השירות הצבאי שלי נמשך חמש וחצי שנים. למרות שבחודשים הראשונים לשירות ניסיתי להתרגל לאוכל בחדר האוכל של הבסיס בו שירתתי, מצאתי את עצמי מהר מאוד עושה כל שביכולתי כדי לא לאכול שם, בייחוד אחרי תורנות המטבח הראשונה שלי. למזלי הרב שירתתי בבסיס פתוח במרכז הארץ, כך שהיו מספיק אפשרויות ראויות במרחק נסיעה קצרה. היו לא מעט חיילים שנהגו לעשות כמוני, כי גם להם המושג "חדר אוכל" עשה טראומה קלה, אבל אני שמח שזה לא מנע ממני לבקר במסעדת חדר האוכל של עומר מילר. להמשיך לקרוא ←

מתחם שוק הנמל של תל אביב, עבר רענון בתחילת חודש אפריל, כשמסעדת טאפאס בשוק של האחים ירזין נסגרה ובמקומה נפתחה מהר מאוד מסעדה נוספת של השף אייל לביא – רוקח שוק. תפריט המסעדה החדשה של לביא, מושפע בעיקר מהמטבח איטלקי, זאת בניגוד למסעדת רוקח 73 הטובה והיציבה, בה המטבח מאופיין בעיקר בבישול צרפתי ובניגוד לרוקח ים שנפתחה לפני פחות משנה בשוק יפו, שמוגדרת יותר כטאפאס בר ספרדי. להמשיך לקרוא ←

מסעדת דוד ויוסף DOWNTOWN של השפים דודו אלמקייס ויוסי שטרית, אומנם נפתחה רק בפברואר האחרון, אבל לשני השפים יש כבר קילומטראז' מכובד ביחד. הם עבדו יחד במטבח של מסעדת סיטארה במתחם סי אנד סאן, שם דודו תפקד כשף ויוסי שימש כסו שף שלו. לקראת תחילת שנת 2010 עזבו את סיטארה ופתחו יחד מקום קטן ברחוב ירמיהו בשם "דוד ויוסף", שסיפק תפריט שנתן כבוד למטבח הים תיכוני בקונספט של מנות טאפאס במחירים הוגנים. מעולם לא אכלתי בגלגול הקודם של דוד ויוסף, אבל כל פעם שעברתי ליד, המקום הקטן הזה היה מלא אנשים, שידר אווירה שמחה והפיץ ריח משגע שלא יכולתי להתעלם ממנו. כאמור, מאז השתדרגו שני השפים ועברו מהמקום הקטנטן בירמיהו, למסעדה גדולה בעלת שלושה מפלסים ברחוב מונטיפיורי. להמשיך לקרוא ←

אייל שני, אם להשתמש בשפתו הציורית והמופשטת, הוא חציל. אם הייתם מכריחים אותי להרחיב, הייתי אומר שהוא חציל מוזהב שגדל נגד כיוון הרוח, אבל בואו לבנתיים נסתפק בחציל. הסיבה שאייל שני הוא חציל, היא שהעולם מתחלק לשניים: אלו ששונאים אותו ואלו שאוהבים אותו.
לא אשאיר אתכם במתח, אני אוהב מאוד את אייל שני ופועלו. במזנון התאהבתי בביס ראשון וחזרתי למקום פעמים רבות מאז, בסלון התמכרתי בעיקר לאווירה המחשמלת ואת פורט סעיד פקדתי זמן קצר אחרי שנפתחה. איכשהו, דווקא במסעדת צפון אברקסס לא ביקרתי עד עכשיו, בעקבות סימן משמיים בדמות מקום חניה שהתפנה ממש מול המסעדה בשעת צהריים של יום ראשון. להמשיך לקרוא ←

תל אביב מלאה במסעדות, חלקן ראויות יותר, חלקן ראויות פחות וחלקן בכלל לא. במציאות המקומית, בה מסעדות נפתחות ונסגרות ללא הרף, כל מסעדה בעלת ותק של יותר מ-5 שנים כבר כמעט נחשבת מוסד. אבל יש גם כמה מסעדות שהצלחתן בולטת מרחוק ואינה מוטלת בספק, מתוכן יש קבוצת מסעדות מסויימת, שכל אחת מהן נחשבת להצלחה בתחומה, קבוצת המסעדות של רותי ומתי בורדו. לחלקכם אולי השמות האלו לא אומרים כלום, אבל על המסעדות שלהם בטוח שמעתם: בראסרי, הוטל מונטיפיורי, דליקטסן וכמובן – הקופי בר. להמשיך לקרוא ←