לונה פארק של טעמים – צהריים בכתית

לא קל לחזור לשגרה אחרי שבועיים וחצי של בטן גב במקסיקו, בייחוד אם נוחתים היישר אל תוך תחילת הסמסטר. כרגיל, הטיפול הטוב ביותר לשביזות מתחיל דרך הבטן. המסעדה שנבחרה למטרה זו הייתה הפעם כתית, שבשנה האחרונה שינתה כתובת וקונספט ועל כן, ביקור בכתית החדשה היה מתבקש.

בכתית הייתי רק פעם אחת מלבד הביקור הנוכחי. זה היה ב-2010 במשכנה הקודם (היכל התלמוד), בארוחה עסקית שהייתה רחוקה מאוד מלשכנע, אפילו להיפך. באותה ארוחה נחשפתי לאוכל של מאיר אדוני, שמאופיין בריבוי מרכיבים בכל מנה, קונספט שלא התחבר לי כל-כך גם מאוחר יותר, בפעמים שאכלתי במזללה – מסעדתו השנייה, שנפתחה לפני קצת יותר משנתיים וחצי.
המון סיבות העלו אצלי את הצורך לנסות שוב את כתית למרות המחיר הגבוה. אל הסקרנות הטבעית והגרגרנות, הצטרפו דיווחים חיוביים מאוד בנוגע לאוכל מאז עברה למשכנה החדש, שהוא מעניין בפניי עצמו. למעשה, המיקום החדש של כתית הוא בחלק שסופח מהמזללה, כך שכעת שתי המסעדות חולקות מבנה משותף המחולק לשתי מסעדות. יש למהלך הזה את היתרונות שלו (בעיקר ברמת הניהול של המסעדה), אך גם פוטנציאל לכמה חסרונות (בעיקר עבור הסועד) והיה מעניין לבדוק את השילוב הזה של מסעדה עילית עם מסעדה שהיא קצת יותר קז'ואלית.

כבר בכניסה לכתית האיחוד בין המקומות מורגש, כיוון שעל מנת להכנס לכתית יש להכנס תחילת לחלל המזללה. המארחת תלווה אתכם אל מאחורי העמדה שלה, שם נמצאת הכניסה לכתית (ואם תצטרכו לבקר בשירותים במהלך הארוחה, תצטרכו להשתמש באלו של המזללה). בארבעה צעדים עושים את המעבר מהעיצוב המודרני והחם של המזללה, לזה הקלאסי והנינוח של כתית. מפות לבנות, כסאות ירוקים ו-וילונות לבנים שמסתירים את ההמולה שברחוב נחלת בנימין. החלל של כתית החדשה קטן משמעותית בעקבות המעבר, עם מספר מקומות שלא עובר בהרבה את ה-20. מוזיקה נעימה מושמעת ברקע בווליום מדוייק ועם אקוסטיקה טובה, כך שמרגישים מנותקים לגמריי מהרחוב שמעבר לחלון, השאלה היא אם בערב היא עושה את העבודה גם לעומת האווירה השמחה של המזללה שנמצאת מעבר לקיר הדק…

תפריט הצהריים של כתית הוא לא בדיוק מה שנהוג להגדיר כ"עסקית צהריים", כי הארוחה מוגשת בקצב איטי ויכולה להמשך מעל לשעתיים. הארוחה היא יותר בסגנון שמנסה לקרוץ לכיוון של תפריט טעימות, עם מנות קטנות ואפשרות לבחור בארוחה של 2 מנות (175 שקלים) או 3 מנות (215 שקלים). התפריט אומנם לא מחולק באופן רשמי לראשונות ועיקריות (אבל לצורך הבהירות אכנה אותן כך) ומתחלק לשני עמודים של 4 מנות בכל אחד. כיוון שאני לא מזדמן לכתית לעיתים קרובות, היה לי ברור שאני הולך על אפשרות ה-3 מנות וכך עשה גם ברווזי, שותפי לארוחה, כי באופן יחסי למחיר הארוחה, 40 שקלים עבור עוד מנה, זה סכום זניח.

החלטנו לפתוח את הארוחה עם קוקטיילים בעקבות מבט בתפריט הקוקטיילים המסקרן, שהונח לפנינו ברגע שהתיישבנו בשולחן ובו מעל 10 אפשרויות במחירים של 35-48 שקלים. ברווזי הזמין קוקטייל קרוטיניוודקה, מיץ גזר, ג'ינג'ר וצ'ילי. אני, שעדיין לא התנערתי מהחופשה במקסיקו, הזמנתי כמתבקש מרגריטה צ'יפוטלהטקילה, לימון, ליקר תפוזים, צ'יפוטלה. המרגריטה הייתה נאמנה למקור, בתוספת טעם מעושן מרומז של הצ'יפוטלה וחריפות בולטת שכנראה הגיעה גם מפתיתי צ'ילי שקישטו חצי משפת הכוס בעוד החצי השני היה מעוטר במלח. קוקטייל הקרוטיני, על אף שבתחילה הורגש יותר מעניין בטעמו, לאט לאט איבד מאחדותו כשמשקעים החלו להווצר בכוס וגם הטעם שלו הלך והפך לקצת מתכתי. למי שמעדיף יינות, בכתית תפריט יינות מכובד בחלוקה לפי מדינות ובמחירים של 160 שקל וצפונה (ובהצפנה מהירה), יש גם אפשרות לקחת יינות מסויימים בכוסות.

מרגריטה צ'יפוטלה כתית

מרגריטה צ'יפוטלה : האמת שהחלטתי לשים פה תמונה רק כדי לקטוע את רצף המלל…

המלצרית הגישה לנו לשולחן כד מים עם רצועות מלפפון דקות ודאגה למלא אותו כל פעם שהיה קרוב להתרוקן. בכלל, השירות שקיבלנו היה ללא דופי. המלצרית הפגינה בקיאות מלאה בתפריט והתעניינה מראש אם יש דברים שאנחנו לא אוכלים (הכרחי במסעדה שמשלבת כל-כך הרבה מרכיבים בכל מנה). היא הקפידה להחליף לנו כלים בסיום כל מנה ובכל פעם שהניחה משהו בשולחן, דאגה להסביר עליו קצת ואף אמרה שאם יהיו לנו שאלות כלשהן היא תשמח לענות והיא הייתה אדיבה ונעימה באופן כללי. זוהי בדיוק רמת השירות שראוי לקבל במסעדות שמכוונות הכי גבוה ובפועל אפשר למנות על יד אחת את מספר המסעדות בארץ שבהן השירות מגיע לרמה כזו.

עוד הרבה לפניי שקיבלנו את המנות הראשונות, קיבלנו קָנַאפֶּה של גבן מחלב בקר, עם זעתר, "לבבות" מלפפונים, בורגול קריספי ורוטב ירוק שקיבל את הכינוי "מיצי קיץ", שהיה בעל טעם עדין מאוד של פטרוזיליה ואולי מעט זעתר ושמן זית. מנת הפתיח הזו הייתה חמצמצה מעט ומרעננת וגם מהנה בפה בזכות הבורגול הקריספי. זו לא הייתה מנה מרגשת, אבל היא נתנה פתיחה חיובית לארוחה והלוואי שעוד מסעדות היו נותנות פינוק כזה קטן לפני הארוחה. לצד הגבן קיבלנו גם שיפודי גריסיני דקיקים משובצים בזרעי כוסברה.
*הקנאפה (כמו אמוז-בוש), זו מנה קטנה מחוץ לתפריט שמוגשת לסועד ללא חיוב וגודלה כביס או שניים. לרוב, שפים מנצלים את ההזדמנות הזו להשוויץ מעט ביכולות שלהם, או לתת לסועד איזה רמז בנוגע לסגנון שלהם.

קנאפה גבן מחלב בקר בכתית

גבן מחלב בקר במיצי קיץ, גריסיני דקיקים, קוקטייל קרוטיני ומים-מלפפון

קיבלנו לשולחן סלסלת לחם ובה שני סוגי לחמים טובים – מחמצת עם זרעי כוסברה ושיפון עם צימוקים ולצידה משטח ועליו קנל של חמאה מוקצפת וקערית עם איולי פפריקה שליווה היטב ללחם. כמו במקרה של המים, גם מהלחם קיבלנו תוספת שוב ושוב במהלך הארוחה.

הסבב הראשון של המנות שהזמנו הגיע רק רבע שעה אחרי שקיבלנו את מנת הפתיחה וחצי שעה אחרי שהתיישבנו לשולחן. הנתון הזה נועד להדגיש שאם אתם קצרים בזמן, ארוחה בכתית היא כנראה לא הבחירה הנכונה. ראוי לציין שלא הרגשנו כאילו הארוחה נמשכת יותר מידיי אלא שהיא זורמת בקצב שהתאים לה.

לחם בכתית

סלסלת לחמים, חמאה מוקצפת ואיולי פפריקה : פעמיים-שלוש כי טוב

את העין תפסה מייד מנת ים, סלק, אדמה פלמידה כבושה קלות, בעישון הדרים, סלק, תפוח עץ, סלרי, קרם חבושים, ליקריץ, מקרון סלק ואיולי יוזו, ג'לי דבש וכמהין, קראמבל לתת, קרם פרש מעושן, קונסומה תפוחי עץ ופרחי קמומיל. כמו שבטח שמתם לב, כמות המרכיבים במנה הזו בלתי נתפסת! בסיס המנה הוא דף סלק שעוטף בתוכו את הפלמידה הכבודה והקרם פרש המעושן, כשמסביב יש מכל הטוב שצויין. הטעם שלה המנה מפתיע מתעתע את החושים, בשל השילוב של מתיקות הסלק, עם הטעם המעושן של הקרם פרש וטעמי הפלמידה. השילוב הזה יוצר טעם לא שגרתי שמעולם לא נתקלתי בו בעבר, אבל זה עובד. כל יתר מרכיבי המנה על הצלחת משתלבים גם כן והופכים כל ביס לחוויה חדשה. למנה כאמור מתלווה מקרון סלק עם איולי יוזו וכוס עם נוזל עם טעמי תפוח עץ וקמומיל, שלא כל-כך הועילו למנה והיה אפשר להסתדר מצויין בלעדיהם, מה גם שמקרון הסלק לא היה משכנע מבחינת ההכנה שלו.

ים, סלק, אדמה כתית

ים, סלק, אדמה : אולי לא מושכת, אבל היא מאוד יפה מבפנים

גספצ'ו בירוק ולבן קרם שקדים לבנים, אגוזי מקדמיה, זוקיני, קרם פרמזן, חלומי צרובה, ספוג שקדים, קרם שום. זו מנה שאולי היה ראוי לתאר אותה כסלט, יותר מאשר גספאצ'ו, כי שכבת קרם השקדים הייתה ממש דקה, כך שהמנה בקושי הכילה נוזלים. עם זאת, היא בכל זאת הצליחה להיות טעימה מאוד, כשקרם השקדים החמיא לשלל הירוקים שהיו במנה, החל מרצועות הזוקיני ועד לעלי השומר שנתנו פאנץ' של אניס מידיי כמה ביסים. גבינת החלומי הצרובה גם כן השתלבה טוב, בייחוד בשל המליחות העדינה שלה אך גם בזכות המרקם ה"סקוויקי" שלה (שזה התיאור הכי טוב שמצאתי, מקווה שתסלחו לי על כך…). גם לצד מנה הזו, הוגש משהו קטן, סוג של עוגת ספוג שקדים עם קרם שום, שהיה חביב, אבל גם במקרה הזה, לא ברור איך הוא קשור למנה עצמה.
שווה להוסיף, שבניגוד גמור לייתר הארוחה, שתי המנות הנ"ל היו בגודל מספק למדיי.

גספאצ'ו בירוק ולבן בכתית

גספאצ'ו בירוק ולבן : הרבה יותר סלט מגספאצ'ו ובכל מקרה, טעים

כמה דקות אחרי שסיימנו את המנות, הגיע הסבב השני של הראשונות, הפעם בחרנו באותה מנה, בעיקר כי ברווזי ידע מראש שמדובר במנה קטנה מידיי לחלוקה ומבחינת שנינו היא נשמעה מנת חובה.
אוקיינוס אויסטר ג'ילארדו שלוק קלות בחמאת נורמנדי, לינגוויני חלמונים, רצועות קלמארי טריים, ג'לי ים חמים, קורמוסקי דאשי ואצות ים. טוב ששנינו הזמנו את המנה הזו בנפרד, כי היא אכן הייתה מאוד קטנה והיא גם הייתה הכי טעימה בארוחה. על הצדפה של האוייסטר בחרו בכתית לוותר, אך עטפו אותו בג'לי שעשוי מולים והניחו אותו מעל הכמות הקטנה של לינגוויני החלמונים הנהדר, שעורבבו בו גם הרצועות הדקות של הקלמארי הנא ורצועות המלפפונים כשכולם ברוטב עשיר בחמאה. המנה הזו גאונית מכל-כך הרבה סיבות, כשהראשונה היא כמובן הטעם המופלא ששופע בטעמי ים, בעיקר בזכות האוייסטר. הסיבה השנייה לגאונות המנה, הוא החלק של צורת החיתוך של הקלמארי והמלפפונים, שנותנת להם צורת לינגוויני בעצמם, כך שהם משתלבים בו בצורה מושלמת. הקלמארי תורמים טעם ומרקם, המלפפון מאזן את הרוטב. זו מנה שיותר מכל מנה אחרת, מציגה את המחשבה והתכנון שיש מאחורי הקלעים. פשוט תענוג. אבל רגע, גם למנה הזו יש מלווה בצד – קורמוסקי, שהוא כדור במילוי הרבה נוזל שנותן תחושה כאילו הוא מתפוצץ בפה. הנוזל במקרה הזה היה מאצות ודאשי, כך שבשונה למלווים האחרים עד כה, הוא התאים לטעמי המנה.

אוקיינוס בכתית

אוקיינוס : השם נגזר מהטעמים אך בטח שלא מהגודל. המנה המנצחת

אחרי עוד הפוגה קלה אחרי שסיימנו את סבב הראשונות ולפני המעבר למנה הבאה, הוגשה לכל סועד מנת מרענן חך. מרענן החך של כתית הצטיין מאוד במשימתו להכין את הלשון לבאות, כשהצליח לייצור סוג של איזון טעמים בפה (ואולי אפשר גם לטעון שהוא מאזן את רמת החומציות בפה, אבל אז אורביט ינסו לעשות מזה מסטיק. שיינסו). מה בסך הכל היה שם? ענבים, חתיכות קטנות של ליקריץ ושל סלרי, קציפת ריוויון אוורירית בטירוף שנמסה על הלשון, כמו גם מעט גרניטת חמציצים. הביצוע פנטסטי, המטרה הושגה ואפילו הטעם היה מעניין, מתוק וחמוץ עם רמז של אניס.

מרענן חך בכתית

מרענן חך : The right way to do it

מבין המנות העיקריות, כנראה שעשיתי טעות כשבחרתי להזמין את ניחוחות פרובאנס טלה צעיר צלוי בעשן לוונדר, קומפוזיציית רטטוי, ציר טלה ופטריות מורל, ריזוטו לימונים וברגמוט, זוקיני, פרמזן מיושנת. למרות שהמנה נשמעה מעניינת, היא הייתה מאכזבת בפועל, בעיקר מבחינת גודל המנה, שבמרכזה עמדו שתי חתיכות בשר קטנטנות במשקל שככל הנראה היה בערך 80 גרם ביחד. גם "קומפוזיציית הרטטוי", הייתה קצת מאולצת, עם שלל ירקות שהיו חתוכים למידות קטנות מספיק על מנת לגרום ל-2 חתיכות הטלה להראות כאילו גדולות. היה שם גם קרם חציל וקרם פטרוזיליה ואולי גם קרם זיתים שחורים. מבחינת טעם המנה לא הייתה רעה, אבל גם לא הרשימה לטובה. היא פשוט הייתה סתמית. עם המנה הוגש כלי ובו ריזוטו לימונים וברגמוט (פרי הדרי), שהיה טעים וכשיר בחמאה ונועד כנראה לתת תחושת שובע מהמנה הזו.

ניחוחות פרובאנס, כתית

ניחוחות פרובאנס : בנתיים הספיקה לרדת מהתפריט..

ברווזי הזמין מנה שנקראת, סופו של סתיו ראגו דגנים, קרם חיטה, ג'לי שיטאקי וקרם פטריות, אספרגוס לבן, פטריות שינוקי בחמאת כמהין, גבינה נורווגית. המנה מוגשת גם עם חתיכה לא גדולה של בר ים (דג) אפוי, שלדעתי לא מצויינת בתפריט כדי שתראה כמנה צמחונית. אם זה המצב, מדובר על רעיון חכם, כי מי שאינו צמחוני מרגיש שהוא מצ'ופר בדג ומי שצימחוני, לא יוצא בהרגשה שיש מנה שמוציאים ממנה מרכיב כלשהו כדי "לצמחן" לו אותה. מהמנה הזו טעמתי רק מעט וגיליתי טעמים מצויינים שעיקרם בפטריות, אך גם בדגנים שהצליחו להפתיע מאוד. ברווזי נהנה מאוד מהמנה.

סופו של סתיו בכתית

סופו של סתיו : נאכלה דווקא בתחילתו של הסתיו, הפתיעה לטובה

סיימנו את המנות והוגש לנו תפריט הקינוחים. לא הייתי צריך אותו, כי מראש ידעתי שאין סיכוי שאני מבקר בכתית מבלי לאכול את קינוח ה"אדמה", ששמעתי עליו רבות והוא סיקרן אותי מאוד בשל המרכיבים שבו. אדמה שוקולד, קרם פורצ'יני, הל, קראמבל טונקה, חבושים, גנאש שוקולד לבן וכמהין, רוטב שרף. כן כן… פטריות בקינוח. מדובר על קינוח שהוא אומנם לא מהמעולים שאכלתי בחיי, אבל הוא ללא ספק אחד המעניינים שבהם. מגוון של טעמים משימוש בתבלינים שונים שמגיעים בצורה של אדמה, ומרכז המנה – "פטרייה" שהכיפה שלה עשויה משוקולד והרגל שלה עשויה משוקולד לבן וכמהין. יש אולי שיתקשו להסתכל על המנה הזו כקינוח, אבל מתוק זה בכל זאת הטעם העיקרי שלה וטעמי הפטריות הצליחו להשתלב עם זה בצורה טובה ולחתום ארוחה שהיא מסע מרתק של שילובי טעמים ייחודיים. אחרי שעתיים וחצי מהרגע שנכנסנו, יצאנו מכתית עם אותה התחושה שילדים יוצאים מהדיסני-וורלד, מחוייכים ועם טעם לעוד.

קינוח אדמה בכתית

אדמה : פטרייה משוקולד וכמהין, אדמה מתבלינים, קינוח מעולם מקביל

חשבון:
קוקטייל קרוטיני: 48 שקלים
קוקטייל מרגריטה-צ'יפוטלה: 45 שקלים
טעימות צהריים 3 מנות (2X): 430 שקלים (215 שקלים האחת)
קינוח אדמה: 45 שקלים
סה"כ: 568 שקלים

* דגש חשוב! תפריט הצהריים של כתית השתנה מעט מאז הביקור, מנת האוקיינוס דורשת תוספת תשלום של 20 שקלים ומספר מנות הוחלפו (ביניהן גם מנת הטלה המאכזבת). בנוסף, מחיר הקינוחים עלה ל-55 שקלים.

לסיכום:
לפני כתיבת הביקורת וגם תוך כדיי, התקשתי לגבש דיעה מוחלטת בנוגע לעניין התמורה למחיר בכתית, כשהסיבה העיקרית היא גודל המנות. השירות המופתי ורמת ההקפדה על האוכל, צורת הגשתו, ייחודו ומורכבותו, נותנים הצדקה מסויימת לגבות מחיר גבוה, בייחוד כי מעט מסעדות בארץ יכולות לעמוד בסטנדרטים כאלו. אך באותה נשימה, ייתכן שאם הייתי הולך על ארוחת הצהריים שכוללת 2 מנות ב-175 שקלים, אולי אפילו לא הייתי יוצא שבע ב-100%. בכל אופן, אין ספק שארוחה בכתית היא לא עניין יומיומי וכנראה שהמחיר בהתאם. אם אתם רוצים לטעום מכתית, תפריט הצהריים מאפשר לעשות זאת במחיר זול משמעותית מאשר בערב, כשתפריט האוכל כמעט זהה לחלוטין והאווירה עדיין יוקרתית ונעימה. האם אני ממליץ על כתית בצהריים? כן. האם אחזור לכתית? בטוח. מתי? כנראה רק במסגרת אירוע מיוחד.

כתית, נחלת בנימין 57, תל אביב
טלפון: 03-5107001
שעות פעילות (כל השבוע):
צהריים: 12:00 – 15:00
ערב: 19:00 – 23:00
אתר: http://www.catit.co.il

פורסם בקטגוריה ביקורת מסעדות, כללי, נבחרת החודש, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

להגיב על Igal Reysher לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

2 תגובות על לונה פארק של טעמים – צהריים בכתית

  1. מאת Igal Reysher‏:

    היי אורן,
    פעם ראשונה שיוצא לי להגיב לך על הפוסט, הבלוג שלך אדיר ואני אוהב לעיין בו ולגלות מקומות חדשים.
    התמונות מדהימות ומצולמות במקצועיות, ממש ממחישות את האוכל והטעם שלו.
    שאלה? באיזו מצלמה אתה מצלם ועם איזו עדשה?

    כל הכבוד, תמשיך ככה

    • מאת אורן אסיף‏:

      תודה רבה יגאל.
      בעבר הייתי מצלם עם מצלמת כיס של Canon, אבל היא נדפקה ומאז אני מצלם רק עם האייפון 4s. חשבתי על להשתדרג עם מצלמה מקצועית, אבל נראה לי שיהיה פחות נוח להסתדר איתה במסעדות