לאכול את ניו יורק

הגענו לפרק הכי רלוונטי מהטיול לארה"ב ומקסיקו – הפרק על ניו יורק, אחד מיעדי התיירות הפופולריים ביותר. ניו יורק היא עיר מדהימה, שלמרות שיש בה הכל מהכל וכל הזמן, עדיין מצליחה להיות מעט אוברייטד (ככה זה כשהמוניטין כל-כך גבוה). בין כל שאר המעלות המשוייכות לניו יורק, אי אפשר להתעלם מהאספקט הקולינארי שהופך את ניו יורק לגן עדן לחובבי אוכל.

דיסקליימר קטן – בניו יורק היינו תשעה ימים, שזה זמן לא קצר, אך קצר מכדי להכיל אפילו מאית ממה שיש לניו יורק להציע. גם חודש בניו יורק ובלוג שלם שהיו עוסק רק בה לא היו מספיקים, לכן אין ספק שיהיו המון מקומות שווים שלא אציין כאן ולא ביקרנו בהם, פשוט כי יש יותר מידיי מקומות. הפוסט הזה יירכז את מירב ההמלצות הרלוונטיות למקומות ששווה להתעכב עליהם בניו יורק וגם כמה מקומות ששמם הולך לפניהם, אך רצוי לדלג עליהם, בעיקר כי חבל על כל ארוחה מבוזבזת/מפוספסת בעיר הזו. כמו בכל פוסט על חו"ל, בתחתית הפוסט מצורפת מפה עם מגוון המלצות מהפוסט וגם המלצות שאספתי לקראת הטיול ולא הספקתי לנסות.
* כל מחירי המנות המצויינים, מובאים כפי שהם בתפריט המסעדות, לפני מס (אלא אם מצויין אחרת)

אז איך מתחילים ומאיפה? נראה לי שהכי טוב להתחיל מאחד הדברים הראשונים שאני מחפש בכל יעד שאני מגיע אליו בעולם…
שווקים ומתחמי אוכל:

אחד המקומות שאחזור אליהם כנראה בכל ביקור בניו יורק, הוא Chelsea Market, מתחם אוכל גדול בתוך מבנה שחולש על פני בלוק שלם. תוכלו למצוא שם הכל – מחנות עם עשרות ספרי בישול, דרך חנות לכלי מטבח, כל מיני חנויות "ארטיזנליות" של גבינות ולחם (בניו יורק פתאום כל מוכר נהיה ארטיזנל, זה מוכר) וכמובן – מסעדות. מבין כל המקומות במתחם הזה, יש מקום אחד שהייתי שמח אם אפשר היה לגור בו – The Lobster Place . זה מעין שוק מאכלי ים גדול שמציע מגוון עצום של מאכלי ים ומבחר דוכנים שמתמחים בכל הקשור לעולם הזה, שמאפשרים אכילה במקום. בין הדוכנים האלו תמצאו בר אוייסטרים, סושי טוב, "אוכל רחוב" וכמו שאפשר להבין מהשם – גם לובסטרים (ביניהם עצומים), אותם יבשלו לכם ע"פ הזמנה. לצערי הגענו למקום לביקור יחסית קצר ואכלנו רק לובסטר רול [17$] מאגף "אוכל הרחוב", בו כל שאר המנות עולות 9-14$. הלובסטר השלוק היה עסיסי מאוד והגיע בכמות נדיבה בתוך לחמנייה רכה, עם איולי מרענן שקיבל תוספת של בצל ירוק וסלרי (שהוסיפו פריכות כייפית) יחד עם המנה מקבלים שקית קטנה של תפוצ'יפס ומלפפון חמוץ שמנמן ומתקתק קלות. כבר אכלתי מנות לובסטר רול טובות מזו ועל אף שגם זו הייתה בסדר, הייתי ממליץ להתמקד בדברים אחרים בהיכל הפלא הזה, כמו ביסק לובסטר, צ'אודר או הסושי שהזכרתי קודם לכם. זה גם מקום מאוד טוב להתנסות בו בסוגים שונים של אוייסטרים וב-אוּני (קיפודי ים) טריים וטובים.

Chelsea Market, 75 9th Ave, New York
שעות פעילות: א' : 8:00 – 20:00 ; ב' – ש' : 07:00 – 21:00

גם מתוקים יש בצ'לסי מרקט, יש כמעט הכל (צילום: הילה קונפורטי)

The Lobster Place : אוייסטרים, סושי וכל דבר שאפשר לחשוב עליו מהים. הייתי רוצה לגור פה

לובסטר רול : רק פסיק מכל מה שיש לשוק להציע (צילום: הילה קונפורטי)

Ultimate Responsive Image Slider Plugin Powered By Weblizar

אחד מהמתחמים הקולינריים השווים ביותר בניו יורק, פועל רק יומיים בשבוע ונמצא בכלל בברוקלין. זה בעצם אירוע אוכל גדול שנושא את השם המאיים ושובר השיניים Smorgasburg [סמורגאסבורג] ובו מרוכזים המון דוכנים של בתי אוכל נבחרים מרחבי ניו יורק – משהו בסגנון "טעם העיר", רק עם הרבה יותר אוכל איכותי והרבה יותר סדר שמתבטא גם ברמת הניקיון וגם בעמידה בתור לכל דוכן. היתרון הגדול בלהגיע לסמורגסבורג, הוא האפשרות לקבל טעימה של כמה מהמקומות הקז'ואלים ה"חמים" של ניו יורק, מקובצים באיזור אחד. המשמעות הישירה והחשובה של כך היא: הרבה אוכל בפחות זמן ופחות הליכה, או במילים אחרות: גן עדן לגרגרנות.
אז מה אכלנו שם? עוף משגע בתוספת לחם תירס [7$] בדוכן של Charli's Chicken ; שרימפס מטוגנים בבלילה מתובלת וצ'יפס [12$] של Handsome Hank's Fish Hat ; בריסקט בלחמניה קטנה [5$] של Mighty Quinn's , עליהם עוד אכתוב יותר בהרחבה בהמשך הפוסט ; טאקויאקי (כדורי פנקייק יפניים) במילוי תמנונים [4$] שלא היו מספיק אותנטיים וגם לא טעימים במיוחד מהדוכן של Mimi & Coco ; 'קונטיקט לובסטר רול' [18$] שמוגש בטמפרטורה חמימה וכולל גם פפריקה, לימון, בצל ירוק וחמאה, ממש סיפק את הסחורה והיה טוב מהלובסטר רול שאכלנו בצ'לסי מרקט ; דונאט גדול ומפנק בטעם דולסה-דה-לצ'ה עם שקדים פרוסים [3$] של Dough , הפופולארית ; סנדוויץ' גלידה וניל בין שתי עוגיות קריספיות [7$] של The Good Batch , שהילה אהבה אבל לדעתי פחות הצדיק את המחיר שלו והיה נטול ייחוד. בין הדוכנים ניתן למצוא גם את דוכן הצ'יפס המבוקש של Home Frite, שיוצר תורים ארוכים בדרך קבע, כמו גם ה-Ramen Burger, שתיכף נגיע גם אליו…
בסופו של דבר, שווה לכם לבדוק איפה ומתי סמורגסבורג מתקיים (המיקום משתנה בהתאם לעונות השנה) ולבדוק לגביי שלוחות נוספות שיש לו, כמו זו שבאיזור וול סטריט…

Smorgasburg, מיקום משתנה בהתאם לעונות השנה, מומלץ לבדוק
שעות פעילות: שבת וראשון, שעות ומיקום באתר http://www.smorgasburg.com

הצצה קטנה לכמות האנשים בסמורגסבורג

טאקויאקי : כדורי פנקייק יפנים בהכנה (צילום: הילה קונפורטי)

קונטיקט לובסטר רול : יותר מפנק מזה שאכלנו בצ'לסי מרקט

שרימפס & צ'יפס (צילום: הילה קונפורטי)

סנדוויץ' גלידה : אני קצת פחות התלהבתי ממנו (צילום: הילה קונפורטי)

Ultimate Responsive Image Slider Plugin Powered By Weblizar

אז היינו באמת גם בסניף סמורגסבורג שעל רחוב Fulton, שנמצא בערך 5 דקות הליכה מוול סטריט. שם יש בין 5-10 דוכנים שמאכלסים כמה מהדוכנים היותר פופולאריים. ביניהם נמצא ה- Ramen Burger, שקצת שיגע את ניו יורק במשך תקופה. הראמן בורגר כולל בורגר בקר של משהו כמו 100 גרם, שבמקום להיות בתוך לחמניית המבורגר רגילה, הוא נח בין שתי שכבות עבות של אטריות ראמן שטוגנו לצורה של לחמניה. האטריות מקבלות קריספיות קלה בחלקן החיצוני ובחלק שפונה לקציצה הן עדיין נשארות רכות, מה שנותן להן הרגשה כלשהי שבאמת מדמה לחמניות, אך הבעיה היא שהן מאוד שמנוניות. המנה כוללת גם רוטב ברביקיו אסייאתי ובצל ירוק. הטעמים טובים בסך הכל, אבל לא בצורה יוצאת דופן ולכן המחיר הגבוה של 10$, לא ממש מצדיק את עצמו, בייחוד כיוון שלא מדובר במנה גדולה או משביעה.

Seaport Smorgasburg, 19 Fulton Street, New York
שעות פעילות: א' – ש' : 11:00 – 20:00

ראמן בורגר, ניו יורק - Ramen Burger

ראמן בורגר : קטן, שמנוני, טעים, יקר (צילום: הילה קונפורטי)

בין שווקי האוכל הפופולאריים של ניו יורק, נמצא Eataly, הממוקם במרכז העיר ליד ה-Madison Square Park. תוכלו למצוא שם חנויות ומסעדות שמתמחות במנות מהמטבח האיטלקי. לאכול מנות קטנות (אך לא זולות במיוחד) בדוכנים השונים, כמו פוקצ'ות קטנות עם דברים עליהם, או סנדוויצ'ים עם בשרים, פיצות, פסטות, גלידות וכו'. אנחנו הרגשנו שאין לנו יותר מידיי מה לחפש שם, גם בגלל המחירים וגם בגלל העומס והאווירה המאוד תיירותית במקום. זה לדעתי לא מקום שמצדיק הגעה מיוחדת, אבל אופציה לגיטימית אם אתם בסביבה ומתחשק לכם משהו מהיר ממטבחי איטליה.

Eataly, 200 5th Ave, New York
שעות פעילות:א' – ש' : 09:00 – 23:00

עוד קצת מהסחורה היפה שבשוק המתוייר

אגף הדגים ב-Eataly : נראה שיש חומרי גלם טובים, אבל שום דבר לא משך אותנו

Ultimate Responsive Image Slider Plugin Powered By Weblizar

מקום שדווקא כן חיבבנו, למרות שגם הוא הרגיש קצת כמיועד בעיקר לתיירים, הוא The Plaza Food Hall, שנמצא בקומה התת קרקעית של מלון הפלאזה, ממש בצמוד לחלקו הדרומי של ה-Central Park. היכל האוכל הזה, מרכז דוכני גורמה ששווים ביקור, כמו לדוגמא Luke's Lobster שידוע בלובסטר רול שלו, או Epicerie Boulud של השף המוערך דניאל בולו – שם אפשר להנות ממאפים מתוקים, או מנות אחרות טובות, חלקן בהשראת תפריטי המסעדות של בולו, כמו למשל במקרה של DBGB Dog [8$] – נקניקיית בקר עם רליש, חרדל וקצת ירק שנותן פריכות ורעננות. שמתי גם עין על סנדוויץ' באן מי (סנדוויץ' שמקורו בוויאטנם), אבל לא לקחתי בסופו של דבר. בגזרת המתוקים ניסינו מבחר מאפים במחירים של 3-4$ שרובם היו טובים.
The Plaza Food Hall, 1 W 59th Street, New York
שעות פעילות: א' : 11:00 – 18:00 ; ב' – ש' : 08:00 – 21:30

נקניקיית DBGB : סגרה פינה של רעב קל

מאפים באפסירי בולו, המקום היחידי שאכלנו בו, למרות שהיו עוד כמה דוכנים מעניינים

Ultimate Responsive Image Slider Plugin Powered By Weblizar

אסייאתי:

כשמדברים על אוכל אסייאתי בניו יורק, חייבים להתחיל מאיזור הצ'יינהטאון, שאפשר לשרוף בו חצי יום בחנויות המכולות ולקנות בהן שלל חטיפים מוזרים ומיוחדים. נתחיל מהיכל הדים סאם הגדול שיש שם ונעבור לעוד כמה תחנות מעניינות בעלות אופי אסייאתי.

אני רק יכול להניח שבצ'יינהטאון יש כמה מקומות שווים מאוד שידועים בעיקר לתושבי האיזור ונחבאים מהעין לתיירים מזדמנים. מקום שכזה, שכבר יצר לעצמו מוניטין רחב היקף הוא Jing Fong, מסעדה שנמצאת בקומה השנייה של הבניין ומגיעים אליה במדרגות נעות, זו תהיה רק ההקדמה לדבר המוזר הבא שתראו ברגע שתגיעו למעלה ותגלו את מה שנראה כמו אולם חתונות עצום מלא בשולחנות (מלאים באנשים), ביניהם עוברות נשים סיניות עם עגלות ובהן מבחר סוגי דים סאם שונים ומשונים. זה מראה מוזר ומרתיע, במיוחד כי אתה דיי בטוח שהגעת בטעות לחתונה של מישהו ולמרות הסיטואציה המוזרה, התיישבנו שם בזכות ההמלצות שקיבלנו. מבין מאות הסועדים שיושבים בהיכל הזה בכל רגע נתון, יש רוב גדול של סינים שמתקשרים בקלות עם נשות העגלות, דבר שאנחנו גילינו כמאתגר במעט, אבל הסתדרנו בסופו של דבר. במידה ואתם מגיעים בימי שני-שישי, יהיה לכם את המזל לשלם 2.75$ על כל מנת דים סאם, אחרת – בשבת וראשון (ובחגים, כמו שלמזלנו הרע קרה לנו) יש תמחור שונה לפי גודל המנות, מה שהיווה הבדל גדול מאוד במחיר הסופי (לדוגמא, אכלנו 3 מנות שמוגדרות כמנות דים סאם גדולות, כשכל אחת עולה 4.25$). מה אכלנו שם לדוגמא? דים סאם סרטן ושרימפס, דים סאם חזיר ובוטנים ועוד איזה 2-3 מנות (אחת מהן דומה מאוד לבורקס במילוי בשר) שהצליחו להשביע אותנו דיי מהר. בסך הכל הרוב הגדול היה מאוד טעים ושווה לכם להכניס את ג'ינג פונג לרשימה שלכם.

Jing Fong, 20 Elizabeth Street, Chinatown, New York
שעות פעילות: ב' – ו' : 10:00 – 22:00 ; ש' – א' : 9:30 – 22:00

רק חלק מהדים סאם המצויינים של ג'ינג פונג (צילום: הילה קונפורטי)

עגלות גדולות עם דים סאם שונים, עוברות בין השולחנות (צילום: הילה קונפורטי)

לאור האווירה במסעדה, זו כנראה הגרסא הסינית לבורקס חתונות (צילום: הילה קונפורטי

מה שאתם רואים ברקע זה אפילו לא רבע מהמסעדה

מבחר עצום של דים סאם. אל תשאלו אותי בכלל מה זה כל הדברים האלו

Ultimate Responsive Image Slider Plugin Powered By Weblizar

בניגוד לארץ, בניו יורק מכת הראמן היכתה כבר לפניי המון זמן וגם הרמה שלהם גבוהה משמעותית. "טוטו ראמן", היא אחת מהשחקניות היותר פופולאריות בתחום הזה בניו-יורק, עם שלושה סניפים (ועוד אחד בבוסטון). אנחנו הלכנו לסניף הקטן והאינטימי ב-Midtown West ואחרי עמידה קצרה מחוץ למסעדה (מומלץ להגיע בשעות הערב המוקדמות), קיבלנו שני מקומות על הבר, בצפיפות מורגשת, שדיי מאפיינת את הז'אנר. התפריט של "טוטו ראמן" כולל שישה סוגי ראמן [10-16$] ברמות חריפות שונות, כולם מבוססים על ציר עוף למעט אחד צמחוני. קיים גם מבחר קצת גדול יותר של ראשונות [3-6$]. בחרנו להתמקד אך ורק בראמן וכך הזמנו Miso Paitan ("מיסו פאיטן") [12$], שכפי ששמו מרמז, הכיל כמות גדולה של מיסו, יחד עם נבטים, חזיר קצוץ, ביצה חצי קשה, בצל ירוק, הרבה בצל וחזיר בגריל, אותו חיזקתי במחית צ'ילי חריפה [2$]. לקחנו בנוסף את המנה הנמכרת ביותר במקום – Mega Paitan ("מגה פאיטן") [16$], עם חזיר בגריל, בשר חזיר מפורק, בטן חזיר, בצל, נבטים, כרוב, בצל ירוק והמון שום שהיה קצת יותר מידיי דומיננטי. שני הראמנים היו טעימים ושונים בהחלט אחד מהשני, ובעיקר האטריות בלטו לטובה. יחד עם כוס דיי גדולה של סאקה ניגורי [6$] סיימנו את הארוחה עם חשבון של 36$ לפני מס, לארוחת ערב משביעה שהצדיקה את המחיר, אבל יש מקומות טובים יותר להנות מראמן…

Totto Ramen, 366 W 52nd Street, Midtown West, New York
שעות פעילות:
צהריים: ב' – ש' : 12:00 – 16:30
ערב: א' : 16:00 – 23:00 ; ב' – ש' 17:30 – 00:00 (קיימים שני סניפים נוספים)

מיסו פאיטן : ראמן המיסו שדרש גם תוספת חריף כדי להיות יותר מעניין. (צילום: הילה קונפורטי)

מגה פאיטן : הראמן הנמכר ביותר בטוטו ראמן.(צילום: הילה קונפורטי)

Ultimate Responsive Image Slider Plugin Powered By Weblizar

… אז איפה אוכלים ראמן טוב יותר? באיפודו. לאיפודו שני סניפים, מביניהם היינו בזה שב-East Village, שם יש מסעדה של ממש, עם עיצוב מושקע ואווירה פחות אותנטית. בתפריט תוכלו למצוא שבע מנות ראמן [14-17$], אשר מבוססות לרוב על ציר חזיר (הנקרא "טונקאצו") למעט אופציה צמחונית אחת. גם באיפודו יש אופציות שונות של מנות פתיחה [5-9$], ביניהן מסתמן שפיספסנו את מנת הלחמניות המאודות שמומלצות מאוד – אז אל תעשו את הטעות שאנחנו עשינו ותזמינו לכם. אבל ראמן אכלנו – והוא היה עשיר וטעים מזה של "טוטו ראמן". לקחתי את ה-Karaka-men י[14$], ראמן מבוסס ציר חזיר במרקם כמעט קרמי, עם תערובת תבלינים חריפה, פרוסות חזיר בגריל, כרוב, שומשום, פטריות, חזיר קצוץ ושמן שום. כשלמנה הזו הוספתי גם ביצה עלומה [2$] שהעשירה את הראמן המצויין עוד יותר. זו הייתה מנה מאוד גדולה ומשביעה ומדובר בראמן הכי טוב שאכלתי עד עתה (אבל עוד לא הייתי ביפן). הילה לקחה Shiromaro hakata classic י[14$]– גם כאן מדובר באותו ציר חזיר, עם נתחים עבים של חזיר, שומשום, פטריות, ג'ינג'ר כבוש, בצל ירוק ומֵנְמַה (ניצרי במבוק מיובשים ומותססים) לכך הוספנו ביצה חצי קשה [2$]. הטעם שלו היה קצת יותר מיוחד ומורכב בשל התוספות, אבל הייתה חסרה לי בו החריפות (מה שאפשר לתקן בקלות, ע"י הוספת תוספת חריף ב-2$). רק אטריות הראמן של איפודו היו פחות טובות מאלו של "טוטו ראמן", אבל בסך הכל החוויה הזו הייתה מאוד מוצלחת.

Ippudo, 65 4th Ave, East Village, New York
שעות פעילות:
עסקית צהריים: ב' – ה' : 11:00 – 15:30 ; ו' : 11:00 – 15:30
תפריט רגיל: א' : 11:00 – 22:30 ; ב' – ה' : 17:00 – 23:30 ; ו' : 17:00 – 00:30 ; ש' : 11:00 – 23:30 (קיים סניף נוסף)

איפודו ב-East Village. סניף מעוצב וראמן מצויין (צילום: הילה קונפורטי)

שירומארו קלאסי : טעמים מורכבים בזכות הג'ינג'ר והבמבוק (צילום: הילה קונפורטי)

קארקה-מן : ראמן חריף וטעים במיוחד (צילום: הילה קונפורטי)

Ultimate Responsive Image Slider Plugin Powered By Weblizar

אין כמו בופה במובנים של Value for Money ואין כמו בופה יפני כדי למשוך את תשומת ליבי. על "איצ'י אומי" קיבלתי המלצה משני חברים יקרים שכוללים את המסעדה הזו כמעט בכל ביקור שלהם בעיר הגדולה. המחיר בבופה הזה משתנה בין צהריים לערב, כשיש גם הבדל בתמחור בין אמצע שבוע לסופ"ש. בנוסף, כפי שיפציר בכם תפריט המשקאות על השולחן, אין להשאיר טיפ למלצרים מעבר ל-9% תוספת לחשבון שמוסיפים לכל שולחן (שזה בערך חצי ממה שמקובל להשאיר כטיפ בניו יורק). הגענו בערב של אמצע השבוע, לכן עלות הארוחה לאדם הייתה 32$, כשעל משקאות קלים (עם מילוי חוזר) כל אחד הוסיף 2$ נוספים. זה אומנם לא זיל הזול, אך בשביל ארוחה בלתי נגמרת זה מחיר הוגן בניו יורק, במיוחד אם אתם במקרה במצב רוח יפני וחזירי.
אז מה כולל הבופה? מבחר גדול של סוגי סושי – מניגירי, דרך מאקי ועד סאשימי וגונקאנים, שמכילים יותר מ-10 סוגי מאכלי ים, כמו דגים שונים, שרימפס, סרטנים, תמנונים ואפילו קיפודי ים (שנחשב למקביל של "כבד אווז" בעולם מאכלי הים). באיצ'י אומי תמצאו גם מבחר תבשילים יפנים, עמדת מרקים, שיפודים, אוייסטרים וצדפות שונות (באיכות משתנה). יותר אפשרויות משתוכלו לנסות בעצמכם. להרגשתנו, האיכות הלא קבועה בין המאכלים השונים, קצת הורידה מרמת ההתלהבות שלנו מהבופה, למרות שמנות הניגירי והגונקאנים השונים היו ברמה שלא נופלת מהסושיות הטובות בארץ (כמובן שבניו יורק אפשר למצוא סושי הרבה יותר טוב). לסיכום – ממש לא ביקור חובה, אבל זו אופציה ששווה להכיר.

Ichi Umi, 6 E 32nd Street, Midtown, New York
שעות פעילות:
צהריים: א' – ש' : 11:45 – 15:00
ערב: א' – ש' : 17:30 – 22:00

ניגירי : מבחר גדול מאוד של ניגירי שנתרענן בתדירות גבוהה (צילום: הילה קונפורטי)

עוד חלק קטן מהבופה. האתגר הוא לברור את האיכותי מכל ההיצע (צילום: הילה קונפורטי)

הבופה היפני של איצ'י אומי : כולל מבחר מאוד גדול של מנות מהמטבח היפני (צילום: הילה קונפורטי)

הרבה סוגים של צדפות (צילום: הילה קונפורטי)

אוּני : קיפודי ים מישהו? טעם נרכש, אך נחשב מעדן (צילום: הילה קונפורטי)

Ultimate Responsive Image Slider Plugin Powered By Weblizar

אי אפשר לדבר על אוכל אסייאתי בניו יורק מבלי להזכיר את קבוצת מסעדות מומופוקו ואת העומד בראשה – השף סלב, דיוויד צ'אנג, שיש לו הרבה מניות בשגעון האוכל אסייאתי בניו יורק, בדגש על הראמן. מבין המקומות של מומופוקו, אכלנו ב-"מומופוקו סאם בר", מסעדה קז'ואלית באווירתה ואפלולית ברמת התאורה, עם תפריט אסייאתי מודרני במחירים שנוטים לכיוון היקר ביחס לגודל המנות. אכלנו שם את אחת ממנות הדגל של המקום – לחמניות מאודות עם בטן חזיר, רוטב הויסין, מלפפונים ובצל ירוק [10$ לשתי יחידות], בעוד הלחמניות עצמן היו מצויינות, דווקא בטן החזיר הייתה נקודת החולשה בשל רמת השומן שלה שדרש קצת יותר צריבה/בישול ; מנת טובה מאוד של סקאלופס צרובים עם יוזו, פטריות ולפת [25$] שכללה חמש צדפות שמנמנות שזכו לטיפול טוב ותובלו בטעמים אסייאתים מחמיאים ; בנוסף לקחנו מנה חריפה מאוד של נקניקיות חזיר ועוגת אורז, עם פלפל סצ'ואן וברוקולי [19$] שהייתה יותר חריפה מאשר טעימה. כך שאי אפשר היה להנות ממנה יותר מידיי. יחד עם 2 בקבוקי בירה טייגר ב-6$ לבקבוק, הגענו לחשבון של 66$ לפני מס, לארוחה לא כל-כך משביעה ולא מספיק טובה. קינחנו ב-Momofuku Milk Bar הקטנה שנמצאת ממול, עם גלידת "חלב הקורנפלקס" המפורסמת [5$] בתוספת ציפוי קורנפלקס [+0.75$]. גלידה טעימה וסולידית.

Momofuku Ssam Bar, 207 2nd Ave, East Village, New York
שעות פעילות:
צהריים: ב' – ו' : 11:30 – 15:30
ערב : א' – ה' : 17:00 – 00:00 , ו' – ש' : 17:00 – 01:00
בראנץ' : ש' – א' : 11:30 – 15:30

לחמניות מאודות בטן חזיר : מנת הדגל. מעדיף את בטן החזיר עשויה יותר

סקאלופס צרובים : המנה המנצחת

נקניקיות חזיר ואורז : מנה חריפה במיוחד

גלידת חלב קורנפלקס ממומופוקו מילק בר (צילום: הילה קונפורטי)

Ultimate Responsive Image Slider Plugin Powered By Weblizar

אגב, מלבד איזור ה-Chinatown המוכר של ניו-יורק, יש גם את איזור ה-Koreatown ובו מסעדות וחנויות קוריאניות מעניינות, בהם לא הספקנו לבקר בביקור הנוכחי, אבל שמרתי לעצמי המלצות לפעם הבאה והן מופיעות גם במפה שבתחתית.

מסעדות יוקרה:

אם יש משהו שממש לא חסר בניו יורק, אלו מסעדות יוקרה. חלקן גם מציעות עסקיות כדאיות מאוד (יש ביניהן כאלו מתחת ל-35$) וחלקן הגדול דורשות היערכות מוקדמת והזמנה מראש. שימו לב, בחלק מהמקומות קיים קוד לבוש.

לחגיגות יום ההולדת של הילה, הזמנו שולחן ב-Eleven Madison Park לשעות הצהריים. את 'אילבן' אני מכיר כבר כמה שנים, אכלתי שם גם בביקור הקודם שלי בניו יורק ב-2012, השנה בה המסעדה קיבלה לראשונה 3 כוכבי מישלן ושמרה עליהם מאז. המסעדה, של השף השוויצרי דניאל הום, נמצאת ברשימת 50 המסעדות הטובות ביותר של סן פלגרינו כבר מאז 2010, כשב-3 השנים האחרונות היא מדורגת בחמישייה הראשונה בעולם ונחשבת ע"פ רשימה זו למסעדה הטובה ביותר בארה"ב.
הרבה השתנה באילבן מאז 2012, אז הציעו במסעדה עסקית צהריים אטרקטיבית ומרגשת ב-74$ והייתה בחירה לסועד, אך מאז השתנה הקונספט וגם בצהריים החלו להגיש במסעדה את תפריט הטעימות של 14-17 מנות במחיר קבוע (וגבוה למדיי) של 225$ לפני מס ושירות. מחיר שלולא האירוע המיוחד, כנראה היה מרתיע אותנו מלהגיע (הוא אגב, עלה שוב פעם מאז, ל-295$, מחיר שמגלם בו מראש את התוספת על השירות).
הארוחה כולה היא חוויה שהיא מעבר לאוכל עצמו, זה מתבטא בשירות המדהים ובאווירה היוקרתית ובסיפורי הרקע שמתלווים לחלק מהמנות. גם כשמתעלמים מכל הנספחים, האוכל של אילבן עומד בסטנדרטים שמעט מאוד מסעדות בעולם יכולות להשתוות לו – כשהביצוע מוקפד שבמוקפדים, חיבור הטעמים מרתק גם במנות מרובות מרכיבים, ובמנות מסויימות רואים שיש מחשבה כדי לדאוג שכל ביס יהיה מושלם. כל זה, תוך שמירה על ויזואליות ברמת אומנות.
לא אעבור על כל אחד מ-16 השלבים של הארוחה, אלא אתן כמה טעימות קטנות – מנה של דיונון ופלפלים, שנחתכו לרצועות "ספגטי" מעל קרם ארטישוק ומכוסים בשמיכת ג'ל פלפלים מעוטרת בזיליקום תאילנדי וטרגון ; "אילבן בנדיקט" (הגרסא של אילבן לאגס בנדיקט) – הוגשה בתוך פחית קוויאר והכילה בעיקר אלמנטים של חזיר, תירס וביצים. בתחתית הפחית היה חלמון כבוש של ביצת שליו, ג'לי בייקון מרוכז, מלא בטעם וארומה, שכבה של תירס מוקצף מתקתק שנראה כמעט כמו גבינת שמנת, עוד ג'ל מתקתק משובץ בתירס והאם, כמות מורגשת ומספקת של קוויאר שחור שאיזן עם מליחותו העדינה, וקציפת רוטב הולנדייז. עם המנה מוגשים מיני "אינגליש מאפינס" חמאתיים שנמסו על הלשון. זו הייתה מנה שמיימית. היו עוד המון מנות מדהימות וחדשניות (כמו מנה שכולה עשויה מחמניות) ואולי רק שלב הקינוחים היה קצת פחות מעניין וייחודי. כל פודי חייב לעצמו לפחות חוויה קולינארית יוקרתית שכזו פעם בחייו.
בסוף הארוחה שאלנו אם אפשר לקבל סיור במטבח (יש מסעדות שף שמאפשרות את זה) וקיבלנו סיור ממנהל המסעדה, ג'ונתן, שהוא במקרה יהודי שחי שנתיים בארץ ועשה תואר בבינתחומי. כך יצא שהסיור הועבר ברובו בעברית. המטבח הגדול של אילבן גדוש בטבחים ומלצרים שעובדים בשקט וסדר מופתי, בדיוק כמו האוכל במסעדה. במהלך ההסברים על המסעדה ואופן פעילות המטבח, גם קיבלנו איזשהו קינוח נוסף של קרח גרוס שהכינו לפנינו בטקסיות. זה הסיור הכי מפורט ומיוחד שקיבלנו במטבח מסעדה עד היום וחוויה שלמה בפניי עצמו.

Eleven Madison Park, Metropolitan Life North Building, 11 Madison Ave, New York
שעות פעילות:
צהריים: ה' – ש': 12:00 – 13:00
ערב: א' – ש' 17:30 – 22:00

מנת פתיחה : טונה במרינדת מלפפון, עם ג'ל מלפפון מעל גבינת שמנת מעושנת (צילום: הילה קונפורטי)

מנה שלישית : דיונון ופלפלים על קרם ארטישוק. מנה מאוזנת ומהונדסת באופן מושלם

מנה חמישית - אילבן בנדיקט : כל ביס חלום. (צילום: הילה קונפורטי)

מנה תשיעית : מנת חמניות. מסתבר שהיא מתפקדת כמו ארטישוק

מנה עשירית : ברווז מיובש עם דבש ולוונדר. ג'ו ברווז, משמש ושומר. עשוי לשלמות (צילום: הילה קונפורטי)

הפינוק שמקבלים בזמן הסיור במטבח... קרח גרוס בטעמי משמש (צילום: הילה קונפורטי)

הצצה למטבח של אילבן, הנושא את הסלוגן של המסעדה: Make it nice (צילום: הילה קונפורטי)

Ultimate Responsive Image Slider Plugin Powered By Weblizar

את ערב היומולדת של הילה המשכנו לחגוג אצל שף דניאל הום, רק הפעם במקום אחר שלו שנקרא The NoMad Bar, שהוא בעצם שלוחה תוססת ופחות מעונבת של מסעדת The NoMad, הצמודה. הנומאד בר הוא לא מסעדת יוקרה ממש (בניגוד ל-The Nomad), אלא בר יוקרתי, שכולל מבחר גדול של קוקטיילים ומשקאות, אווירה רועשת ושמחה ותאורה מוחשכת, עם תפריט אוכל מוקפד ויצירתי שמתאים היטב לאלכוהול, במחירים של 12-19$ למנה (למעט מנה אחת בודדת). אז בזמן שנרשמנו ברשימת המתנה לשולחן, התחלנו עם קוקטיילים מעולים בחלק עמידה צפוף יחסית, כשמחיר כל קוקטייל הוא 16$ (למקרה שחשבתם שהקוקטיילים בארץ יקרים), אל תפספסו את The Beekeeper, קוקטייל מאוזן והדרי המבוסס על ג'ין. עוד לפני ששתינו שליש מהקוקטיילים, התמזל מזלנו והתפנה עבורנו שולחן. פתחנו את התאבון עם מנה מדהימה של סביצ'ה סקאלופס [14$], עם יוזו ופיסטוקים. מנה שבעיקר עוררה אצלי קנאה על כך שבארץ אי אפשר להשיג סקאלופס טריים. לקחנו גם "הום דוג" [16$] – נקניקיית בקר עטופה בבייקון ומטוגנת, מוגשת בלחמניית בריוש רכה, עם גבינת גרוייר מומסת, איולי כמהין דומיננטי ורליש סלרי חמצמץ ומעקצץ. משם המשכנו למנה היחידה היחידה בתפריט שמחירה גבוה באמת: Chicken pot pie ("צ'יקן פוט פאי") [36$] – מנה עשירה במיוחד וגדושה בחומרי גלם יקרים, כמו כמות נכבדה של מחית פטריות כמהין שחורות וגם כבד אווז, שמשולבים אל תוך ה"פאי" בטקסיות במהלך ההגשה. מה שמתקבל מערבוב כל הדברים הנ"ל זה סוג של מרק סמיך ומענג אותו אוכלים עם הבצק אשר משמש ככיסוי ל"פאי". זו מנה כבדה ומאוד משביעה וטעימה, למרות שבדיעבד היינו מעדיפים להוציא את הכסף על שתי מנות אחרות ובכך גם אולי היה נשאר לנו מקום למנה נוספת. חיזקנו את הארוחה בצ'יפס [8$] נהדר עם עלי תבלין וגרידת לימון (כמעט כמו בויטרינה) וקינחנו בקינוח קצת חסר מעוף, אך טעים, של "קוקיז&קרים" [12$] שכלל כדורי גלידה עטופים בפירורי עוגיות שוקולד. אחד המקומות שאחזור אליהם בוודאות גם בביקור הבא. מחיר הארוחה כולה היה 133$ לפני מס.

The Nomad Bar, 10 West 28th, NoMad, New York
שעות פעילות: א' : 17:00 – 23:00 ; ב' – ג' : 17:00 – 01:00 ; ד' – ש' : 17:00 – 02:00

הבר של נומאד : קוקטיילים מעולים! (צילום: הילה קונפורטי)

סביצ'ה סקאלופס : מנה לחזור אליה (צילום: הילה קונפורטי)

נקניקיית הום : נקניקייה עם כבוד (צילום: הילה קונפורטי)

צ'יקן פוט פאי : הגרסא המפונפנת בהיסטוריה (צילום: הילה קונפורטי)

מבט על הבר מלמעלה (צילום: הילה קונפורטי)

סלעים של גלידה ועוגיות : קינוח פשוט ביחס לתפריט האוכל (צילום: הילה קונפורטי)

Ultimate Responsive Image Slider Plugin Powered By Weblizar

את הלילה האחרון שלנו בניו יורק (ובכלל בטיול), החלטנו לבלות בעוד מסעדה יוקרתית. החלטנו ללכת על The Musket Room. מסעדת שף שמתמקדת במטבח הניו-זילנדי המודרני ובראשה עומד מאט למברט, ניו-זילנדי בעצמו… אבל רגע, מה זה בכלל מטבח ניו-זילנדי? אני לא יכול להגיד שהצלחתי להבין מה מייחד את המטבח הזה מהתפריט או מהאוכל. בכל אופן, המסעדה הציעה תפריט רגיל, לצד 'תפריט טעימות' [75$] ו'תפריט טעימות שף' [145$], כיוון ש'תפריט הטעימות' הרגיל היה מורכב כמעט ב-100% ממנות של התפריט הרגיל, פשוט בחרנו לחלוק את המנות הרלוונטיות מהתפריט הרגיל ואפילו יצא לנו זול יותר.
לקחנו מרק ברוקולי סמיך ומרוכז טעמים עם קרוקט לחי עגל מצויין [14$] ; רפרת פטריות עם כמהין [13$], הייתה לא מספיק מעניינת וגם קטנה מידיי בשביל המחיר שלה ; פולקע שליו עם פטל שחור, בצלים בגריל ורוטב לחם [16$], מנה עשויה בדיוק רב ורוטב הלחם הסמיך נתן טעם אוממי והזכיר פרמזן ; מנת עוף ושקדי עגל עם פטריות שנטרל, חלמון וכרישה [30$], העידה שוב, עד כמה כדאי לתת צ'אנס למנות עוף במסעדות טובות, כיוון שהן מדגימות מה אפשר לעשות עם חומר הגלם הזה, שבארץ נחשב נחות. השילוב של העוף המעולה והעסיסי עם הפטריות והחלמון, היה מושלם וזו למעשה הייתה המנה הכי טובה של הערב ; צבי ניו-זילנדי ב"טעמי ג'ין" [34$], הגיע עם פירה כוסברה וסלרי ומרנג ערער (ג'וניפר – ממנו מכינים ג'ין) רך עם רמזים אניסיים, שחברו לרוטב על בסיס ציר עוף ושומר, כדי ליצור טעם שבאמת הזכיר ג'ין ; סיימנו עם קינוח בלתי נשכח של 'מירפואה' (Mirepoix), שזה השם הצרפתי לבסיס של צירים, מרקים ורטבים המתבסס על בצל, גזר וסלרי. אכן – למרבה ההפתעה, גם הקינוח הזה, מכיל את השולשה: קרם סלרי בתוך גליל גזר מסוגר וקריספי, סורבה בצל מקורמל ועוגת גזר. לקחנו את הקינוח הזה "בשביל הקטע", והופתענו לגלות שהוא באמת טוב ומצדיק את עצמו, לא רק כגימיק. יחד עם שלושה קוקטיילים [12-15$] הגענו לחשבון של 159$ לפני מס.
זו הייתה ארוחה טובה מאוד, שלוותה בשירות נעים ומסביר פנים ואווירה שקטה ואינטימית, אך רק הקינוח שלה נצרב בזיכרון שלנו כמשהו שניקח איתנו הלאה.

The Musket Room, 265 Elizabeth Street, Nolita, New York
שעות פעילות: א' – ב' : 18:00 – 22:00 ; ג' – ה' : 18:00 – 23:00 ; ו' – ש' : 18:00 – 24:00

רפרפת פטריות : המנה הפחות מלהיבה בארוחה (צילום: הילה קונפורטי)

עוף, שקדי עגל ועוד דברים טובים : לפעמים כדאי לתת צ'אנס למנות עוף (צילום: הילה קונפורטי)

צבי בטעמים של ג'ין : מנה מבריקה (צילום: הילה קונפורטי)

קינוח מגזרים, בצל וסלרי : מדהים שזה יצא טעים (צילום: הילה קונפורטי)

Ultimate Responsive Image Slider Plugin Powered By Weblizar

קצת בשרים:

אחד המקומות הקז'ואלים שיותר אהבתי בניו יורק לארוחה טובה הוא Mighty Quinn's BBQ, רשת של כמה סניפים ברחבי ניו יורק, שמתמחה בגריל ובשרים מעושנים. זה מסוג המקומות בהם עושים את ההזמנה בקופה ומקבלים את המנות כשהן מוכנות, במגשי מתכת עם כלים חד פעמיים. חוויה כללית של אוכל רחוב, אבל עם בשרים באיכות גבוהה. אכלנו שם בריסקט (חזה בקר) מעולה [9.25$], שחבל שלא הזמנו בגרסאת הסנדוויץ'; בשר חזיר "מפורק" [8.55$] שבדיעבד אפשר היה לוותר עליו ; ספייריבס שמנמנים, עסיסיים וטעימים [8.95$]. בגזרת התוספות לקחנו שעועית ברוטב ברביקיו עם "קצוות בשר שרופות" [3.10$ למנה קטנה], שהייתה תוספת ממלאת וטובה, וצ'יפס מצויינים [3.10$] גם כן. זו רשת שמאוד שווה לבקר בה למקרה שתרצו לאכול בשר.

Might Quinn's, 75 Greenwich Ave, West Village, New York
שעות פעילות: א' – ה' : 11:30 – 23:00 ; ו' – ש' : 11:30 – 00:00 (קיימים עוד 3 סניפים)

Might Quinn's BBQ, New York

ספייריבס ב-Mighty Quinn's : כייף של מקום

בגזרת ההמבורגרים, היינו רק בשני מקומות – Five Guys , ו- Shake Shack . 'פייב גאיז" היה נוראי… טראשי יותר ממקדונלד'ס, עם לחמניה סמרטוטית. רק הצ'יפס שלהם היה טוב. ב'שייק שאק', היינו בסניף המקורי של הרשת הגדולה והפופולארית (והמעט אוברייטד), שב-Madison Square Park. היתרון של שייק שאק הוא שזו רשת מוכרת ולא יקרה, האיכות שלה לא גבוהה במיוחד ולטעמי האישי ההמבורגר לא שונה מהותית בטעמו מזה של מקדונלדס בארה"ב. אבל אם אתם כבר אוכלים שם, עדיף שתלכו על אופציית ה-SmokeShack – צ'יזבורגר, עם בייקון מעושן, פלפלים אדומים והרוטב הכתום של שייק שאק [6.69$]. שיא הארוחה מבחינתי היה דווקא מילקשייק [5.5$] שיבולת שועל.

Shake Sack, שייק שאק, ניו יורק

שייק שאק : סוג של מקדונלד'ס משודרג

דברים מתוקים:

ייתכן שלא שמעתם מעולם על דומיניק אנסל, אבל על ההמצאה שלו – הקרונאט (Cronut : מחיבור 'קרואסון' ו-'דונאט'), כנראה ששמעתם. דומיניק פתח את המאפייה שלו בסוף שנת 2011 וב-2013 פרץ אל התודעה העולמית בזכות הקרונאט, שגרם לתורים פסיכוטיים (האמריקאים מעולים בזה) מול המאפייה כבר בשעות הבוקר המוקדמות, מאז ועד היום. רבים מנסים לחקות את הקרונאט (גם בארץ, ללא הצלחה), אך בעוד הם נכשלים, דומיניק ממשיך ליצור קינוחים שיוצרים באזז, פעם אחר פעם. היינו בבייקרי של דומיניק אנסל שלוש פעמים במהלך הביקור בניו יורק – פעם ראשונה אופטימיים מידיי שיישאר קרונאט אחרי 10 בבוקר, פעם שנייה הגעה ב-8:20 כדי לעמות 20 דקות בתור בדרך לקרונאט המופלא ופעם נוספת בבוקר האחרון שלנו בעיר, בתקווה להספיק לקרונאט אחרון… כן, מסתבר שהקרונאט הזה הוא באמת עד כדי כך טוב.
אז בביקור הראשון, כיוון שהקרונאט כבר נגמר, הזמנו מויטרינת הקינוחים המרשימה את "פאריז-ניו יורק" [6.5$] שהוא סוג של פארי ברסט שעבר "טוויסט" ניו יורקי בהשראת חטיף הסניקרס ושולבו בו טעמים של שוקולד, קרמל וחמאת בוטנים. שילוב הטעמים היה טוב, אבל המאפה עצמו קצת יבש ; הזמנו גם "פרוזן ס'מורס" [7.5$], אחת ההמצאות העדכניות של דומיניק, שכוללת גלידה עטופה בשוקולד קריספי, אותם עוטף מרשמלו ששורפים לכם רגע לפניי ההזמנה, כך שמתקבלת שכבה קרמלית וקריספית. קשה לתאר את העונג של ניגודי הטמפרטורות והמרקמים ואת שילוב הטעמים, שמצליח להצדיק את המחיר הגבוה יחסית.
הביקור השני שלנו בדומיניק אנסל היה בשעה 8:20 בבוקר, במטרה לאכול את הקרונאט הנחשק. חיכינו בתור כ-40 דקות בערך ולהפתעתי גיליתי שההמתנה הייתה שווה את זה. טעמי הקרונאט משתנים מידיי חודש (ניתן לעקוב אחריהם באתר), ולשמחתנו באותו החודש היה טעם מזמין במיוחד של "הורצ'אטה קרמל" שכלל גם סוכר-קינמון, מה שבעצם הפך את הקרואסון-דונאט הזה לקרואסון-דונאט-צ'ורוס. הטעם היה מעולה ומתוק בדיוק במידה הנדרשת, והקסם האמיתי הוא דווקא בפריכות, האווריריות והחמאתיות של המאפה הממכר הזה. הייתי מאוד סקפטי בנוגע להייפ סביב הקרונאט, אבל כעת אין לי ספק שהוא מצדיק את ההתעוררות המוקדמת, ההמתנה בתור והמחיר הלגמריי סביר של 5$. אם אין לכם כוח לקום מוקדם ולעמוד בתור, יש גם אפשרות להזמין שבועיים מראש ויישמרו לכם את הקרונאט לשעה שתגיעו.
בביקור השלישי שלנו ניסינו את ה-DKA (Dominique's Kouign Amann) י[5.5$], מאפה פריך וקרמלי טעים ועוד קינוח מהויטרינה – Cow-fe Au Lait י[6.5$], קינוח המעוצב כפרה, ומשלב טעמים של קפה, שוקולד חלב וחלב מרוכז. גם הוא, כמו קינוח הויטרינה מהביקור הראשון, היה יחסית מאכזב והוביל אותנו למסקנה שדווקא הויטרינה המרשימה של דומיניק אנסל, היא נקודת החולשה של המקום.

Dominique Ansel Bakery, 189 Spring Street, New York
שעות פעילות: א' : 09:00 – 19:00 ; ב' – ש' : 8:00 – 19:00 (בשביל קרונאט צריך להגיע לפני 8:30)

הדיספליי של דומיניק אנסל : דווקא הקינוחים מהחלק הזה פחות מוצלחים. (צילום: הילה קונפורטי)

הקרונאט המושלם שהצליח להתעלות על כל הציפיות. (צילום: הילה קונפורטי)

"פרוזן ס'מורס" : תענוג על מקל

פריז ניו-יורק : אחד משני ניסיונות לא מוצלחים שלנו עם קינוחים מהדיספליי (צילום: הילה קונפורטי)

התור לקרונאט בשעה 8:20 בבוקר. זה עוד נחשב לתור קצר...

הקרונאטים שמחכים להגיע לבעליהם החדשים. (צילום: הילה קונפורטי)

Ultimate Responsive Image Slider Plugin Powered By Weblizar

בגלידריית Odd Fellows, תמצאו מגוון טעמים מקוריים ולא שגרתיים המשתנים לעיתים תכופות (כמה דוגמאות: סורבה אשכולית וחלאפיניו ; שמן זית ; דובדבן ומיסו). חוץ מגלידה בגביע, קיימת אופציה שנקראת OddPocket – גלידה בסנדוויץ' בריוש. בין ארבעת סוגי ה"סונדוויצ'ים" האפשריים, יש את האפשרות החלומית של סנדוויץ' גלידת בייקון, עם פקאנים מסוכרים וסירופ מייפל מתובל [8$ אחרי מס]. לחמניית הבריוש עוברת קלייה קלה ומתחממת קלות, כך שהיא ממיסה בקצב איטי את הגלידה שנספגת בה לאט לאט. התוצאה היא המון ביסים חלומיים שהסבו לי חיוך גדול על הפרצוף והשכיחו קלות את השירות הלא מקצועי וחסר הסבלנות שקיבלנו. עוד ניסינו שם:S'mores signature sandwich י[7$ אחרי מס], שהיה בעצם סוג של קסטה במילוי גלידת מרשמלו, רוטב מרשמלו, שכבת שוקולד ופירורי וופל. הקסטה הזו קצת איכזבה בטעמייה וגם הייתה קשה מידיי. גלידרייה למי שמחפש משהו מיוחד. אגב, כדור גלידה עולה בסביבות 4.5$ והסניף המקורי שלהם (והגדול יותר) נמצא בבורקלין.

OddFellows, 75 East 4th Street, East Village, New York
שעות פעילות: ב' – ה' : 13:00 – 22:00 ; ש' : 13:00 – 23:00 ; ש' : 12:00 – 23:00 ; א' : 12:00 – 22:00

גלידת בייקון עם פקאנים מסוכרים וסירופ מייפל בתוך לחמנית בריוש. חלום רטוב (צילום: הילה קונפורטי)

ס'מורס סנדוויץ' : קשה וחסר ייחוד. הוא לא כזה קטן, היד שלי פשוט ענקית (צילום: הילה קונפורטי)

Ultimate Responsive Image Slider Plugin Powered By Weblizar

אחת הגלידריות הכי שוות והמעניינות, נמצאת דווקא במקום האחרון שהייתם מצפים – בצ'יינהטאון. כך שבמידה ואתם מגיעים לאיזור, אני לא מרשה לכם לפספס אותה בשום אופן. מה שהופך את המקום הזה לכל-כך שווה, מלבד האיכות של הגלידה עצמה, זה מגוון הטעמים העצום שכולל כמעט כל טעם שאתם יכולים לדמיין, ביניהם טעמים מאוד לא שגרתיים (או במילים אחרות – אסייאתים), כמו ווסאבי, בטטה סגולה, ג'ינג'ר, פנדן, דוריאן ועוד… המחיר לא זול: כדור אחד – 4.35$, שניים – 6.99$, שלושה – 8.75$. אבל המבחר המסקרן לא השאיר לנו ברירה ולקחנו כל אחד שלושה טעמים. אני לקחתי רק טעמים אסייאתיים: מאצ'ה (תה ירוק יפני), פנדן (צמח שמשתמשים בו במזרח הרחוק כסוג של "וניל") ושומשום שחור. כולם היו טובים מאוד, במיוחד הפנדן וטעמו המיוחד והמרענן. הילה לעומת זאת, לקחה פאדג' שוקולד עם קוקוס, דלעת מתובלת (טעם מיוחד לקראת ה'האלווין') וגלידת פיסטוק. מביניהם הכי אהבתי את הדלעת המתובלת, בעוד דווקא גלידת הפיסטוק קצת איכזבה, עם טעם מאוד מרציפני ולא כל-כך פיסטוקי. אז כאמור, גלידה יקרה, אבל נותנת חוויית טעמים מיוחדת. גם ככה סיכמנו שאתם הולכים לאכול דים סאם ב-Jing Fong בימים הספציפים שיותר זול שם, נכון? אז פה אתם מקנחים.

The Original Chinatown Ice Cream Factory, 65 Bayard St, New York
שעות פעילות: א' – ש' : 11:00 – 22:00

מאצ'ה, פנדן ושומשום שחור. יש גם טעמים יותר שגרתיים (צילום: הילה קונפורטי)

The Original Chinatown Ice Cream Factory (צילום: הילה קונפורטי)

Ultimate Responsive Image Slider Plugin Powered By Weblizar

הנה משהו שיחסוך לכם זמן מיותר וכסף. פשוט ותרו על הגעה ל-Big Gay Ice Cream, שכנראה עיקר הבאזז סביבה קשור לשמה הססגוני. יש שם תור ארוך, עיצוב צבעוני ומושך, אבל בשביל גלידה אמריקאית בטעם שוקו/וניל, בכל מיני תוספות כמו בייגלה, או מרשמלו שמרגיש קצת ישן, לא שווה לשלם מעל 5$. לקחנו שם 'רוקי רוד' שכללה תוספות של שוקולד, שקדים קלויים, מרשמלו ושוקולד צ'יפס [5.75$] שהייתה מבאסת לגמריי ו'אמריקן גלובס' – גלידת וניל עם שברי בייגלה וציפוי רוטב שוקולד [5.75$] שהייתה בסדר, אבל בשביל בסדר לא שווה לעמוד בתור ארוך ולשלם מחיר שכזה.

Big Gay Ice Cream, 61 Grove Street, West Village, New York
שעות פעילות: א' – ה' : 13:00 – 22:00 ; ו' – ש' : 13:00 – 23:00

ביג אוברייטד אייס קרים : חבל לבזבז כאן את הכסף והזמן (צילום: הילה קונפורטי)

אמצע התור בגלידרייה הכי משעממת שאכלנו בה בניו יורק

Ultimate Responsive Image Slider Plugin Powered By Weblizar

גלידרייה טובה מאוד שנתקלנו בה לגמריי במקרה היא Sundaes and Cones (נמצאת הליכה קצרה מהסניף של איפודו בו אכלנו). גלידרייה בוטיקית עם שירות נעים ואדיב (מסתבר שזה לא עניין של מה בכך) ומבחר טעמים מעניין שכולל טעמים משמחים כמו 'רוקירוד' (שוקולד, שקדים ומרשמלו) ומוקה עם שוקולד צ'יפס, שהילה לקחה והיו מצויינים. בנוסף, יש גם אפשרויות קצת פחות שגרתיות, כמו לוונדר או מגוון טעמים אסייאתים טובים, למשל כמו גלידת הג'ינג'ר המעולה שלקחתי. המחירים פה יחסית סבירים ביחס לגלידריות של ניו יורק, ומשתנים בהתאם לסוג הגביע שלוקחים. אנחנו לקחנו את אופציית הגביע הפשוטה ביותר ושילמנו על כדור אחד 3.86$ ועל שני כדורים 5.60$. יחסית דומה למחירים בארץ.

Sundae and Cones, 95 E 10th Street, East Village, New York
שעות פעילות: א' – ה' : 11:00 – 22:30 ; ו' – ש' : 11:00 – 23:30

Sundaes and Cones, New York

ג'ינג'ר לי, רוקירוד ומוקה בשבילה (צילום: הילה קונפורטי)

לאוהבי העוגיות מביניכם, יש מוקד עלייה לרגל ב-Upper Westside. מאפיה בשם Levain Bakery שמייצרת עוגיות גדולות ושמנמנות שנראות כמו סלעים קטנים והתוכן שלהן רך וממכר. קנינו שם שתי עוגיות ב-4$ לכל אחת. עוגיית אגוזי מלך עם שוקולד צ'יפס, ועוגיות שוקולד מריר עם שוקולד צ'יפס. שתיהן היו מצויינות ולא מתוקות בצורה מוגזמת ובזכות העובדה שהן היו כל-כך עשירות אכלנו אותן בשלבים במהלך היום. מלבד עוגיות יש שם עוד שלל מאפים שאמורים להיות טובים גם כן וסנדוויצ'ים למי שבא משהו פחות מתוק.

Levain Bakery, 167 West 74th Street, Upper Westside, New York
שעות פעילות: א' : 09:00 – 19:00 ; ב'– ש' : 8:00 – 19:00 (יש למאפייה סניף נוסף בהארלם)

העוגיות של ליוויין : חובה למי שמשוגע על עוגיות (צילום: הילה קונפורטי)

Levain - מבט מבפנים לעוגייה המופתית (צילום: הילה קונפורטי)

Ultimate Responsive Image Slider Plugin Powered By Weblizar

בייגל:

אי אפשר לבקר בניו יורק בלי לאכול איזה בייגל כלשהו (רצוי בארוחת הבוקר). אז נסיים עם סיקור מהיר. אכלנו בייגלס בשלושה מקומות שונים: ב- Black Seed , סניף נוליטה (קיימים שלושה סניפים) נהננו מבייגלים טובים מאוד, אך במחירים דיי גבוהיים. בייגל עם בייקון, גבינה ו-2 ביצי עין ובייגל עם האם מעושן, גבינה ו-2 ביצים, עלו שניהם 9.5$ והיו טעימים בהחלט ; ב- BagelWorks ב-Upper East side מוכרים בייגלים מצויינים ובכל שעות היום אפשר להנות שם מבייגל מפנק עם חביתה, בייקון וגבינה ב-5$, לקחתי שם גם בייגל סלמון, גבינת שמנת וירקות שהיה טעים, אבל היה קצת חבל לשלם עליו משהו כמו 9$, כי בייגל החביתה הזול משמעותית היה טוב יותר ממנו ; מקום פחות מומלץ בו אכלנו – Murray's Bagels , נחשב יחסית פופולארי לבייגל, אבל דיי התאכזבנו מאיכות הבייגלס עצמם. לקחנו גם שם סנדוויץ' עם חביתה, בייקון וצ'דר [5.50$] וסנדוויץ' שנקרא "דה אלדו" – פרושוטו, מוצרלה ופלפלים קלויים [11.25$] שהצליח איכשהו להיות חסר טעם לחלוטין.

'בייגל וורקס' : בייגל מעולה עם חביתה, האם וגבינה. כמו שאלוהים התכוון. (צילום: הילה קונפורטי)

מוריי'ס בייגלס : מוניטין גבוה, ובייגל ברמה נמוכה.

Ultimate Responsive Image Slider Plugin Powered By Weblizar

היינו גם יום אחד בוויליאמסבורג שבברוקלין, אבל אף אחד מבין המקומות בהם היינו לא שווה להתעכב עליו. הביקור בניו יורק התמקד הפעם בעיקר באיזור מרכז ודרום מנהטן ויש עוד עשרות מקומות שרשמתי לעצמי לנסות בביקורים הבאים (ביניהן המעדניות היהודיות – Katz Delicatessen ו- Russ and Daughters ועוד כמה מסעדות יוקרה). ניו יורק היא אינסופית, אבל זה כל מה שיש לנו בנתיים, לפחות עד לפעם הבאה…

מפת המלצות:
-מקרא: כוכב: מקומות שהרחבתי לגביהם בפוסט.
-צבעים: ירוק – מומלץ מאוד ; צהוב – נחמד אם אתם בסביבה; אדום – מיותר ; כחול – המלצות שאספתי, אך לא ניסיתי.
* שימו לב, אין התייחסות לרמות מחירים

פורסם בקטגוריה חו"ל, כללי, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

4 תגובות על לאכול את ניו יורק

  1. מאת אפק‏:

    אהבתי את הכתבה! והבלוג שלך מצוין.
    שמעת על babbo/per se?

  2. מאת נעמי‏:

    כתבה מעולה! חזרנו עכשיו מניו יורק וחצי מהטיול הלכנו בעקבותיך. תודה על הכל ובעיקר על IPPODU שהיה אחת החוויות המגניבות שלנו בטיול. שיחקת אותה!

  3. מאת נורית‏:

    שלום
    בהחלט כתוב יפה ומפורט. אשמח לקרוא על מסעדות צמחוניות שוות .
    אם יש לך אשמח לקבל במייל ,ביום חמישי אני שם.
    תודה רבה נורית