אני אוהב לטייל בעולם בערך באותו מידה כמו שאני אוהב לאכול. כמו שאצל כל חובב אוכל יש את הרצון למצוא את המקום המיוחד ההוא שידוע רק לחוג מצומצם של אנשים, יש לי את אותה הנאה מטיול אל מקומות שעדיין לא "התגלו" על ידי ההמון. לחגיגות יום ההולדת ה-30 שלי, הילה החליטה לעשות לי את ההפתעה האולטימטיבית – היא סיפרה לי שנוסעים לחו"ל, אמרה לי לשריין עשרה ימים ושמרה בסוד את היעד, ממש עד לשלב הבידוק הבטחוני בנתב"ג. פורטוגל? יש!

הקולינאריה הפורטוגלית ידועה בעיקר במאכלי הים (המדינה שצורכת הכי הרבה מאכלי ים באירופה), כשהמלך הבלתי מעורער שלה הוא דג הקוד ("בקלה", או כמו שהוא נקרא שם: bacalahau), שמופיע כמעט בכל מקום ובכל מיני צורות. פורטוגל ידועה גם בסרדינים שלה ובמגוון הגדול והאיכותי של פירות הים. בפורטוגל גם תעשיית יין גדולה, שעיקרה ב-Douro Valley, משם גם מגיעים יינות הפורט המאופיינים במתיקות ובאחוז אלכוהול גבוה. מה שדווקא חסר בנוף הקולינארי של פורטוגל, זה אוכל רחוב פורטוגלי, כשהדבר הקרוב ביותר שיש להם בהקשר הזה הוא סנדוויצ'ים עם סטייקים דקים, אבל לא סביר שתמצאו ברחוב דוכנים שמוכרים אותם לעוברים ושבים, בדרך כלל הם יימכרו בבתי אוכל קטנים או אפילו בתי קפה. באופן כללי, תרבות ה-Street Food מתחילה להתפתח בפורטוגל רק בשנים האחרונות.
דבר חשוב שצריך לציין בקשר לתרבות המסעדות בפורטוגל, הוא שכמעט בכל מקום שתאכלו, יגישו לכם לשולחן לחם, זייתים או שאר מתאבנים מבלי שתבקשו. אך הם לא יהיו בחינם ולרוב יתומחרו במחיר של 1-2.5€ לאדם (במלכודת תיירים, כנראה שגם יותר). אך אל דאגה, אם לא תגעו בהם לא יחייבו אתכם ואתם יכולים לבקש מהמלצר להוריד אותם מהשולחן ברגע שתזמינו משהו.

הטיול שלנו התחיל במספר ימים בליסבון והסתיים בכמה ימים בפורטו, כשבין לבין שכרנו רכב ועשינו את דרכנו דרך כמה תחנות ביניים (קשקאיש, סינטרה, אובידוש, נזרה, קוימברה, דורו וואלי). בפוסט הזה אתמקד בהמלצות לליסבון ובשבוע הבא יגיע הפוסט על דורו וואלי. היו גם מקומות נחמדים שאכלנו בהם בדרך, אבל שום דבר שמצדיק להתעכב עליו יותר מידיי.

התחנה הראשונה שלנו בליסבון הייתה Time Out Mercado Da Ribeira. מתחם אוכל מקורה גדול שנפתח ע"י הסניף הליסבוני של מגזין Time Out בתוך חלל של שוק ריבירה. זהו מתחם גדול שמרכז משהו כמו 30 דוכני אוכל, של כמה מהמקומות הפופולאריים בליסבון, סביב חלל עצום ובו 500 מקומות ישיבה משותפים בין כל הדוכנים, מה שמאפשר להזמין מנות מכמה דוכנים שונים ולהרכיב מהם ארוחה אחת. חלק מהדוכנים מציעים בדיוק את אותו המבחר כמו במסעדות המקור, חלקם האחר מציע גרסאות יותר מונגשות ופחות מפונפנות. בסך הכל, סוג של "טעם העיר" שפועל באופן קבוע. האווירה טובה, המחירים יחסית סבירים ויש המון אופציות (אולי יותר מידיי). בשעות הערב המקום גדוש באנשים (בעיקר תיירים, אבל לא רק) שיושבים עם כמה מנות קטנות והרבה בקבוקי יין, מה שיוצר אווירה מאוד שמחה ונעימה לבלות בה. מבין כל המבחר הגדול, אלו המנות והמקומות שניסינו:
O Prego da Peixaria – דוכן שמציע מספר אופציות למנות שמוגשות בתוך לחם. לקחנו את הקלאסיקו [8.5€] –סנדוויץ' עם נתח בשר בקר עסיסי ; סלמון בורגר [8€] – קציצה טעימה של סלמון ודיונון, שהייתה אולי מעט יבשה מידיי. ההמבורגר מוגש בתוך לחם שחור מדיו דיונון והוא מכיל גם עגבניה ואצות שנותנות לו טעמי ים עדינים נוספים ; צ'יפס מרלין מונרו [1.5€], שהוא בעצם פרוסות דקיקות של תפוח אדמה בדומה לתפוצ'יפס, רק יותר טבעי וטעים ובירה מקומית 400 מ"ל [3.2€]
Henrique Sa Pessoa – כאן לקחנו רק חזיר קונפי 24 שעות שמוגש על פירה בטטה [9.95€] – מנה שקצת איכזבה בשל העדר בכמות הבשר. בעיקר היה שם הרבה שומן ועור קריספיים שלפחות הלכו טוב עם בירה מקומית 200 מ"ל [1.6€].
Marlene Vieira – דוכן של מאכלים פורטוגזיים, ממנו הזמנו מנת אורז עם ברווז [10€]. זו מנה שבמידה מסויימת קצת הזכירה ריזוטו במראה שלה, אך הייתה פחות כבדה ועם טעם שיותר הזכיר תבשיל עם כמות יפה למדיי של ברווז. מנה טעימה מאוד וגם קצת ממלאת מידיי, למי שרוצה לנסות כמה שיותר מנות.
CONFRARIA – דוכן של מסעדת סושי יחסית נחשבת בפורטוגל, אך סשימי מיקס [5.90€] שאכלנו שם, הציג רמת איכות מאוד שונה בין הדגים. המאצ'י סביר, סלמון טוב וטונה מבאסת. באופן כללי המבחר בדוכן הזה לא היה מספיק מעניין, אבל בגלל שמדובר בליסבון, עניין אותי לנסות את הדגים. הימור שלא צלח.
Santini – אולי הגלידרייה הכי פופולארית בפורטוגל. שם לקחנו כדור "חצי חצי" של שני טעמים [2.90€] – קפה (עם טעם של קפה שחור) ואגוז לוז שהיה טוב. אבל בהתחשב בעוד מספר טעמים שטעמנו, הגענו למסקנה שמדובר על גלידרייה שהיא דיי אוברייטד מבחינתנו. בארץ יש טובות יותר.
החסרון ב-Time Out Mercado, כמו שאפשר להבין, הוא שמרוב אופציות, קצת קשה להבדיל בין הטוב לפחות טוב. זה קצת כמו להמר על עיוור ולקוות לטוב, אבל לפחות כייף שם והמחירים לא גבוהים במיוחד.

Time Out Mercado da Ribeira | Av. 24 de Julho 49, Lisbon
שעות פעילות: א' – ד' : 10:00 – 00:00 | ה' – ש : 10:00 – 02:00

אז הזכרנו את גלידריית סנטיני הפופולארית ללא הצדקה, אך גלידרייה טובה מאוד שגילינו במקרה, נמצאת ממש בקרבה לשוק של טיים אאוט. Gelato Davvero, היא גלידרייה איטלקית עם מעל 30 טעמי גלידה שונים. תמורת 2€ בלבד, תקבלו גביע עם שלושה טעמים שונים (יש עוד ארבעה גדלים שונים). ביקרנו שם בשתי הזדמנויות ואכלנו סך הכל 3 גביעים, עם 3 טעמים כל אחד, מה שמסתכם בעצם ב-9 טעמים שונים. בביקור הראשון חלקנו ביחד גביע בודד עם קרמל מלוח, קוקוס, בוטנים. שלושת הטעמים היו מצויינים, בעיקר הבוטנים, שלא היה להם טעם של חמאת בוטנים, אלא של ממש בוטנים קלויים. אחרי הביקור הזה כבר הבנו שמדובר בגלידרייה מיוחדת, לכן חזרנו אליה אחרי מפח הנפש האישי שלנו מגלידריית Santini. הילה לקחה הפעם קפה, נוטלה ו"נאטה" – מביניהם הנאטה היה הכי פחות מעניין, עם טעם שקצת הזכיר לי קצפת של קרמבו. הקפה היה בעל איזון טעמים טוב מאוד שבין מריר למתוק ולנוטלה היה בדיוק את הטעם של השוקולד המוכר. אני לקחתי שילוב של צנוברים, פיסטוק, ובזיליקום – הפיסטוק היה איכותי וטעים, לצנוברים היה טעם עדין מידיי שבקושי הורגש וגלידת הבזיליקום הייתה מדהימה, עד שהפכה לפייבוריטית של שנינו. השילוב של איכות הגלידה והמחיר המגוחך (כמו שציינתי, 2€ ל-3 טעמים), הופכים את המקום הזה ליעד האידאלי כשמתחשק לכם משהו מהיר וקר.

Gelato Davvero | Praça São Paulo 1, Lisbon
שעות פעילות: א' : 12:45 – 00:00 | ג' – ה' : 12:45 – 22:00 | ו' – ש' : 12:45 – 00:00 (סגור בימי שני)

אחד המקומות הפופולאריים ביותר בליסבון הוא Cervejaria Ramiro, מסעדה ותיקה של פירות ים הכי טריים שיש, שהתחילה כפאב. המקום כל-כך פופולארי, עד שבשעות השיא שלו, משתרך בכניסה אליו תור ארוך שבקלות עשוי להמשך מעל שעה. לכן ניצלנו את העובדה שהיינו בקרבת המסעדה בסביבות השעה 16:45 והתור לפנינו כלל רק שני זוגות. בדקות שחלפו עד שהתפנה לנו שולחן, היה לנו זמן להתרשם מהויטרינות שמציגות את השלל שעלה מהים. מעבר למגוון העשיר, אי אפשר היה להתעלם מהגודל של חלק מפירות הים (כמו השרימפס הגדולים ביותר שראיתי) או מרמת הטריות (חלקם עדיין זזו).
קיבלנו שולחן בלב המסעדה, המעוצבת בהרבה אלמנטים של עץ, אקווריומים שפונים לרחוב וקירות שעל חלקם קרמיקות מאויירות בציורי ים. קיבלנו טאבלט עם תפריט דיגיטלי שפורט את מחיר המאכלים לקילו. כיוון שהיינו בין ארוחת צהריים לארוחת טעימות בערב, החלטנו ללכת על משהו בקטנה: ארבעה לנגוסטינים במשקל כולל של 450 גרם [40.16€], מהם שניים מאודים ושניים בגריל ו-100 גרם של "בלוטי ים" [5.41€] (נקראים באנגלית "Goose barnacles" ובעברית אין להם שם ספציפי, אלא רק שם כללי שמתייחס למאות סוגי סרטנים). במבט ראשון, מי שלא מכיר את "בלוטי הים" האלו, עשוי לחשוב מהמראה שלהם, שמדובר ברגליים של צבי ים (זו לפחות האסוציאציה שעלתה לי בפעם הראשונה שנתקלתי בהם), אך למעשה הם ממשפחת הסרטנים, אותם נדרשים לקלף משכבצם החיצונית לאחר הבישול, כדי להנות מבשרם המעט צמיגי, בעל טעמי הים המלוחים-עדינים – כדאי מאוד לנסות. הלנגוסטינים הטריים היו מעולים, כמעט כמו לובסטרים טובים, כשההבדל בין צורות ההכנה השונות (גריל לעומת אידוי) כמעט לא הורגש. יחד עם כוס בירה (Sagres, לאגר מקומי) של 200 מ"ל [1.20€] ולחם קלוי מצויין עם חמאה שמונח על כל שולחן [2.70€], סגרנו ארוחה קלה ב-50.67€. סכום לא קטן, בעיקר בגלל הלנגוסטינים הגדולים שמתומחרים במחיר גבוה יחסית לתפריט במקום (אבל בטח שלא ביחס לארץ). ניסינו לחזור לראמירו לארוחה נוספת באחד הערבים, אך כשהגענו בשעה 20:30, גילינו תור ארוך מאוד שבקושי התקדם גם אחרי 20 דקות שעמדנו בו. בביקור הבא בליסבון, נגיע שוב בשעות הצהריים המאוחרות.

Cervejaria Ramiro, Av. Almirante Reis 1 Lisbon
שעות פעילות: א' : 12:00 – 00:00 | ג' – ש' : 12:00 – 00:30 (סגור בימי שני)

כמה שעות לאחר ה"נשנוש" שלנו בראמירו, הגיע אחד השיאים הקולינאריים של הטיול, בארוחת ערב במסעדת Feitoria, מסעדה בעלת כוכב מישלן אחד, שנמצאת בתוך מלון באיזור Belém, בחלקה המערבי של ליסבון. בפייטוריה קיימים שלושה מסלולים של תפריטי טעימות – אדמה (85€), מסורת (95€) ומסע (135€), כשאין ביניהם כלל חפיפה בין המנות. קיימת אפשרות להזמין מנות בודדות מהתפריט, במחירים שבין 20-40€ למנה, אך לארוחה שלמה יש תמורה גדולה יותר למחיר, כיוון שהיא כוללת בתוכה כמה וכמה הפתעות מעבר למובטח בתפריט.
החלטנו ללכת על תפריט הטעימות ה"מסורתי", שמבטיח מנה ראשונה, שתי עיקריות וקינוח.
בלי קשר למסלול שתבחרו, יונח לפניכם כלי מיוחד ועליו 3 מנות בגודל ביס כל אחת – קוביית מלון שהושרתה בהיביסקוס ומעלייה אבקת ליים ; "עגבנייה מזוייפת", שהיא בעצם ג'ל עגבנייה שעוטף טרטר של דג טרחון. זה היה ביס מנצח, שעשה חשק לעוד ; לחם פורטוגזי מסורתי פצפון, מעוטר בפרוסת נקניק מקומי ומילוי קרם גבינה פורטוגזית.
לפני שהגיע המנה הבאה, התבקשנו לבחור שני לחמים מתוך מגש שכלל ארבעה סוגים (רגיל / גרנולה / עגבניות וזיתים / פטרוזיליה) וקיבלנו גם חמאת כבשים וחמאת בקר ושמן זית. על הלחמים המתחדשים והליווי שלהם, נדרשנו להוסיף כ-5€ לאדם.
אז התחיל רצף של מנות פתיחה שלא כלולות בתפריט. ראשונה הגיעה מנה שנקראת "פיש אנד צ'יפס" – תפוח אדמה מטוגן ומעליו נקודות של איולי ובוטרגה (ביצי דגים מיובשת) מגוררת, לצידה קיבלנו כד של אבנים שחורות, שהתברר ששתיים מהן הם בכלל תפוחי אדמה שהושחרו (אולי בעזרת אבץ) עם קרם לימוני מעליהם, לא מנות מבריקות, אבל משעשעות וטעימות. לאחר מכן קיבלנו מנת פתיחה שכללה כמות קטנה של אורז שבושל למעין דייסה ומעליו תותים ו-ורדים. משעשע חך מתוק-חמוץ שרק לאחריו התחילה הארוחה האמיתית.
המנה הראשונה נקראת "כאילו זה היה קוד בנוסח בראס", מנה שמבוססת על אחת המנות המסורתיות ביותר בפורטוגל, של הדג-סלב המקומי (קוד) קצוץ ביחד עם תפוחי אדמה מטוגנים וביצים מקושקשות. הגרסא של פייטוריה, לוקחת את המנה הכי רחוק שאפשר מהמקור והופכת אותה ליצירת אומנות: שערות דקיקות של תפוחי אדמה שטוגנו, חלמון מצופה באבקת זייתים שחורים וקציפת דג קוד נהדרת, בטעם מעט מעושן, שהסתירה תחתייה פיסות דג גדולות. מנה מאוד גדולה בשביל השלב הזה בארוחה וטוב שכך, כי הכל השתלב ביחד למשהו שיצר הרבה אושר על הלשון.
המנה הבאה הייתה דג ג'ון דורי וירקות אבייבים, עם רוטב פירות ים אדמדם וליד חלמון שליו שבושל בטמפרטורה נמוכה ועדיין היה נוזלי, מעל "רוטב לחם" סמיך מתובל בפטרוזיליה. גם זו הייתה מנה טובה, אך בדיעבד אפשר לומר שהיא הפחות מרגשת מבין הארבע שבתפריט הטעימות.
לפניי המנה הבאה, נערך "טקס" קצר, כשבמרכז השולחן הונח כלי ועליו גחל לוהט, עליו טפטפו תמצית עשן שנתנה ארומות של מדורה. קיבלנו סיפור רקע על "חגיגת הריגת החזיר", מעין מסורת באיזור כפרי מסויים בפורטוגל, ממנו מגיע השף. החגיגה כוללת צליית חזיר שלם ואכילתו והארוחה תמיד מתחילה בצליית ליבו של החזיר על הגריל. המנה שקיבלנו הייתה נתח חזיר שהיה עשוי מושלם וכנראה בושל בוואקום, מעליו לב חסה בגריל (שמייצג את לב החזיר) ומיץ סלק בצידי הצלחת, שנועד לדמות את הדם. בתחתית הצלחת, ז'ו (רוטב מצומצם) חזיר מעושן שכפי הצפוי נתן המון טעם למנה ובאופן מפתיע גם לחסה בגריל הייתה חשיבות מכרעת בטעם הסופי של המנה, שבדומה למנת הקוד, הייתה "וואו!".
לפני הקינוחים קיבלנו מרענן חך בדמות מרנג שהוכן ליד השולחן בחנקן נוזלי והיה לו טעם שהזכיר שרף עצים ורעננות של מנטה. לאחריו הגיעו הקינוחים. אני קיבלתי קינוח טוב של מרק תפוחים עם גלידת יוגורט, אגוזי מלך ודבש, עם טוויל יוגורט ושלג יוגורט מעל. קינוח מרענן ולא כבד, שעושה את העבודה. הילה, שלא אוכלת יוגורט, זכתה לקבל מנה יותר מיוחדת – גלידת שוקולד על מוס שוקולד מיובש, קרם שוקולד וקפה ותוספת מפתיעה של זייתים, שהופיעו גם כקוויאר שמן זית וגם כג'לטין שמן זית. בניגוד לקינוח שלי, הקינוח הזה היה מתוק-מריר ואפילו טוב יותר בסך הכל.
לסיום, קיבלנו עוד מנה מחוץ לתפריט – פרלינים של שוקולד במילוי גנאש שוקולד, טראפלס שוקולד עם טימין ופחזניות במילוי קרם טרמיסו.
יחד עם שתי כוסות יין [9.50€ לאחת], 2 בקבוקי מים מינרלים מוגזים [6€ לאחד] וההוצאה הנוספת על הלחם [5€ לאדם], סיימנו את הארוחה במחיר גבוה – 231€ (לפני טיפ), אבל זו הייתה ארוחה מדהימה שאני לא אשכח הרבה זמן.

Feitoria | Altis Belem Hotel & Spa, Doca do Bom Sucesso, Lisbon
שעות פעילות: ב' – ש' : 19:30 – 23:00

אם כבר הזכרנו את Belém (הוגים "בֵּלֵן"שמה בעצם נגזר מהשם 'בית לחם'), זה איזור שמצדיק הגעה מיוחדת. מעבר לאתרים התיירותיים כגון 'מנזר ז'רונימוש' ו-'מגדל בלן' (השני מרשים רק מבחוץ), יש בו את המאפייה הכי מפורסמת בליסבון – Pastéis de Belém. שם תוכלו למצוא את הגרסא הכי פופולארית של המאפה המזוהה ביותר עם פורטוגל – Pastel de Nata (פאסטל דה נאטה) שנקרא באיזור הזה Pastel de Belem. המאפייה הזו היא מוסד שקיים כבר כמעט 200 שנה והתחילה בעקבות הצורך של אנשי המנזר להרוויח כסף.
טיפ חשוב – אל תבזבזו את זמנכם בעמידה בתור שמחוץ למאפייה. זהו תור Take Away, שתיירים ממוצעים נעמדים בו ולאחר מכן מחפשים מקום לשבת. במקום זאת, כנסו אל עומק המסעדה (אתם תופתעו עד כמה היא גדולה, עד שיתגלה אל מולכם חלל גדול, בו אנשים יושבים סביב שולחנות ומקבלים שירות (דיי איטי) מהמלצרים העוברים והשבים. גם כאן לפעמים יש תור, אך הוא כנראה יהיה קצר בהרבה ואחרי שתתיישבו לשולחן, תקבלו את התפריט הגדול, שמכיל כמות מתעתעת של מאפים לא מוכרים, במחירים מצחיקים.
התחלנו עם שלישיית 'פאסטל דה בלן' [1.05€ ליחידה]. יצא לנו לאכול את המאפה בבית קפה כלשהו קודם לכן, וההבדל תהומי – כאן הם באמת הכי טובים שיצא לנו לאכול. אלו בעצם טארטים שמכילים סוג של קרם חלמונים מתוק וממכר עם נוכחות של וניל, שמוקף בבצק עלים קראנצ'י. אני יודע שלחלקכם "טארט קרם ביצים" לא נשמע כמו משהו שאתם מוכרחים לטעום, אבל את זה אתם באמת מוכרחים. עוד הזמנו – לחמניית בריוש רכה ומצויינת עם גבינה והאם [2€], "פאי" ברווז [1.65€] מענג ונדיב בגודלו, עם תבשיל ברווז שכלל בצל, פטריות, תרד וכרישה, במחיר שהוא באמת בדיחה. לקחנו גם "ריזוּלֶה" (סוג של קרוקט) שרימפס [1.35€] שהיה ממש לא סימפטי, עם טעם לוואי כלשהו, מה שהפך אותו למנה הלא מוצלחת היחידה, כשלעומתו בצק מטוגן במילוי דג קוד [1.45€] היה בעל טעם מעושן ומצויין, על אף המרקם המעט סיבי. שתינו אמריקנו [0.75€] (נקרא Abatanado) וחלב בצד [0.75€] ובסוף (איך לא…) הזמנו שלישיית פאסטל דה בלן נוספת.

Pastéis de Belém | Rua de Belém 84, Lison
שעות פעילות: א' – ש' : 8:00 – 23:00

מקום נוסף לאכול בו גרסא טובה מאוד של "פאסטל דה נאטה" הוא strong>Manteigaria, מקום קטנטן וצר עד כדי הגזמה, שמכין אך ורק את המאפים האלו בפס ייצור שעובד כמעט ללא הפסקה. כל 'פאסטל דה נאטה' שכזה, עולה כאן 1€ ליחידה ומלבדו, כל שאר התפריט מורכב רק מאופציות לשתייה. הזמנו ארבע יחידות של פאסטל דה נאטה [4€ סה"כ] שהיו מצויינים כמעט כמו אלו של Pasteis de Belem, עם מעטפת בצק עלים קצת יותר פריכה. התנסנו שם לראשונה עם גינג'ה [Ginja], הליקר הפורטוגלי הנחמד, שעשוי מדובדנים חמוצים ומוגש בכוס צ'ייסר [1.60€]. במאנטייגריה אין מקומות ישיבה, אוכלים בעמידה לאורך דלפק שמשקיף אל "המטבח", שם אפשר להנות מצפייה בתהליך הכנת הפאסטל דה נאטה, שמתקיים שם בלופ כמעט אינסופי. הבעיה היחידה במקום, לאור מימדיו הקטנטנים, הוא שקצת צפוף בו מידיי ומאוד קשה לזוז בו בשעות עומס. היתרון הגדול שלו, הוא שהוא נמצא במרכז העיר ולא מצריך נסיעה מיוחדת.

Manteigaria Fábrica de Pastéis de Nata | Rua do Loreto 2, Lisbon
שעות פעילות: א' – ש' : 8:00 – 00:00

מקום מעניין וטעים ששווה להכיר, הוא A Cevicheria, מסעדה קטנה שמנצלת את איכות מאכלי הים בפורטוגל ושמה אותם במרכז, כשההשראה המרכזית היא המטבח הפרואני, אך יש השראה רבה שנלקחת גם ממטבחים נוספים.
כמו שניתן להבין משם המקום, ההתמחות העיקרית שלו היא בעיקר סביצ'ה, אך בעצם גם בכל מה שקשור למאכלים מהים, עם הופעה אחת או שתיים של מנות בשריות. תפריט המסעדה לא גדול ומחיר המנות (שכולן עושות חשק להזמין אותם) הוא 6.60-14.60€. קיימת אפשרות להזמין תפריט טעימות של 6 מנות ב37.50€, אבל אנחנו החלטנו להרכיב לעצמנו את הארוחה.
ישבנו במקום מרכזי על הבר, כך שיכולנו להשקיף על העבודה במטבח הפתוח ועל אופן הרכבת המנות. הטבחים הסופר נחמדים המליצו לנו מה לא כדאי לפספס והיו מאוד אדיבים לכל אורך הדרך, כשהגישו לנו את המנות והסבירו לנו עליהן.
המתאבן שמוגש לשולחן במחיר של 2.65€ לאדם, מגיע בצלוחית ובה טוסטים, לחם תירס ו"פיצוחים" של תירס פרואני מיובש, לצד חמאה עם אצות וממרח יוגורט וזייתים עם פלפלים אדומים (שווה את זה). התחלנו עם סקאלופס וגספאצ'ו עגבניות [6.90€] שנמזג לקערה בעת ההגשה, כשבקערה פרוסות נאות של סקאלופס, ליים, ביצי סלמון (בכמות יחסית קטנה לשאר האלמנטים במנה) וכמות נדיבה של פניני טאפיוקה. הגספאצ'ו היה מאוד טעים והמנה כולה הייתה מקורית וגם טעימה מאוד לאור המרכיבים שבה ; סביצ'ה מיקס [12.40€] שהכיל תמנון, שרימפס ודג לבן (מוסר), עם אצות, "טייגר מילק" (השם הפרואני למרינדה מבוססת הליים שמשמשת לסביצ'ה), כשהכל ישב על תוספת שלא ברור אם היא יותר מוזרה או יותר מעניינת, של מחית ערמונים. המחית נתנה קונטרה לחמיצות המנה, אבל לקח לי קצת זמן להתרגל אליה ; סביצ'ה סלמון [10.70€] – היה הסביצ'ה הטוב בארוחה, גם בו הטפיוקה דפקה הופעת אורח, לצד אדממה, מחית שעועית, "טייגר מילק" וחלב קוקוס. מנה שהיא ההגדרה המדוייקת לפיוז'ן שבין המטבח הפרואני לאסייאתי ; לקחנו גם תמנון צלוי בברביקיו [13.40€] – שכלל זרועות תמנון צלויות על הגריל, פלפל פדרון, עור חזיר מטוגן ועגבניות צלויות מעל פירה שחור של תפוחי אדמה. סקאלופס בקרם פלפלים פרואנים [14.60€] – עם קציפת תפוחי אדמה אוורירית ביותר, אספרגוס, ביצה רכה ובצל סגול. שתי המנות הנ"ל היו מעולות ומבחינתי היוו את השיא של הארוחה.
השתעשנו עם הרעיון להזמין עוד מנות, אך בסוף החלטנו לסיים עם שני קינוחים. שוקולד, בוטנים ובננות [6.80€] שכלל מוס שוקולד קרמי, קראמבל בוטנים, עוגת בננה ורוטב קרמל מלוח וקינוח הזוי של סלרי, פיסטוקים ותפוחים [6.80€] שמלבד גרניטת סלרי, עוגת פיסטוק וקציפת תפוח ירוק, כלל גם אבוקדו בסירופ מתוק. שני קינוחים טובים ושונים בתכלית באופיים. איכשהו כל הסיפור הירוק שבקינוח עם האבוקדו עבד, כשדווקא בקינוח השוקולד היה אלמנט כלשהו שפיספס את המטרה, עם בננות מקורמלות שלא היו מספיק בשלות.
סגרנו את הארוחה הזו עם חשבון של 83.50€ (לפני חשבון), שכלל גם כוס יין [4.25€] ובקבוק מים גדול [2.35].

A Cevicheria | R. Dom Pedro V 129, Lisbon
שעות פעילות: 12:30 – 00:00

עוד מקום שנחשב ל"חם" עכשיו בליסבון, הוא Mini Bar Teatro, של חוזה אווייז – השף-סלב העולה של ליסבון, שיש לו כבר כמה מסעדות מצליחות. את ה"מיני בר" שלו הוא פתח על חורבותיו של תאטרון סאו לואיז ומבקש להתנער מהתואר "מסעדה", ומגדיר את המקום שלו ככזה שמציע "קונספט בילוי" חדש, עם משקאות טובים ואוכל מפתיע ומתעתע לצד אווירה טובה ומוזיקה טובה. האווירה במקום בהחלט מרגישה כמו של בר שמח, אך המנות גדושות הגימיקים (שבאופן כללי בנויות כך שיתאימו לחלוקה בין שני אנשים), מצליח להרשים רק לעיתים.
בהתאם לתפאורת ה"תאטרון", מעבר לשני סוגי תפריטי טעימות, יש תפריט רגיל שמחולק ל"מערכות" ואם תרצו להזמין ממנו, תקבלו דף סימון ועפרון שבו תסמנו את כל המנות שאתם רוצים.
התפריט מחולק לשש מערכות ומערכה אחרונה (מנות אחרונות). החלטנו לקחת מנה אחת לפחות מכל מערכה וכך הלכה ההצגה שלנו:
מערכה ראשונה: קוקטייל קפירנייה אכיל [3.5€] שכלל קורמוסקי [cromesquis – כדור נוזל מתפוצץ בפה] שאמור להיות בטעמיו של קוקטייל הקפירינייה, אך הטעם שהיה לו היה בעיקר מגעיל, לא ברור מדוע. זה גרם לנו לחשוש, אך ההמשך היה טוב יותר. ; מערכה שנייה: נפתחה עם "פררו רושה" עם כבד אווז [6€], שני כדורים דמויי פררו רושה שהצליחו גם להיות גימיקים במראה המדוייק שלהם (כולל עלי זהב אכילים שדימו את עטיפת הפררו) וגם להיות טעימים ביותר, כשבמקום הקרם שבטוח כדורי השוקולד, היה מוס כבד אווז מצויין ולמילוי הכדור גם לא שכחו להוסיף באמצע את אגוז הלוז. המערכה המשיכה עם זיתי אל בולי [2.4€] – ספרות מולקולריות בטעם עז של זייתים. אני לא מכיר את המקור, כך שקשה להשוות, אבל זה לא היה הרבה מעבר למתואר. באותה מערכה הופיעו גם "עוף צלוי" [3€] – טוויל דקיק מעור פריך של עוף ועליו קרם אבוקדו וגבינת קוטג' ועליה תיבול של אבקת פירי פירי (רוטב פלפלים פיקנטי מקומי) ולימון, מה שהתגלה כנשנוש נחמד מאוד ואבוקדו בטמפורה [5€] עם קימצ'י מיובש, ליים, לימון וכוסברה, שלא היה בו שום דבר רע, אבל גם שום דבר שהיה גורם לי להזמין אותו שוב בדיעבד. ; המערכה השלישית התחילה עם קונוס טונה [6€] – טרטר טונה עם רוטב פיקנטי על בסיס סויה שהוגש בתוך קונוס אצה קריספי. הייתה גם ביצה רכה ופרמזן [6€] שהחיבור בין פתיתי הפרמזן לחלמון, יצרו יחד פצצת אוממי ; המערכה הרביעית כבר מורכבת ממנות יותר גדולות וגם יותר יקרות בהתאם, כך למשל 100 גרם טונה צרובה ברוטב מיסו [12.5€] נתנה תמורה טובה וטעימה למחיר וסקאלופס ברוטב תאילנדי [12.5€], הוגשו בצלחת מיוחדת מעל להבה ששומרת על החום, במנה שכללה שלושה סקאלופס שמנמנים ברוטב שהזכיר קארי תאילנדי ; חתמנו את הארוחה עם סדנוויץ' חזיר וייאטנמי [5.5€] מהמערכה החמישית, שקצת חסר רוטב או ממרח כלשהו שייתן לו אופי אמיתי של Banh mi ויאטנמי אמיתי. ; ההצגה הסתיימה בשני קינוחים, אגוזי לוז [4€] וקונוס שוקולד [4€], בשניהם משתמשים ב-3 טקסטורות שונות של חומר הגלם המרכזי. בקינוח אגוזי הלוז זה עבד בצורה טובה, עם עוגת ספוג של אגוזי לוז, גלידת אגוזי לוז ומוס תואם. בקינוח השוקולד (וופל שוקולד עם מוס שוקולד ושוקולד בתחתית) זה היה לא מספיק טעים או מעניין, למרות תותוספות של מלח ים ופלפל ורוד.
אפשר לסכם את ההצגה במיני בר, כהצגה עם תפאורה טובה ותסריט משעשע, אך רמת המשחק לא מספיק גבוהה בשביל להצדיק את מחיר הכרטיס (חשבון של 93.30€ שכלל גם שני קוקטיילים טובים). מבחינתי זה יותר מקום לבוא אליו לדרינקים ולהוסיף כמה מנות נשנוש, מאשר מקום לבוא אליו לארוחת ערב של ממש.

Mini Bar Teatro | R. António Maria Cardoso 58, Lisbon
שעות פעילות: א' – ד' : 19:00 – 01:00 | ה' – ש' : 19:00 – 02:00

ביום האחרון שלנו בליסבון, שכרנו אוטו על מנת לעשות את הדרך לכיוון פורטו. ניצלנו את ההזדמנות כדי לקפוץ לשוק האוכל המקורה – Mercado de Campo de Ourique, שמרוחק מהמרכז ונראה שהוא פונה יותר לקהל מקומי מאשר לתיירים (יעיד על כך האתר של השוק, שלא כולל מידע באנגלית). הגענו לפנות צהריים, בשעה 11:30 של יום ראשון והשוק עוד היה מנומנם ונראה שרק התחיל להפתח. לא היה לנו גם ככה יותר מידיי זמן להשאר בשוק, אז רק שתינו קפה ואכלנו פאי שקדים וקרמל מצויין. התרשמנו לטובה מהדוכנים במקום, שהציגו סחורה איכותית מאוד, כמו דוכן בשרים שנראו משויישים מאוד ודוכן פירות ים עם סחורה שקצת גרמה לי להצטער שאנחנו צריכים להמשיך בדרכנו. למיטב הבנתי, בשעות הערב המקום הרבה יותר שמח, אך כיוון שהוא מרוחק מהאיזורים המרכזיים, ייתכן שהוא לא מצדיק את ההגעה במיוחד.

Mercado de Campo de Ourique | R. Coelho da Rocha 104, Lisbon
שעות פעילות: א' – ג' : 10:00 – 23:00 | ד' – ה' : 10:00 – 00:00 | ו' – ש' 10:00 – 01:00

אז אלו שני הסנט הקולינאריים שלי על ליסבון, שקצת התאהבנו בה ונשמח לחזור אליה שוב, כי עדיין לא באמת מיצינו את כל מה שיש לה להציע. לא יצא לנו באמת לחוות מספיק את איזור Alfama בליסבון, שאמור להיות מעניין. לא התנסינו בבר/מסעדת פאדו, שם אוכלים לצלילי מוזיקת פאדו – שהיא במידה מסויימת המקבילה ל"מזרחית דכאון" אצלנו. אולי חמורה מכולם היא העובדה שלא יצא לנו לאכול ב-Taberna da Rua das Flores, אחת הטברנות הכי פופולאריות בליסבון, שמתמחה באוכל פורטוגזי. ניסינו לאכול שם פעם אחת, אבל היה זמן המתנה מאוד ממושך וכנראה היינו צריכים לבוא בשעות הערב המוקדמות.

מפת המלצות:
-מקרא: כוכב: מקומות שהרחבתי לגביהם בפוסט.
-צבעים: ירוק – מומלץ מאוד ; צהוב – נחמד אם אתם בסביבה; אדום – מיותר ; כחול – המלצות שאספתי, אך לא ניסיתי.
* שימו לב, אין התייחסות לרמות מחירים

Booking.com