מתחם שוק הנמל של תל אביב, עבר רענון בתחילת חודש אפריל, כשמסעדת טאפאס בשוק של האחים ירזין נסגרה ובמקומה נפתחה מהר מאוד מסעדה נוספת של השף אייל לביא – רוקח שוק. תפריט המסעדה החדשה של לביא, מושפע בעיקר מהמטבח איטלקי, זאת בניגוד למסעדת רוקח 73 הטובה והיציבה, בה המטבח מאופיין בעיקר בבישול צרפתי ובניגוד לרוקח ים שנפתחה לפני פחות משנה בשוק יפו, שמוגדרת יותר כטאפאס בר ספרדי. להמשיך לקרוא ←

מסעדת דוד ויוסף DOWNTOWN של השפים דודו אלמקייס ויוסי שטרית, אומנם נפתחה רק בפברואר האחרון, אבל לשני השפים יש כבר קילומטראז' מכובד ביחד. הם עבדו יחד במטבח של מסעדת סיטארה במתחם סי אנד סאן, שם דודו תפקד כשף ויוסי שימש כסו שף שלו. לקראת תחילת שנת 2010 עזבו את סיטארה ופתחו יחד מקום קטן ברחוב ירמיהו בשם "דוד ויוסף", שסיפק תפריט שנתן כבוד למטבח הים תיכוני בקונספט של מנות טאפאס במחירים הוגנים. מעולם לא אכלתי בגלגול הקודם של דוד ויוסף, אבל כל פעם שעברתי ליד, המקום הקטן הזה היה מלא אנשים, שידר אווירה שמחה והפיץ ריח משגע שלא יכולתי להתעלם ממנו. כאמור, מאז השתדרגו שני השפים ועברו מהמקום הקטנטן בירמיהו, למסעדה גדולה בעלת שלושה מפלסים ברחוב מונטיפיורי. להמשיך לקרוא ←

אייל שני, אם להשתמש בשפתו הציורית והמופשטת, הוא חציל. אם הייתם מכריחים אותי להרחיב, הייתי אומר שהוא חציל מוזהב שגדל נגד כיוון הרוח, אבל בואו לבנתיים נסתפק בחציל. הסיבה שאייל שני הוא חציל, היא שהעולם מתחלק לשניים: אלו ששונאים אותו ואלו שאוהבים אותו.
לא אשאיר אתכם במתח, אני אוהב מאוד את אייל שני ופועלו. במזנון התאהבתי בביס ראשון וחזרתי למקום פעמים רבות מאז, בסלון התמכרתי בעיקר לאווירה המחשמלת ואת פורט סעיד פקדתי זמן קצר אחרי שנפתחה. איכשהו, דווקא במסעדת צפון אברקסס לא ביקרתי עד עכשיו, בעקבות סימן משמיים בדמות מקום חניה שהתפנה ממש מול המסעדה בשעת צהריים של יום ראשון. להמשיך לקרוא ←

תל אביב מלאה במסעדות, חלקן ראויות יותר, חלקן ראויות פחות וחלקן בכלל לא. במציאות המקומית, בה מסעדות נפתחות ונסגרות ללא הרף, כל מסעדה בעלת ותק של יותר מ-5 שנים כבר כמעט נחשבת מוסד. אבל יש גם כמה מסעדות שהצלחתן בולטת מרחוק ואינה מוטלת בספק, מתוכן יש קבוצת מסעדות מסויימת, שכל אחת מהן נחשבת להצלחה בתחומה, קבוצת המסעדות של רותי ומתי בורדו. לחלקכם אולי השמות האלו לא אומרים כלום, אבל על המסעדות שלהם בטוח שמעתם: בראסרי, הוטל מונטיפיורי, דליקטסן וכמובן – הקופי בר. להמשיך לקרוא ←

פעם בשנה, למשך שלושה ימים, משנה מסעדה צפרה של השף אבי קונפורטי את פניה ומנציחה את זכרה של מסעדת צ'ימיצ'נגה שנסגרה בעקבות שרפה בקיץ 2007, לאחר 12 שנים של פעילות. השנה הלכתי להתנסות בחווית צ'ימיצ'נגה בפעם הראשונה, האוכל היה מיוחד וטעים מאוד ואפילו הייתה מנה אחת אלוהית, אז למה קשה לי לראות את עצמי חוזר גם בשנה הבאה? להמשיך לקרוא ←

דיעות שונות על מסעדות שונות, זה דבר שכיח. מסעדה יכולה לקבלת ביקורת חיובית מכמה מבקרים וביקורת שלילית מכמה אחרים, זה מצב נורמלי לחלוטין. "על טעם ועל ריח" כמו שנהוג לומר… אבל לא זכור לי שנתקלתי בעבר בדיעות כל-כך מנוגדות, כמו שיצא לי לקרוא על מסעדת בניולה.
התפריט מסקרן, המחירים מתיימרים והעיצוב נראה מוקפד, אז מצאתי את עצמי קונה קופון לארוחה זוגית כדי להתרשם בעצמי. להמשיך לקרוא ←

את הביקור הראשון שלי ביומנגס ערכתי ב-11/7/12, אחרי שידול אינסופי מצד פיגי, חברי ללימודים. "ההמבורגר הכי טעים בארץ" הוא אמר לי ואני קצת פיקפקתי, מה הוא מגזים? סך הכל המבורגר. ביס ראשון באותו ביקור הזכיר לי מה כל-כך מענג בהמבורגר טוב, החזיר לי את הכמיהה להמבורגר וגרם לי להבין מה הופך איזור שכוח אל, במרחק 30 דקות נסיעה מתל אביב בכיוון צפון, למוקד עלייה לרגל. להמשיך לקרוא ←

תחרות פרסי האוכל של Time Out לשנת 2012, הביאה לגל גדול של קופונים למסעדות המשתתפות בתחרות, זאת כנראה במטרה למשוך אנשים לאותן מסעדות ולזכות בעוד קולות בתחרות שלתוצאותיה יש השפעה לא מעטה על דעת הקהל.
הקופונים, לרוב, לא סיפקו הנחה מאוד משמעותית, אלא תומחרו על פי מחיר הראשונה+עיקרית, כך שמי שרכש אותם "הרוויח" באותו המחיר גם כוס יין וקינוח לסועד. לא משתלם באופן חריג, אבל זו הייתה הזדמנות טובה, אם כבר תכננתם ללכת ממילא לאחת המסעדות. כך מצאנו את עצמו קונים קופון לרוקח 73. להמשיך לקרוא ←