כבר רשמתי בעבר על המחסור שיש לנו בתל אביב בבראנצ'ים אמיתיים, שנמתחים עד לשעות הצהריים המאוחרות, כפי שבראנץ' אמיתי צריך להיות. אז כפי שארוחות הבוקר זכו לעדנה מחודשת בשנה החולפת, כך גם הבראנץ' מתחיל לקבל בתקופה האחרונה את היחס המגיע לו – לא עוד סתם ארוחת בוקר בשישי ושבת שלובשות כותרת מפוצצת, אלא ארוחה שהיה באמת השילוב האידאלי למי שקם מאוחר וצריך גם לפתוח את היום וגם להחזיק שבע עד הערב. אין המון מקומות שמציעים לנו את השילוב האידאלי, אבל יש את הסרווסריה. להמשיך לקרוא ←