2014 – סיכום שנה במגמה חיובית

כשהגעתי לשלב בו התחלתי לסכם את שנת 2014, לא ידעתי אפילו מאיפה להתחיל. נראה שקרה כאן מספיק בשביל למלא שנתיים ולא תמיד לטובה. הביצה הקולינארית שלנו (והשנה היא באמת הרגישה כמו ביצה הרבה פעמים) רחוקה מלהיות מושלמת, אבל השנה קרו כאן הרבה דברים טובים ואני אשתדל להתמקד בעיקר בהם, כי בסך הכל אני באמת חושב שלמרות שזו לא הייתה שנה קלה, היא הייתה יותר טובה מאשר רעה. מה שבטוח, היא הייתה יותר מעניינת.

אז השנה, מלבד הפתיחות והסגירות שמאפיינות כל שנה, נפתח בשעה טובה מתחם שרונה שבנתיים לא עונה על הציפיות ; השנה קראנו על שפים ומסעדות במדורי הרכילות יותר מאשר במדורי האוכל, בין אם זו פרשת רפי כהן וסגירתה הזמנית של רפאל או הסחרחורת המתוקשרת שעברה מסעדת טוטו ובסופה חזרה לצורתה המקורית ; השנה תל אביב זכתה להכרה עולמית כיעד קולינארי מבטיח (נבחרה לאחת מהיעדים הקולינאריים הטובים ביותר, לפי מגאזין האוכל והיין הנחשב – Saveur) ; השנה היו שתי מסעדות שעשו עליה לארץ ; השנה קונספט הפופ-אפ המשיך להתפתח ; והיה גם את צוק איתן, שזיעזע גם את ענף המסעדנות.
אבל יותר מהכל, השנה הזו תזכר מבחינתי כפריצת דרך בשני תחומים עיקריים. נתחיל בהם.

בתחילת השנה נפתח מלון הבוטיק 'המלון ברחוב מנדלי' ואיתו מסעדת חמש, שהייתה אמורה להיות מסעדת גריל בראשותו של רפי כהן, אך תחילה נפתחה לארוחות בוקר בלבד. ארוחות הבוקר של חמש כללו בופה עשיר, איכותי ואת כל הניאונסים הקטנים והנכונים שהפכו אותו גם ליוקרתי ומפנק, והכי רחוק שאפשר מכל מה שהכרנו קודם בארוחות בופה של בתי מלון. השוס של ארוחת הבוקר הזו היה המחיר שלה – 75 שקלים, שאומנם לא כללו קפה, אבל כללו גם ביצה לבחירה מתוך תפריט ביצים יצירתי ומקורי.
ארוחת הבוקר הזו עוררה היסטרייה כל-כך גדולה, שכמעט היה בלתי אפשרי להשיג מקום, אפילו בשעות המוקדמות ביותר. הסטנדרט החדש שיצר רפי כהן, הוביל למהפכה של ממש בתפישה ועקב כך נוצרו תפריטי ארוחות בוקר שוברי שגרה ומשתלמים בהרבה מארוחת הבוקר הסטנדרטית והמשעממת שהיינו רגילים אליהן מפעם. אז אומנם רפי כהן כבר לא בחמש מאז הפיצוץ שהיה במסעדת רפאל וארוחת הבוקר שלהם קצת ירדו ברמתה, אבל ההשלכות של ארוחת הבוקר הזו עדיין עושות לנו שמח בבקרים של סופ"ש בכל מיני מסעדות ברחבי העיר.

בראנץ' בופה חמש רפי כהן

חלק מהבראנץ' המקורי של 'חמש" – הוביל את השינוי בארוחת הבוקר (צילום: הילה קונפורטי, hilakonf@)

התחום השני שזכה למהפך, עבר שינוי אפילו גדול יותר – תרבות הקוקטיילים. גם במקרה של הקוקטיילים יש את המקור הגדול לשינוי, שהוא ה'אימפרייאל קוקטייל בר'. האימפרייאל נפתח עוד בתחילת 2013 והביא לנו קוקטיילים שלא נופלים באיכויותיהם מאלו היוקרתיים בחו"ל ואווירה טובה בהתאם (לראייה, דורג השנה במקום ה-56 ברשימת הברים הטובים בעולם). בערך באמצע השנה נפתח ה'בל בוי' במלון ברדיצ'בסקי, שכיוון לאותה רמה והוסיף לכך גם מעטפת תיאטרלית, של קוקטיילים המוגשים בכל מיני דרכים שונות ויצירתיות (כבר שתיתם קוקטייל בתוך אמבט?). הבאזז סביב איכויות הקוקטיילים עלה ובחודשים האחרונים יש גל של פתיחות קוקטייל ברים איכותיים: 'ספייס האוס', קונסיירג', מונשיין ו'קוקטייל אנד דרימז' וגם במסעדות אפשר לראות התפתחות בגזרת הקוקטיילים. כן, המחירים של קוקטיילים עדיין גבוהים, אבל לפחות בשנה האחרונה אפשר להנות מהם הרבה יותר מאשר הקוקטיילים הגנריים והמתוקים לרוב. עכשיו כל מה שחסר זה להכניס למודעות קוקטיילים חריפים… איזה קוקטייל בר ירים את הכפפה?

קוקטייל, בל בוי, גרגרן

בל בוי : תרבות הקוקטיילים קפצה מדרגה השנה (צילום: הילה קונפורטי, hilakonf@)

השנה הייתי מספר ימים בלונדון וחודש בסין והונג קונג, כך שהיו הרבה ארוחות בלתי נשכחות (בלונדון והונג קונג בעיקר לטובה, בסין בעיקר לרעה) והיו גם כמה ארוחות מצויינות בארץ: ערב הודי בטאיזו, ארוחת יומולדת 5 של טאפאס אחד העם, ארוחה על הבר בסלון של אייל שני וארוחה מושחתת במיוחד בפופינה.

הרבה בזכות הערב ההודי בטאיזו (אבל לא רק), טאיזו היא מסעדת השנה שלי פעם שנייה ברצף. יש מקומות מסויימים שהיו נחים אחרי שנה כל-כך מוצלחת, או לפחות קופאים על השמרים כדי לשמר את המצב הקיים, אבל לא טאיזו ולא השף שלה, יובל בן נריה. טאיזו ממשיכה להתחדש ולהתעדכן ולספק מנות מקוריות וטעמים שקשה מאוד למצוא במקומות אחרים בארץ. בשנה האחרונה התפריט העסקי שלהם התייקר והפך קצת פחות כדאי, אבל המסעדה נשארה אחת מההמלצות הראשונות שלי לכל אדם, בעיקר בזכות העובדה שהיא מציעה מספר יפה של מנות לצמחוניים וטבעוניים ועושה את זה בצורה לא מתפשרת.

טאיזו, דג מטוגן

טאיזו – מסעדת השנה, פעם שנייה ברצף

השנה אכלתי בטאיזו רק 4 פעמים ("רק", ביחס לשנה שעברה) ובאופן כללי לא היו הרבה מסעדות שחזרתי אליהן יותר מפעמיים-שלוש, חוץ משני מקומות נוספים: מזנון ודה באן. שני מקומות לאכול בהם "על הדרך", אבל בהחלט מקומות שמצדיקים גם הגעה במיוחד, כי שניהם קז'ואלים, עם תמורה טובה לכסף ואוכל טעים. שווה לציין שסניף המזנון שאני מעדיף לבקר בו הוא הסניף ברחוב קינג ג'ורג' שהוא הרבה יותר מוקפד ועם תפריט הרבה יותר מעניין מאחיו האבן גבירולי, שמתקשה לספק את הסחורה.

מזנון קינג ג'ורג' - המקום שאכלתי בו הכי הרבה השנה

מזנון קינג ג'ורג' – המקום שאכלתי בו הכי הרבה השנה

כשאני מנסה לחשוב על המנה הטובה ביותר שאכלתי השנה במסעדות בארץ, נראה שמספר המועמדות השנה קטן יותר מזה של השנה שעברה. בכל זאת יש שתי מנות שקפצו לראש. ראשונה היא פסטה חלמונים עם פטריות פורצ'יני טריות בפופינה, גם כי היא הייתה מופתית ברמת הביצוע, אבל כנראה שגם הרבה בגלל שזו הייתה התנסות ראשונה שלי עם פורצ'יני טריות. השנייה היא מנת חלונות ניו יורק בהדסון, שאומנם אכלתי בגרסאת ספיישל עם בשר שיושן יותר זמן מהרגיל, אבל פשוט גרמה לי לחייך מעונג באופן בלתי נשלט ברגע שבלוטות הטעם שלי פגשו בבשר עם רוטב הטופי היפני… בכלל, אם אתם רוצים לאכול בשר לכו להדסון, כי אין בשר יותר טוב מזה בארץ. פשוט אין.

פורצ'יני טריית

פסטה חלמונים עם פורצ'יני טריות בפופינה : ביצוע מושלם

השנה היו המון סגירות, חלקן אולי קשורות לצוק איתן שהגיע בדיוק בתקופת השיא של המסעדות (את הגדולות שבהן אפשר למצוא כאן), אתגעגע במיוחד לקפה 48 של יונתן בורוביץ'. שהייתה מסוג המסעדות שמציעות תפריט שונה, כזה שמנסה להכתיב את הטרנד הבא במקום לשכפל אותו. נשאר רק לקוות שלא יעבור זמן רב לפני שבורוביץ' יחזור אלינו עם מקום חדש.

היו הרבה פתיחות מוצלחות השנה, אבל לטעמי המסעדה החביבה ביותר מביניהן היא צ'יקטי. המסעדה שמגדירה את עצמה כ"בר אוכל איטלקי", היא בעצם מקום מקסים שנפתח במקום הגסטרו-פאב ומציע מנות איטלקיות בסגנון טאפאס (או מעט יותר גדול) ובמחירים סבירים, במיוחד לאור האיכות והטעם. יש במקום אווירה טובה ולא מתאמצת ומהמעט שניסיתי יש גם קוקטיילים טובים. צ'יקטי היא ללא ספק מקום שנפתח מתוך אהבה לאוכל ותעיד על כך העובדה שהיום בסילבסטר הם מציעים את התפריט הרגיל שלהם במקום תפריט יקר ומפוצץ, עם מחירים רגילים ועם מנות ספיישל מיוחדות לסילבסטר וגם לא מגבילים בשעה של ההזמנה. הלוואי שהיו יותר מקומות שהיו מאפשרים זאת.

צ'יקטי, פולנטה

צ'יקטי – התאהבות מיידית

מבין המסעדות החדשות שנפתחו השנה, יש שתי מסעדות יוצאות דופן שנפתחו בתל אביב: בינדלה (Bindella) ו-דיינינגס (Dinings). שתיהן ביצעו "עליה". בינדלה הוא מותג שוויצרי של כ-40 מסעדות איטלקיות ברחבי שוויץ, דיינינגס היא מסעדה יפנית בלונדון. שתי המסעדות פתחו סניף שלהן בתל אביב ועבור שתיהן זו הפעם הראשונה שהן יוצאות מארץ המקור שלהן. האם יהיו עוד מסעדות שיעשו עליה בשנה הקרובה? אולי בעקבות הבחירה בתל אביב כאחת מהיעדים הקולינאריים המומלצים? קשה לדעת… לבנתיים ידוע רק שסניף של פושון (Fauchon) עתיד להפתח בשרונה מרקט בערך במרץ 2015.

בינדלה

בינדלה – מלבד עליה, בינדלה גם עשתה אולפן כדי קצת להתאים את עצמה לישראלים (צילום: הילה קונפורטי, hilakonf@)

מה עוד מצפה לנו ב-2015? אני לא אנסה לנחש הפעם, אולי רק לאחל לנו שייפתחו מקומות פחות בנאליים ושיינתן יותר דגש לאיכות חומרי גלם ופחות לרעש וצלצולים, ששפים יעדיפו להאדיר את חומר הגלם המרכזי במנה יותר מאשר את הצלחת עליה המנה מוגשת (ואין לי שום בעיה עם מנות מקושטות וצילחותים מושקעים, אבל זה לא צריך לבוא על חשבון המנה). בעיקר אני מקווה שמסעדת 'פקין דאק האוס' שעתידה להפתח ברחוב בוגרשוב, באמת תיתן לנו פקין דאק ברמה, כי מגיע לנו גם בארץ.

בנוסף, הבלוג יזכה השנה למעט רענון מבחינת העיצוב. מדור "נבחרת החודש" יחזור באופן קבוע ואולי אתחיל גם לכתוב לעיתים על נושאים אחרים שקשורים לעולם הקולינאריה מלבד ביקורת מסעדות. אמשיך לשמור על אובייקטיביות מוחלטת, לשלם על כל ארוחה ולהקפיד במידת האפשר לכתוב רק על מקומות בהם ביקרתי לפחות פעמיים במטרה לספק לכם מקור אמין שתוכלו להסתמך עליו. בחודש האחרון האידיאלים האלו הניבו את הפירות הראשונים שלהם, כשטיים אאוט כיבדו אותי להופיע כבלוגר היחידי במדרג הקשיחות של מבקרי המסעדות שפירסמו בגיליון פרסי האוכל שלהם.

פורסם בקטגוריה כללי, שונות, עם התגים , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

2 תגובות על 2014 – סיכום שנה במגמה חיובית

  1. מאת Nicole Assif‏:

    אין עליך ילד שלי אתה אחד יחיד ומיוחד

  2. מאת שגיא‏:

    קנית אותי עם פקין דאק האוס , כמעט שכחתי שהיא אמורה להפתח , יש למה לצפות 🙂