שוב נבחרת חודש מאוחדת, הפעם בשל דלות מסויימת בחודש אפריל, לפחות בכל הקשור למנות מרגשות. חודש מאי, לעומת זאת, היה גדוש בארוחות ומנות שאי אפשר להתעלם מהן, לכן אחרוג ממנהגי ואכלול הפעם 6 מנות בנבחרת החודש. לפעמים אני פשוט חסר מעצורים… אז הפעם בנבחרת – עוף, חזיר, מנה צמחונית גאונית, קוקטייל, טלה וסרטנים. תוכלו לנחש מי מבין השישה איכזב בענק?
עוף בחמאה – מונא (88 שקלים)
כמו שאתם אולי זוכרים מאחד הפוסטים שפורסמו בבלוג בעבר – אני אוהב את מונא. הפעם היו חריקות ספורות בשירות, אבל האוכל עדיין היה מצויין. אם בפעם הקודמת אכלנו בעיקר ראשונות, הפעם התפננו להזמין כמה עיקריות ובשל כך זכינו להתענג על מנה של עוף בחמאה, עם גרטן תפוחי אדמה מהמם ורוטב הולנדז. בדרך כלל עוף נחשב חומר גלם נחות בארץ (דיי בצדק), אבל במסעדות שמכבדות את עצמן שווה לקחת הימור ובמונא – ההימור פגע בול. היו נתחים רכים ועסיסיים של עוף, בתוך שלולית של רוטב חמאתי וטעמי עוף עזים בעצמו. הרוטב נספג גם בתחתית גרטן תפוחי האדמה השזוף, שהיה נימוח עד נמס בחלקו הפנימי. רוטב ההולנדייז העשיר בחלמון תרם גם הוא למידת השחיתות.
מו טוט קאתייאם – בית תאילנדי (92 שקלים)
הארוחה האחרונה לחודש אפריל, הייתה עם זוג חברים במסעדת בית תאילנדי, שאף פעם לא מאכזבת (במיוחד אם מכירים את מנות ה-נוק אאוט). לאור ההרכב הגרגרני, פתחנו שולחן עם כל טוב ובין הקארי הירוק וצלעות החזיר (שכבר כיכבו בעבר בנבחרת החודש). הזמנו גם את מנת ה"מוּ טוט קאתייאֶם", מנה של קוביות מטוגנות של בשר לבן, עם שום גס קרסיפי ופלפל שחור, שמוגשים לצד רוטב תאי חמוץ-חריף ואורז דביק. התיאור הנ"ל לגמריי לא נותן כבוד למנה הקריספית שהשום המטוגן והפלפל השחור שבה, נותנים את הפאנץ' לבלוטות הטעם לצד הבשר שאי אפשר להפסיק לאכול ממנו, עד שלבסוף – בצער רב – הוא נגמר. הלוואי שהיה אפשר להזמין את המנה הזו במשלוח, הייתי מנשנש אותה כל יום מול שידורי היורו עם בקבוק בירה תאילנדית ליד.
"מאשה און פייר" – בל בוי (58 שקלים) [המאכזב]
במידה מסויימת זו לגמריי אשמתי. אני כבר מכיר את הקוקטיילים של בל בוי מספיק טוב, כדי לדעת שיש ביניהם המון בעייתים. רציתי קוקטייל עם חריפות ו-"Masha On Fire", היה היחידי שענה לדרישה. זה קוקטייל שהוא בעיקרו טוויסט לבלאדי מרי, עם וודקה-בייקון ותמציות מעושנות, מיץ עגבניות מתובל ובצל בגריל. החיבור הלא מוצלח, התגלה כאחד הקוקטיילים המבחילים ששתיתי בחיי, עם חמיצות לא נעימה וטעם מעושן שהרגיש מאוד סינתטי. כל זאת מבלי לדבר על הקציפה הירוקה בחלקו העליון של הקוקטייל, שהיה לה טעם של סלט, או על המחיר ההזוי (במיוחד לאור התמורה).
קארי בשר סרטנים – טאיזו (92 שקלים)
כמו תמיד כשבאים לטאיזו, אפשר להיות בטוחים שתהיה איזו מנה חדשה בתפריט שתסעיר ותרגש. קארי הסרטנים של טאיזו הוא ממזרי, התיאור שלו בתפריט מציין כורכום, חסת אייסברג וסופוגנייה סינית, כך שבטעות אתם יכולים לפספס אותו, אך אל תרשו לעצמכם! המנה כוללת כלי מתכת קטן ובו קארי הסרטנים העשיר והארומטי כשלצידו "קעריות" קטנות של חסה אייסברג ובה אטריות דקות, צ'ילי, בוטנים ובזיליקום סגול. ההנחיות הן למזוג את הקארי מעל החסה ולאכול – זה עסק עם פוטנציאל מלכלך, אבל לגמריי שווה את זה. בסופגנייה הסינית אין שום דבר יותר מידיי מיוחד בפניי עצמה, אבל אתם תברכו עלייה כשיגיע השלב שייגמרו החסות ותוכלו לנגב איתה את האושר הזה שנקרא "קארי בשר סרטנים".
גספאצ'ו סלק – פאסטל (מנה ראשונה במסגרת העסקית 87-118 שקלים)
במהלך חודש מאי, זימן לי הגורל (אחרי השתלשלות אירועים לא צפויה) לאכול עסקית צהריים בפאסטל וטוב שכך, כי מדובר באחת הארוחות הטובות ביותר שאכלתי כבר זמן רב בארץ, בטח בעסקית. הארוחה הנפלאה הזו התחילה בגספאצ'ו סלק מושלם, שנמזג מול הסועד לתוך צלחת עמוקה, בה סודרו בצורה יפה קודם לכן גבינת לאבנה מעושנת, גבינה כחולה, קוביות סלק מבושל, אגוזי לוז מקורמלים וכדורי מלון כתום. הגספאצ'ו עצמו, במרקם מעט סמיך (אך לא מכביד) ובטעם מתוק-חמצמץ, נותן מענה מושלם לקיץ הישראלי החם, כששאר המרכיבים שהיו בצלחת, נותנים בכל ביס מאפייני טעם ומרקם חדשים (ביס קרמי עם גבינה כחולה, ביס קריספי ומתוק עם אגוזי לוז מסוכרים וכו'). מנה גאונית.
שקדי טלה – משייה (62 שקלים)
אני מאוד מחבב את משייה. אמנם אכלתי שם רק פעמיים בתפריט הערב, אבל בכל פעם התחושה היא של תפריט יצירתי עם אוכל שונה, מוקפד וטעים, כשגם המחירים לגמריי בגבול הסביר. איכשהו אני תמיד יוצא משם שבע ומרוצה מאוד ומגלה שהחשבון הסופי נמוך ממה שציפיתי שיהיה למסעדה ברמה הזו. מנת שקדי העגל של משייה לא מרשימה במראה שלה, כיוון שהיא מכוסה כולה בטווילים של תפוחי אדמה, אך מתחתיהם מסתתרים שקדי עגל מופתיים ונימוחים מתובלים בפפריקה וכורכום יחד עם בצלים צלויים וכוסברה. הכל ביחד מתחבר למשהו שהוא בין מנה מנחמת למנת גורמה וזה בעצם סוד הקסם של משייה.
כמעט נכנסו לנבחרת (יש הרבה): מצד אחד מסבחה טעימה ונקיית טעמים ב"החומוסיה" ("אבו ברקוביץ'") ברמת השרון, מצד שני משאוושה מזעזעת עם טעמי לוואי רעים בסעיד בעכו (פעם שנייה ברצף שאני מתאכזב בחומוסייה שמאז הילדות הייתה האהובה עלי) ; מנת בקר ראג'ה מון מצויינת בקפטן קארי – דוכן ההודי החדש של רושפלד ; גלידת סורבה פיסטוק בבוזה, שתשכיח מכם את כל מה שחשבתם על סורבה ; פולנטה של צ'יקטי, שהיא בין הפולנטות הטובות בתל אביב ; שניצל הבקר של קפה נואר, המוסד התל אביבי שאכלתי בו לראשונה בחיי ; במסגרת העסקית בפאסטל, בה אכלתי את הגספאצ'ו המדהים, נהנתי מאוד גם ממנה נפלאה וגדולה של קבב טלה עטוף בעלה גפן ; עוד נהנתי מטרטר דגי ים, כחלק מהמנות הראשונות בעסקית של טוטו, שם כיכב קרם אפונה וחלפיניו מעושן ; ולסיום – קינוח עוגת בסבוסה וגלידת מסקרפונה ומי ורדים בסנטה קתרינה, כמו גם העסקית הנדיבה שם, שאני מקווה להביא לכם ביקורת עליה במהלך החודש. ביקורת אוכל נוספת נמצאת כבר בקנה.