנראה בילו קצת על הגריל ויצרו מנה גדולה, משביעה וטעימה ביותר. כיוון שהמנה לא רשומה בתפריט, אני מניח שהיא לא זמינה תמיד, אבל למיטב הבנתי היא שם בתדירות דיי גבוהה, אז אם אתם מגיעים לאכול בקוסם (ויש כאמור כמה סיבות להגיע), אל תשכחו לשאול אם יש את המנה הגאונית הזו.

חריימה עוף : כשהקוסם הופך דג לעוף, או ההיפך

עוגת מייפל רכה, תפוחים מקורמלים ושנטילי טונקה – טוטו (48 שקלים)
כמה חוויות עברו על מסעדת טוטו בשנה אחת… עזיבה של ירון שלו, הגעתו ועזיבתו המתוקשרת של מושיק רוט וחזרתו של ירון שלו לכס המלכות. הרבה דברים היו להרבה אנשים להגיד על המהפך שעברה טוטו, אני רק אציין שמצד אחד אני מאוד שמח שירון חזר לטוטו ומצד שני אני רק יכול להצטער שלא יצא לי לטעום את האוכל של מושיק. טוטו, בכל אופן, חזרה לעצמה מהר מאוד, הפעם עם אלי שטיין כשף בפועל (מי שהיה הסו-שף של טאיזו). נראה שהשילוב של ירון ואלי החזיר את טוטו לדרך המלך וגם לחזרתה של הקונדיטורית של טוטו – סאני דרעי, יש תרומה גדולה לכך.
בטוטו אכלנו ביום הבחירות, אבל כשקיבלנו את תפריט הקינוחים לא בחרנו בקינוח עוגת המייפל…. הסיבה היא שהילה ואני לא חובבים תפוחים בקינוחים שלנו. אנחנו הזמנו לנו קינוח שוקולדי כלשהו (טוב לכשעצמו) והברמן החליט לפנק אותנו גם במנה הזו של עוגת המייפל, ומזל שכך, כי מדובר על קינוח נפלא ומאוד מאוזן. לא מתוק מידיי, בטח שלא מתחכם אבל גם רחוק מלהיות פשוט. אני לא חושב שאכלתי אי פעם תפוחים כל-כך טובים בקינוח, נימוחים ופריכים בו-זמנית ומקורמלים במידה שלא האפילה על הטעם הטבעי שלהם, עוגת המייפל הייתה לחה ומעודנת הגישור בין העוגה והתפוחים נעשה באמצעות קרם שנטילי (קצפת) מתובל בטונקה (פּול בעל טעם ונילי, מעט אגוזי ועוקצני יותר). זה קינוח שיתאים גם למי שלא אוהב קינוחים, גם למי שאוהב קינוחים ולא אוהב תפוחים בקינוחים וכמובן למי שכן…

עוגת מייפל : אני לא אוהב תפוחים בקינוחים שלי, אבל זה קינוח עם חוקים משלו

סקאלופ צרוב עם ריזוטו שום פרא, ויניגרט עגבניות – פאסטל (80 שקלים)
שמרתי את הטוב ביותר לסוף… הקשיבו לי טוב – אם אין לך הגבלות ממניעי כשרות, אתם חייבים לעצמכם להזמין את המנה הזו, גם אם אתם חוששים מאכילת פירות ים. סקאלופס שמנמנים וצרובים כמו שצריך, ריזוטו שום פרא (ירק עם טעם שומי שמתאפיין בסיומת יותר חדה ומרעננת) ו-וינגרט עגבניות. מעבר לביצוע המרהיב של כל מרכיבי המנה, חיבור הטעמים הוא זה שהופך את המנה הזו לכל-כך נפלאה. בזכות הטעמים הרענניים והחמיצות העדינה של הויניגרט, הריזוטו לא מרגיש כבד, וכל המנה הזו מקבל הרגשה של קלילות , שבזכות טעמה המצויין כל מה שבא לכם זה רק עוד ועוד ממנה. במבט ראשון המחיר עשוי להרתיע (למנה שמוגדרת כמנה ראשונה), אבל מדובר במנה שמורכבת בצורה כל-כך חכמה והביצוע שלה כל-כך מופתי, כך שהמחיר בהחלט מצדיק את עצמו (אך רצוי שלא יעלה). בקיצור… תזמינו אותה! כי זו אחת המנות הטובות ביותר שנכנסו לנבחרת החודש והספקתי לאכול אותה כבר פעם נוספת מאז שהייתה טובה באותה מידה.

סקאלופס צרובים : אחת המנות הטובות ביותר בתל אביב

אחרי כל הטוב הזה, היו גם דברים פחות חיוביים… כשתואר "האכזבה הגדולה ביותר" הולך לארוחה שלמה באמורה מיו, שם למעט השירות האדיב ופיצה סבירה, האוכל היה בחזקת נפילה חופשית… כל פעם מחדש אני נחשף שם לעובדה שמבחינת איכות המנות, אמורה מיו נמצאת הרחק מאחור, אי שם בשנות ה-90 ואני כנראה לא אצליח להבין לעולם מה גורם לאנשים לאהוב את המסעדה הזו, שאין בה הרבה מעבר למנות מוגזמות בגודלן. אפשר לציין לרעה גם את ההוקאידו ראמן של אובן קובן, שפעם כיכב בנבחרת החודש, אך הפעם היה מאוד מאכזב בביצוע מאוד מרושל, גם מנת ניוקי בסלון של אייל שני הייתה מאכזבת – שוב פעם בעיקר בהיבט של תמורה למחיר. לעומת זאת, מנה אחרת בסלון – דג ג'ון דורי שנאפה בתוך נייר אפייה עם פרוסות מלפפון (מה שאתם שומעים), הייתה ממש מעדן. בטופולינו ראוי לציין קינוח מאוד מאכזב של קנולי במילוי שוקולד ופיסטוקים, שהיווה דוגמא מצויינת לכל מה שרע בעולם קינוחי הפרווה. והיה גם את הטיול למדריד… שהיו בו כמה מנות נפלאות ושתי ארוחות טובות במיוחד, שאני מקווה להביא על הכתב כבר במהלך השבוע הקרוב.

את אלו כבר טעמת?

אין פוסטים קשורים.