בירות ג'ינג'ר – נעים להכיר

הן לא ישראליות, הן לא חזקות והאמת היא שהן גם לא לגמריי בירות, אבל בירות הג'ינג'ר ידגדגו לכם את הגרון ואת האף, יסעירו לכם את הלשון ולבטח לא ישאירו אתכם אדישים. הז'אנר המתקאמבק של בירות ג'ינג'ר אלכוהוליות, הולך ותופס תאוצה באי הבריטי בעשור האחרון ואולי ינגוס בקרוב בשוק הסיידר האלכוהולי. לאחרונה הטרנד הגיע גם לארץ, עם שתי בירות ראויות, שלדעתי יכולות להתחבב מאוד על הקהל המקומי.

בירות הג'ינג'ר, אם להסתמך על מקורות באינטרנט, צצו לראשונה באנגליה מתישהו בין השנים 1750 ל-1800. הכל התחיל בעקבות ההכרה בסגולותיו הרפואיות הרבות של הג'ינג'ר, שהעיקריות מביניהן הן הקלה על בחילות מסוגים שונים ועל בעיות עיכול. המתכון הקלאסי להכנת בירות ג'ינג'ר כולל: ג'ינג'ר, סוכר, מים, מיץ לימון ומרכיב נוסף שנקרא באנגלית 'ginger beer plant' ["צמח בירת ג'ינג'ר"], שהוא בעצם תחליף מסויים לשמרים שהיה נפוץ באיזור האי הבריטי. כמו שניתן להבין מהמרכיבים, בירות הג'ינג'ר המקוריות נטולות גלוטן ומתאימות לרגישים לגלוטן. עם זאת, ה-Ginger Beer Plant כמעט ונכחד מהעולם, לכן במתכונים רבים לבירות ג'ינג'ר הוא מוחלף בשמרים שונים וגרסאות מסויימות של בירות ג'ינג'ר מכילות גלוטן.

במרוצת השנים, בירות הג'ינג'ר עברו מספר תהפוכות: ב-1855 הגבילו את כמות האלכוהול המותרת בבירות הג'ינג'ר למקסימום של 2%, הגבלה שהובילה בסופו של דבר לכך שבירות הג'ינג'ר כבר לא היו אלכוהוליות כלל. בירות הג'ינג'ר הפכו במהרה למשקה קל שהיה נצרך בכמות גדולה באנגליה והיה מיוצר כמעט בכל עיירה. המשקה התפשט לעוד מדינות בעולם שבהם ישבו הבריטים והוביל לייצור ה-Ginger Ale – משקה מוגז בטעם ג'ינג'ר, שבמקור היה בטעם הרבה יותר טבעי של ג'ינג'ר מאשר הג'ינג'ר אייל שאנחנו מכירים היום. במהלך המאה ה-20 החלה דעיכה של צריכת בירות ג'ינג'ר אלכוהוליות עד לשנים האחרונות, בהן המשקה זוכה לאהדה מחודשת, ייתכן שזה קשור לכך שבעולם המערבי (ובין השאר גם בארץ) אנשים מורגלים הרבה יותר לטעם הג'ינג'ר.

פרט פיקנטי: בירת הג'ינג'ר של Crabbie's שנמכרת בארץ היא ללא גלוטן (קיימת גם גרסא עם גלוטן, כך שאם אתם רגישים, חשוב לוודא), אך אינה צמחונית. מסתבר ששיטה ידועה להפוך בירה לפחות עכורה, היא להשתמש בחומר שמופק משלפוחית ציפה מיובשת של דגים. מסתבר שיש לא מעט מבשלות שמשתמשות בשיטה זו, אז אם אתם צמחונים או טבעוניים, יש אתרים שמקטלגים את הבירות המתאימות לצמחוניים ולטבעוניים (שצריכים להמנע גם מבירות מתובלות בדבש).

אני מכיר כיום רק שני סוגים של בירות ג'ינג'ר שאפשר למצוא בארץ, נתחיל עם זו שמתחילה להיות משווקת בצורה יותר מאסיבית ואף הופיעה בדוכן משל עצמה, בתערוכת הבירה שהתקיימה בשבוע שעבר במתחם התחנה בתל אביב.

קראבי'ס – Crabbie's – 4%
בירה בצבע זהוב בהיר, בעלת קצף לבן ועדין. מלבד ריח של ג'ינג'ר, ניתן להרגיש גם ריחות קלים של לואיזה, תה ולימון. בהתאם, גם הטעם מרענן, לימוני, מתוק במידה ועם טעם ג'ינג'ר מבוקר שמעקצץ את הלשון ביחד עם גיזוז עדין. החריפות הקלה נשמרת בלשון ומורגשת גם בגרון לאחר השתייה. לבירה גוף קל, כך שביחד עם אחוזי האלכוהול הנמוכים שלה, היא קלה מאוד לשתייה. כחלק מהמיתוג של הבירה, קראבי'ז ממליצים לשתות אותה עם קוביות קרח במטרה לצנן את חריפות הג'ינג'ר. מה שמקובל לעשות גם בבירות פירות שבאופן כללי מאוד מזכירות את האופי של הבירה הזו בקלילותה ובעדינות שלה. ניסיתי את הבירה עם כמה קוביות קרח, אך לא מצאתי להן צורך או יתרון כלשהו.

מה ליד? הבירה תתאים מאוד לליווי מנות דגים, מנות אסייאתיות שונות וכמתבקש – גם לצד סושי. זו גם בירה נהדרת לקחת לים, עם או בלי פירות ליד.

בירת ג'ינג'ר Crabbie's

Crabbie's – קלילה ומרעננת

ג'ינג'ר בירד – Ginger Beard – 4.2%
באופן כללי, אפשר לומר שהג'ינג'ר בירד היא הרבה יותר אגרסיבית מאשר קראבי'ז. זו בירה של מבשלת Wychwood הבריטית החביבה עליי מאוד, שחובבי הבירה לבטח מכירים את בירת הדגל שלה – הובגובלין. בניגוד לקראבי'ז, הג'ינג'ר בירד ["זקן ג'ינג'י"] היא בירה רגילה (ולכן מכילה גלוטן) שחיזקו את טעמה בג'ינג'ר והיא קיימת מאז שנת 2011.
צבעה ענברי והיא בעלת קצף מלא וקרמי בצבע לבן. יש לה ארומה דומיננטית של ג'ינג'ר, שמורגש גם בטעמה החזק שמורגשת בו גם מתיקות של בירות דבש ורמז של תפוז. החריפות בבירה הזו גבוהה יותר ומתגברת מידיי לגימה עד שהיא מורגשת באף. לבירה גוף כבד והגזים כמעט לא מורגשים. כל המאפיינים האלו יחד, הופכים אותה לבירה שפחות מתאימה לקיץ הישראלי (למרות ההמלצה של המבשלה לשתות אותה עם קוביות קרח במסיבת ברביקיו בקיץ), אבל זו יכולה להיות בירה מצויינת לחורף, גם בגלל החריפות המחממת שלה.

מה ליד? מנות עוף שונות, או בשר בכלל, תבשילי קדירה ומנות עם נוכחות מורגשת של עלי תבלין.

הבקבוק: כמו כל הבירות של wychwood, בקבוק מרשים ומאסיבי עם תווית שעליה דמות מכושפת שכאילו יצאה מספרי הארי פוטר, כשבמקרה של הג'ינג'ר בירד מדובר בענק ויקינגי בעל זקן ג'ינג'י. משתלב יפה מאוד בין בקבוקי המבשלה באוסף הבקבוקים המוגזם שלי.

בירת ג'ינג'ר Ginger Beard של Wychwood

Ginger Beard – לוקחים את הג'ינג'ר לאקסטרים

המחירים: את הבירות אפשר למצוא בחנויות אלכוהול (ואני מהמר שקראבי'ז תגיע תוך שנה גם לרשתות הגדולות) במחירים שבין 14 ל-16 שקלים. את שני הבקבוקים האלו רכשתי ב"בית המשקאות של נפתלי".

אז אחרי ההיכרות שעשיתי לכם עם בירות הג'ינג'ר, אני מפציר בכם לנסות אותן לפחות פעם אחת. יתחברו אליהן במיוחד אנשים שאוהבים משקאות אלכוהוליים עם טוויסט ספייסי (והלוואי שהיה מבחר של יותר משקאות או קוקטיילים חרפרפים בארץ). אסוציאטיבית אני יכול לספר למי שהתנסה בבירות פירות שונות שה-Crabbie's מתקשרת לי לסגנון בירות הפירות הקלות של לינדמנ'ס ופלוריס לדוגמא, בעוד ה-Ginger Beard היא בעלת מאפיינים שמזכירים את קאסטיל רוז' (למרות שבקאסטיל יש פי שתיים יותר אחוזי האלכוהול).

בירות ג'ינג'ר Crabbie's, Ginger Beard

אחת לקיץ, אחת לחורף

פורסם בקטגוריה בירה, כללי, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *