אייל שני, אם להשתמש בשפתו הציורית והמופשטת, הוא חציל. אם הייתם מכריחים אותי להרחיב, הייתי אומר שהוא חציל מוזהב שגדל נגד כיוון הרוח, אבל בואו לבנתיים נסתפק בחציל. הסיבה שאייל שני הוא חציל, היא שהעולם מתחלק לשניים: אלו ששונאים אותו ואלו שאוהבים אותו.
לא אשאיר אתכם במתח, אני אוהב מאוד את אייל שני ופועלו. במזנון התאהבתי בביס ראשון וחזרתי למקום פעמים רבות מאז, בסלון התמכרתי בעיקר לאווירה המחשמלת ואת פורט סעיד פקדתי זמן קצר אחרי שנפתחה. איכשהו, דווקא במסעדת צפון אברקסס לא ביקרתי עד עכשיו, בעקבות סימן משמיים בדמות מקום חניה שהתפנה ממש מול המסעדה בשעת צהריים של יום ראשון.

שתי פסקאות נוספות על אייל שני לפני שנתחיל, כי איכשהו יצא שרק עכשיו אני כותב ביקורת על מקום כלשהו שלו ויש כמה דברים שאני רואה לנכון להגיד. כאמור, אייל שני הוא דמות שנויה במחלוקת. זו הסיבה שכנראה יותר מ-50% מכם מתחילים כרגע את קריאת הביקורת עם גישה שלילית מלכתחילה. אתם מנמקים לעצמכם את הסלידה הזו בחובות שאליהם הוא נכנס (שאותם הוא ככל הנראה סיים לשלם), או שאתם פשוט חושבים שהוא קשקשן שמנסה לעבוד על לקוחות תמימים עם תיאורים מוגזמים, בגינם הוא לוקח "עמלה" בדמות מחיר מופקע. האמת היא שהמחיר לא תמיד כל-כך מוגזם כמו שאנשים מנסים להציג (אלא אם מדברים על מסעדת "הסלון"). לדוגמא, 32 שקלים על כרובית שלמה במזנון, אולי נשמעים כמו סכום גבוה בצורה קיצונית ברגע הראשון, אבל אם לוקחים בחשבון שיש מסעדות שבהן תשלמו 12 שקלים על מאזט של שלושה פרחי כרובית מטוגנים, פתאום הפרספקטיבה מעט שונה, לא? וזה עוד מבלי לציין שבמזנון של שני אכלתי את הכרובית הטובה בחיי.

בנוגע ל"אובר יצירתיות" של אייל שני – אני מסכים שמדובר על משהו לא נורמאלי, אבל לדעתי האישית (וכמובן הלא מקצועית, אני לא מתיימר להיות פסיכולוג, אני בסך הכל מבקר אוכל חובב), נראה שזה מגיע ממקום אמיתי של תשוקה לאוכל ולהכנתו. כמובן, לעיתים ייתכן שהיצירתיות מעט מוגזמת בצורה מלאכותית, אבל כולנו חוטאים בלהגזים לפעמים. מעקב אחרי האינסטגרם של אייל שני, אולי ישפוך קצת אור על הנפש היצירתית שלו יותר ממה שאני יכול להעיד עליה בעצמי. אולי פה גם המקום לציין את סדרת סרטוני היו-טיוב שלו ושל שחר סגל (במאי ושותפו לעסקים), שהם אומנם קצת מוחצנים מידיי, אבל מלבד העובדה שהם משעשעים, הם גם מגלים שאייל שני יכול לחדש לנו כמה דברים במטבח שלא חשבנו עליהם.

פסטה כבד של תרנגולת : אייל שני ושחר סגל בסדרת הסרטונים המשעשעת והמעט מופרעת שלהם

בכל מקרה, אנחנו בביקורת על צפון אברקסס, אז מוטב שנחזור לעיקר הביקורת. אני חושב שיהיה הוגן לקבוע שצפון אברקסס היא אמצע הדרך שבין החוויה במזנון לזו שבמסעדת הסלון. זה בא לידי ביטוי בתמחור וזה גם מתבטא בתפריט המסעדה, שאפשר למצוא בו ייצוג נאה של מנות משני המקומות האלו.

העסקית של צפון אברקסס מוגשת באמצע שבוע בין 12:00 ל-17:00 וכוללת מנת לחם, ראשונה ועיקרית לבחירה, גזוז וקינוח של פודינג לצד קפה או תה. כל זה, במחיר המנה העיקרית, כשהעיקריות מתומחרות כאן בשלוש רמות מחירים: 79 / 99 / 120 שקלים.
המגוון בתפריט רחב מאוד ומצאתי את עצמי מתלבט במשך דקות ארוכות מה להזמין מבין האפשרויות המסקרנות, מצטער מעט שאני לא יכול לאכול בשביל ארבעה אנשים. כמקובל במסעדות של שני, התפריט כולל תיאורים פיוטיים, הירקות מקבלים מקום של כבוד וצוות המסעדה משדר היפסטריות תל אביבית מאגניבה. בכלל, כשזה מגיע לגורם האנושי, עושה רושם כאילו קיים מפעל כלשהו שמייצרים בו את הטבחים והמלצרים כך שיתאימו לרוח של שני.

נכנסתי למסעדה (הריקה יחסית) והתיישבתי בחלל הפנימי של המסעדה, על הבר שדווקא היה בתפוסה דיי מלאה וממנו ניתן לראות את כל ההתרחשות במטבח. העיצוב לא מתחכם, המסעדה מוארת והאווירה נעימה. לאחר שנלקחה ממני ההזמנה, קיבלתי גזוז ורדרד בטעם פטל ופרוסה גדולה ועבה של לחם ממכר עם קרום קריספי ופנים במרקם נהדר. עם הלחם הוגשה קערה עם קרם פרש והשילוש הקדוש של שני, שמופיע במנות רבות: זרעי עגבניה-שמן זית-פלפל חריף. תוספת מצויינת ליד הלחם.

לחם וקרם פרש : לחם שקשה להפסיק לאכול וקרם פרש שמחמיא לו

המנה הראשונה לא איחרה לבוא. הפעם עמדתי בפיתוי מלהזמין את הכרובית האהובה והמפורסמת ובחרתי ברוסטביף קרפצ'יו של פרה ישראלית עטוף בעגבניות ושמן זית. מנה שכללה 3 פרוסות בשר אדמדמות ויפהפיות, שהיו חתוכות דק, אך עדיין בעובי שדרש לעיסה שאיפשרה להנות ממרקם ואיכות הבשר. הרוסטביף הוגש על נייר אפייה (צורת הגשה שכיחה כאן) ועוטר בשילוש הקדוש, כך שהרוסטביף קיבל מימד נוסף ומעניין מבחינת הטעם.
ההחלטה לבחור דווקא ברוסטביף כמנה ראשונה, במקום במנה צמחונית כלשהי, נבעה בעיקר מהעובדה שלקחתי מנה קצת יותר קלה כמנה עיקרית. כמו שאתם מבינים, הרוסטביף היה טוב מאוד, אבל דווקא המנות הצמחוניות הן הדבר שכנראה מייחד יותר מכל את המסעדות של שני. גם מבחינת גודל מנה, המנות הצמחוניות ימלאו אתכן כנראה יותר, אבל בשביל מנה ראשונה בשרית, הגודל של מנת הרוסטביף היה מספק ביותר.

רוסטביף של פרה ישראלית והשילוש הקדוש של שני : בשרני וטעים

העיקרית הגיעה קצת לפני שהספקתי לגמור את המנה הראשונה, שזה תמיד מרגיש קצת לא לעניין, אבל לפחות זה היה בשלב שכבר הייתי על סף סיום המנה הראשונה. בכל מקרה, עדיף תמיד לתת זמן למנוחה קלה בין הראשונה לעיקרית. ובחזרה למנה – קלמארי צלוי על פלדה לוהטת וירקות חיים. "בסך הכל סלט ירקות עם קלמארי" אולי תגידו, אבל קשה להסביר עד כמה מענג יכול להיות טעמו של קלמארי נקי שנצרב בצורה מושלמת. מלבד הקלמארי, הסלט הכיל עגבניה (איך לא?), מלפפון, בצל סגול, בצל ירוק, צנון, גזר פטרוזיליה וקולורבי, שצעקו טריות וניכר שנחתכו רק בעת ההזמנה. הקלמארי שהסתתרו ברובם מתחת לערימת הירקות, הרגישו טריים ונהנו ממיצי הירקות והתיבול העדין של הסלט. הבעיה היחידה עם המנה הזו הייתה הגודל שלה, שלא ממש הצדיק את המצאות המנה בעסקית ה-99 שקלים והיה מתאים יותר אילו הייתה נכללת בעסקית של ה-79 שקלים.

קלמארי צרוב וירקות חיים : בעיה של גודל ביחס למחיר

יש לציין שתוך כדי שאכלתי את המנה העיקרית, נתנו לי פרוסת לחם נוספת משנגמרה הראשונה והציעו לי כוס נוספת של גזוז, זאת מבלי לחייב אותי על כך בחשבון הסופי. בכלל, לאורך כל הארוחה השירות היה יעיל ואדיב, שידר וייב חברי, אך לא בצורה מעיקה או מעייפת. בזמן שפינו וניקו את איזור הבר שלי לאחר המנה העיקרית, נשאלתי אם אני מעוניין בתה או קפה עם הפודינג שמגיע לי כקינוח. בחרתי באספרסו שהגיע כעבור זמן קצר ביחד עם צלחת ובה כמות קטנה אך מספקת של פודינג וניל במרקם סמיך ונעים, עם טעם מתוק במידה הנכונה ומעליו שברי עוגיית קרמל. דרך אידאלית לסיים ארוחה טובה.

פודינג וניל ואספרסו : כלולים בעסקית ועוזרים ובכך ממתיקים את התמורה למחיר

חשבון:
עסקית קלמארי צלוי וירקות חיים: 99 שקלים

לסיכום:
הטענות העיקריות שעולות בקרב המבקרים של אייל שני, היא שהאוכל אצלו פשוט מידיי ושהתיאורים בתפריטים שלו יותר מורכבים מהמנות עצמן, אבל האמת היא שזהו בדיוק הקסם של שני ושל צפון אברקסס – כי זה מרגיש כאילו שככל שהמרכיבים יותר פשוטים, ככה המנה יותר מפתיעה. לא תמצאו פה בישול מולקולרי וכנראה שגם לא צילחות מפואר, אלא אוכל פשוט שהוא טעים במיוחד. אז נכון, כמו במקרה של המנה העיקרית שלקחתי, התמחור היה קצת יקר, אבל באופן כללי – דווקא בעסקית, שמלבד מנה ראשונה ועיקרית, כוללת גם גזוז, קינוח קטן ושתייה חמה, התמורה בסך הכל דיי מצדיקה את המחיר. בשורה התחתונה, אם ברגע שיצאתי מהמסעדה כבר התחשק לי לחזור לארוחה נוספת, כנראה שעושים שם משהו כמו שצריך. ואם אתם מאלו שפחות אוהבים את אייל שני וטרם נתתם לאוכל שלו צ'אנס, אני ממליץ לכם להגיע פעם ולשמור על ראש פתוח, אולי בטעות עוד תשנו את דעתכם.

צפון אברקסס, לילינבלום 40, תל אביב.
טלפון: 03-5166660
עסקית צהריים:
ימים א' – ה', מ-12:00 עד 17:00.

את אלו כבר טעמת?

אין פוסטים קשורים.