נבחרת החודש – ינואר

יש הטוענים שהצורה בה מתחילים את השנה קובעת את האופי של כל השנה, אולי בגלל זה יצא שבמהלך חודש ינואר הלכתי לכמה מהמסעדות הנחשבות ביותר בתל אביב. זה היה מאוד טוב לחוש הטעם, אבל פחות טוב לחשבון הבנק. הבסטה, סלון, טופולופומפו, טאיזו…. כולן באותו החודש ובאופן טבעי יש להן נציגות בין המנות הטובות ביותר שאכלתי. וגם שתי מנות מאכזבות במיוחד, דווקא בשניים מהמקומות שאני יותר אוהב לאכול בהם.

לבן אמו – הבסטה (98 שקלים)
במהלך החודשים הפחות חמים של השנה, מסעדת הבסטה מקיימת פסטיבל אוייסטרים מידיי חודש, עם מבחר של כמה סוגים שונים של הצדפות שהן לחלוטין טעם נרכש. זה קורה תמיד ביום שישי הראשון של כל חודש, או כך לפחות חשבתי… חשקה נפשי בפלטת אוייסטרים, אך כשהגעתי גיליתי שבינואר האוייסטרים נדחים לשבוע השני של החודש, בעוד באותו שבוע התקיים ספיישל "בין פיימונטה לכפר יאסיף", עם שלל מנות גליליות/ערביות ושילובים מעניינים של טעמים גליליים עם מאכלים וחומרי גלם איטלקיים. אז נכון, התכוננתי לאוייסטרים, אבל כבר הגענו לבסטה. שלא נאכל?
באופן כמעט מידיי נפל הפור על מנת ה"לבן אמו", מנה שהיא בעצם אינטרפרטציה של "גדי בחלב אמו", עם בשר גדי מבושל ביוגורט עזים שמוגש יחד עם תבשיל פריקה. נדיר למצוא בשר גדי/עז במסעדות (בטח שבאיזור המרכז) וזו הייתה חוויה נעימה על הלשון, להנות מהבשר הרך והרזה הזה ומהטעמים החמצמצים שלוו אליו מכיוון היוגורט החמים. זו לא מנה קבועה בתפריט, אבל היא ככל הנראה הולכת להיות מוגשת בבסטה גם בשבוע האחרון של פברואר בין ימי רביעי לשישי, כחלק מספיישל מיוחד שנקרא "בין הגליל לשוק הכרמל" – מומלץ לפתוח את הכיס.

לבן אמו, הבסטה

צבעים של חורף – גדי בחלב אמו, גרסאת הבסטה

פילה לבן בשבעה תבלינים – טופולופומפו (128 שקלים)
אני לא חושב שצריך להרחיב יותר מידיי על מסעדת טופולופומפו, מסעדתו החדשה של אבי קונפורטי, שנפתחה בשלהי שנת 2013. אכלתי שם שתי ארוחות ערב, שבשתיהן הרגשתי שהתמורה – הטובה באופן כללי, פשוט לא מצליחה להשתוות למחירים הגבוהים בתפריט. ביקורות שכבר פורסמו במקומות אחרים על המסעדה, מתארים היטב את תחושת הדריכות שצריך להמצא בה על מנת לא לצאת עם נזק כבד בחשבון הבנק.
פתרון טוב, כך מסתמן מהביקור האחרון, הוא להגיע לעסקית הצהריים, שהותירה עלי רושם טוב מאוד ועל אף שלא הייתה זולה, הרגישה משתלמת הרבה יותר. המנה שעשתה לי את הארוחה הייתה מנה שזוכה לתחייה מחדש מתפריט מסעדת צ'ימיצ'נגה ז"ל. מנת פילה החזיר הטעימה ביותר שיצא לי לאכול. נתח גדול יחסית של פילה חזיר (בגודל מתאים מאוד לחלוקה), שמוגש מעל רוטב תירס מתקתק ותבשיל גס של שעועית שחורה. יש במנה הזו טעמים מתוקים ומעט מעושנים ויותר מכמה שהיא יפה, היא טעימה שקשה לתאר.

פילה לבן בשבעה תבלינים, טופולופומפו

פילה לבן בשבעה תבלינים : טופולופומפו מחייה מנות מצ'ימיצ'אנגה

באן טופו טנדורי – דה באן (42 שקלים)
לא כל-כך ברור מה חשבו לעצמם החבר'ה הטובים של דה באן כשיצרו את המנה הזו… הלחמניה המאודה והכייפית שלהם בטח שואלת את עצמה מה היא עשתה רע שמגיע לה להכיל תערובת כל כך "קווצ'ית" ולא מזמינה של קישוא וגזר סמרטוטיים ופרוסות דקות של טופו שלבטח לא תרמו לא למרקם ולא לטעם. גם התיבול של המנה הזו לא מספיק מעניין והדבר הטעים היחידי במנה הוא ממרח יוגורט ועשבי תיבול. דה באן יצטרכו לנסות לחשוב על מנה אחרת שתתאים לצמחוניים, כי זה מרגיש קצת כאילו מישהו ניסה לצאת ידי חובה וזה שפוגע בשם הטוב של מנות הבאן האחרות, הטובות והאהובות.

באן צמחוני, דה באן

באן טופו בדה באן : מנה שמרגישה כמו פשרה עבור צמחונים

סביצ'ה דגי ים (אינטיאס) – טאיזו (72 שקלים)
כרגיל, טאיזו לא מפסיקה להתחדש… אני אומר את זה כל פעם מחדש, אבל זה המצב. מנות רבות נוספו לתפריט, כמה כמובן גם ירדו. קפצתי לארוחת ערב עם עוד שלושה אנשים, אכלנו בלי הכרה עד לכמעט אובדן הכרה. כמובן שכמו תמיד, המנה הטובה ביותר הייתה ההר גאו סקאלופ (שכבר נכנסה פעם לנבחרת החודש), אבל מנה מוצלחת נוספת הפתיעה מכיוון דרום אמריקאי בלתי צפוי. סביצ'ה? בטאיזו? מסתבר שכן… את הסביצ'ה מכינים מדג ים משתנה, ביום בו הגענו היה זה אינטיאס. הדג נחתך לחתיכות בגודל אידיאלי, כך שעדיין היה בשרני וטעמו הורגש היטב. הרוטב המריר-חמוץ–חריף הגיע משילוב של תפוזי דם עם רוטב צ'ילי וליים, ושאלוטס ופיסטוקים השלימו את מגוון המרקמים עם פריכות משלהם, יחד עם כמה ירוקים נוספים. לא ציפיתי למצוא מנה שכזו בטאיזו, אבל שמחתי לגלות אותה.

סביצ'ה אינטיאס, טאיזו

סביצ'ה של טאיזו : לא 100% אסייאתי, אבל מצויין בכל זאת

בייגעל שרימפס ואבוקדו – הסלון (160 שקלים)
הסלון של אייל שני אינו מסעדה רגילה. יהיה יותר נכון לתאר אותו כסוג של אולם אירועים פתוח לציבור. מי שיגיע לכאן רק על מנת לאכול, עלול להתאכזב מהתמורה למחיר, למרות שהאוכל שם הוא טעים ביותר – פשוט המחיר נוטה להיות מטורף במיוחד. אבל מי שבא עם ראש פתוח, מבין שהמחיר בתפריט לא מגלם רק את האוכל עצמו ומשחרר מעצורים, יזכה לחוויה שאין כמוה בשום מקום אחר. הפעם הגענו במסגרת חגיגות היומולדת של כוכבית רוית. מנות הירקות דיי איכזבו הפעם (על כך עוד בהמשך), אך "בייגעל" השרימפס והאבוקדו היווה נקודת מפנה. כמות יפה ומכובדת של שרימפס קריסטל גדולים, חלוטים ומקולפים שודכו לאבוקדו שהיה במצב צבירה קרמי. מלפפונים חתוכים נתנו רעננות ומעט קראנץ' והלחם עם נגיעות המלח השלים את המנה. האם המנה הזו שווה 160 שקלים? חד משמעית לא. האם הייתי מזמין את המנה פעם נוספת? בטוח שכן.

בייגל שרימפס ואבוקדו, הסלון

בייגל שרימפס ואבוקדו : המחיר מופרך, הטעם מאוד מוצלח

סאשימי לפת ערבייה פחוסה – הסלון (79 שקלים)
על האכזבה הגדולה שלי מהמנה הצמחונית בדה באן, גוברת רק מנה אחת. האמת היא שזו לא מנה שהייתי מזמין אף פעם (בטח לא כשהיא עולה כל-כך הרבה), אבל מישהו מסביב לשולחן החגיגות הסתקרן כנראה. הייתה שם אסופה של לפת חתוכה לריבועים דקיקים שסודרו אחד על גבי השני. שפע של שמן זית טוב וכנראה חומץ בלסמי שאיכשהו לא כל-כך בא לכדי ביטוי בטעם. אבל המנה הזו הייתה כלום ושום דבר וגםואפילו ללא קשר למחיר – הטעם פשוט לא היה טוב. סאשימי וקרפאצ'ו הן צורות הגשה שנועדו לתת כבוד לחומר הגלם, ובסלון אין ספק שניסו לתת כבוד ללפת, אבל במקרה הזה קצת פגעו בכבוד שלהם.

סאשימי לפת, הסלון

סאשימי לפת : מאכזב זה אנדרסטייטמנט

נבחרת החודש לא תהיה שלמה בלי עוד כמה איזכורים : אם הזכרתי את החידושים הרבים בטאיזו, ראויות לציון שתי מנות חדשות – לטובה, מנת שרימפס קריסטל בקארי ירוק ולרעה מנת ג'מבו קלמארי מקושקשת מידיי שלא תואמת את הרמה של טאיזו. המסבחה של עלי קראוון ממשיכה לאכזב אותי כל פעם בשל החמיצות המוגזמת שלה. פוראמה לעומת זאת, ממשיכה לספק דים סאם טובים ומנת השאו לונג עדיין מככבת שם מבחינת האיכות והקירבה למה שאפשר למצוא בסין.

פורסם בקטגוריה כללי, נבחרת החודש, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *