אילת – עיר הנופש של ישראל, המקום שבו ישראלי ימצא את עצמו כנראה רק באחד מהמצבים הבאים: כחלק מטיול משפחתי, במסגרת כנס מקצועי או כמו שהולך לקרות בסופ"ש הקרוב – כחלק מחופשת הסמסטר של הסטודנטים במוסדות האקדמייה השונים. למרות הרצון של אילת להצטייר כיעד החלומי לחופשה, בפועל מתקבל הרושם שהיא תקועה לה אי שם בשנות התשעים, בעיקר כשמדובר על ההיצע הקולינארי. אך יש חדש תחת השמש…
המסעדה נסגרה במרץ 2015 ומאז הבעלים פתחו מסעדה חדשה באילת בשם לויתן
המסגר 5 נפתחה לפני שנתיים, כשענבר שפירא וליאור רפאל (שניהם אילתים במקור, אם להסתמך על מקורות אחרים), חזרו לארץ אחרי תקופה בה שהו בחו"ל, למדו בקורדון בלו ועבדו במסעדות שונות בחו"ל. למרות שהמסעדה ממוקמת באיזור התעשייה של אילת, מרוחקת לחלוטין מאיזור הבילוי ולמרות ששעות הפתיחה שלה לא הכי נוחות (סגורה בסופ"ש, לדוגמא) ולמרות שלא ניתן להזמין מקומות במסעדה… למרות כל אלו, המסגר 5 חיה ובועטת וחשוב שעד שכמה מסעדה שכזו, היא גם תמשיך להתקיים. אז לטובתכם ולטובתם – אל תפספסו ביקור בה אם אתם מגיעים לאילת.
אני לא יודע אם זה בגלל השם – "המסגר 5", אבל זו מסעדה שנמצאת אצלי באותה קטגורייה כמו "החלוצים 3" ו"קפה 48" התל אביביות. אלו 3 מסעדות שנראה כאילו יש להן בעלים משותפים, אבל בפועל כנראה שהדבר העיקרי המשותף אליהן, הוא שכל אחת מהן מנוהלת על ידי אנשים עם אותה גישה לאוכל – רומנטיקה לאוכל, תפריט עם אמירה מאוד ייחודית, שמובילה למנות ייצריות ומקוריות שבבסיסן כבוד רב לחומרי הגלם.
למסעדה הגענו בהרכב של שלושה : זינגר – שאוכל כדי לחיות ולא חי כדי לאכול, אבל תמיד שמח להצטרף לארוחות ; אני – גרגרן בלתי נלאה שיאכל כל מה שאפשר ; ושחם – חובב אוכל שבשנה האחרונה החליט להצטמחן. סוג של "אחד חכם, אחד רשע ואחד תם" (זה שאינו יודע לשאול, נשאר במלון…).
שחם קצת התאכזב לגלות שיש לו רק מנה צמחונית אחת בהתפריט, אבל לא נתן לזה להפריע לו (בכלל, הוא צמחוני מאוד נוח). הגענו בשעה 7 בערב, עם פתיחת המסעדה, כי לא רציתי לקחת צ'אנס שיותר מאוחר לא יהיה מקום. היינו הראשונים, בחרנו את המקומות הטובים ביותר על הבר והסתכלנו על התפריט.
התפריט של המסגר 5, משתנה כמעט מידיי יום, הוא בדרך כלל לא כולל יותר ממנה או שתיים לצמחוניים/טבעוניים (ניתן להתקשר ולברר זאת, הם ישמחו לספר אם ומה האופציות שיש לצמחוניים). ביום שהגענו היו קצת יותר מ-10 מנות בתפריט, עם חלוקה הגיונית של מנות בשריות ומנות מהים ורק מנה צמחונית אחת. כל המנות נשמעו מעניינות מספיק כדי שאני ארצה לנסות אותן. למעשה, נדרשתי לקצת עזרה מהמלצרית שלנו כדי להחליט איזה מנות לקחת והיא שמחה לפרט על המנות, גם אם לפעמים לא ידעה פרט כזה או אחר. בסופו של דבר, מה שהכריע את הכף היה המחיר, שבחלק מהמנות נראה מוגזם, לדוגמא – הופתעתי שמנת מוח ושקדי טלה על טוסט עם אספרגוס ופטריות תומחרה כאן ב-125 שקלים, הופתעתי עוד יותר כשהמלצרית ציינה לגבייה שזו מנה קטנה. ראוי לציין שבחלק מהמנות שהזמנו, גילינו שהתמחור לגמריי סביר.
התפריט נכתב על הלוח שתלוי על קיר המסעדה. קיים גם לוח עבור תפריט היינות המצומצם (עם כמה אופציות זולות במיוחד של יינות פשוטים מאוד, ומחירים גבוהים משמעותית ליינות קצת יותר מעניינים) ולוח נוסף לשתייה וקינוחים (במחירים הוגנים), כל לוח על קיר אחר. יוצא שכדי להזמין צריך להסתכל סביב – אבל לא נורא, כי העיצוב במקום נעים לעין ומזכיר קצת פונדק ציידים בשל צבעי העץ השולטים ואולי גם קצת בזכות הציור של חזיר הבר על התפריט. 7 מקומות על הבר, משקיפים אל המטבח הפתוח של המסעדה, מטבח עצום בגודלו שתופס יותר מ-50% משטח המסעדה, אפשר לראות את ליאור וענבר מכינים את המנות של הסרביס הנוכחי תוך שהם עושים הכנות למנות עתידיות (צפיתי בהם בעניין בזמן שכבשו ירך חזיר ענקית). קיימים עוד מספר מצומצם של מקומות ישיבה נוספים בפנים ומספר שולחנות בחצר החיצונית, הפונה לרחוב השומם באיזור התעשייה. בסך הכל יש פה מקום למשהו כמו 30 אנשים, שזה הגיוני בהתחשב בעובדה שזה פחות או יותר רק שניהם במטבח, עם עוד מלצרית אחת. רצפת הפרקט ושאר האלמנטים מעץ ששולטים במקום נותנים את ההרגשה האינטימית והמשפחתית, הרגשה שמתחזקת תודות לשירות יעיל, אדיב וסימפטי, שהיה ער לכל המתרחש במסעדה, אם זה מזלג שהפיל אחד מחבריי והוחלף באופן מיידי באחד חדש או אם זו כוס שנשפכה בשולחן לידינו ומיד נוגבה ע"י בעלי המקום.
לשחם כאמור הייתה רק מנה אפשרית אחת להזמין, זינגר רצה להזמין רק מנה אחת ורק אני, עם עיניים גדולות, רציתי בכל זאת לנסות כמה שיותר, אז הזמנתי לעצמי מנה אחת וסיכמתי עם זינגר שנתחלק בינינו עם שתי מנות נוספות.
המנה שהזמנתי לעצמי – סקאלופס boudin noir, פירה אפונענע, ספאלה, ג'ו – הייתה מנה של 3 סקאלופס שנצרבו כמו שצריך ושובצו בין פרוסות שנראו כמו פרושוטו, אבל היו לעיסות ובשרניות יותר (מה שמתואר בתפריט כ"ספאלָה" – כתף באיטלקית) והייתי מוכן להמר שהן הוכנו במסעדה. נקניק הדם (boudin noir), שמרקמו הגס נתן קונטרה טובה לסקאלופס, היה אולי קצת דומיננטי מידיי בטעמו לעומתן. בתחתית הצלחת פירה האפונה והנענע הגרגירי מעט, החמיא מאוד למנה, בטעמים מרעננים ומעניינים.
שחם כמובן לקח את המנה הצמחונית היחידה בתפריט. סלט עגבניות ערבה ממושב צופר, צלפים, אפונת שלג, בזיליקום, פרמזן ובלזמי. מלבד שלל עגבניות ושאר המרכיבים המפורטים בתפריט, הסלט כלל גם כמה חתיכות ארטישוק, שהיה אומנם הפתעה נחמדה, אבל הקוראים הוותיקים של הבלוג, יודעים שיש לי בעיה עקרונית עם מנות שכוללות מרכיבים שלא הוזכרו בתפריט ולא צויין לגביהם דבר על ידי המלצרים. מהמעט מאוד שטעמתי מהמנה, כל חומרי הגלם היו מאוד טובים. כל הירקות היו רעננים, עסיסיים ומלאי טעם ונתנו לסלט לנגן במנעד נעים שבין חמיצות למתיקות. *למרות שזה לא לגמריי נראה לעין מהתמונה, מדובר במנה גדולה.
בעוד שחם נהנה מהסלט שלו, אני חלקנו שתי מנות נוספות –
סטייק טרטר קלאסי, כשמו כן הוא. מנה נדיבה בגודלה, שהכילה בשר פילה בקר שנחתך לקוביות מעט גדולות ביחס למה שבדרך כלל יצא לי לפגוש בארץ, כך שהבשר קיבל את מרבית הבמה, ללא יותר מידיי טעמים שיאפילו עליו. אלמנט אחר שבכל זאת היה דומיננטי במנה היו הצלפים שתרמו חמיצות נעימה. לצד המנה הוגשו טוסטונים טובים ומעל הטרטר הוגש חלמון נא, אותו עירבבנו לתוך הטרטר (שהיה גדול בכדי שהחלמון יספיק עבור כולו) מה הוסיף למנה קרמיות נעימה. המנה הייתה טובה ומעודנת, אבל בשל גודלה מיצתה את עצמה קצת אחרי שסיימנו חצי ממנה. זו מנה שאולי שווה היה להקטין אותה מעט. גדול יותר זה לא תמיד טוב יותר.
המנה הבאה היא כנראה אחת ממנות הדגל של המסעדה וסביר להניח שתמצאו אותה בתפריט, לא משנה מתי תגיעו: שרימפבורגר – 300 גרם של בשר שרימפס, עסיסי וטעים משובץ בעשבי תיבול ובצל ירוק שהבליטו את טעמו. הקציצה ככל הנראה טוגנה וקיבלה מעטפת צרובה ופריכה, מתחתיה היה "הרוטב הסודי" (כך ע"פ המלצרית), שהיה בעצם רוטב טרטר מצויין, שייתכן והכיל גם ארטישוק. ביחד עם פרוסות עבות של עגבניה ולחמנייה מנחמת בעלת מתיקות עדינה, ה"המבורגר" הזה היה משגע.
יחד עם המנה הגיעו כתוספת מבחר לבבות חסה פריכים עם ויניגרט מצויין ששידרג אותם מאוד, מלפפונים חמוצים ביתיים וקערה שהכילה תפוצ'יפס (כן, קנוי, אבל כתוספת להמבורגר זה עובר מבחינתי). זה לא איזו יצירת מופת קולינארית, אלא יותר מנה גדולה, טעימה ומושחתת קלות, שהלוואי והייתי יכול להשיג במרחק נסיעה סביר מהמרכז (אולי שווה להציע את זה לחבר'ה ביומנגס???)
שלב הקינוחים הגיע וגם הפעם נעזרנו במלצרית ובהמלצתה החלטנו ללכת על ברולה קפה ועל עוגת בראוניז. הברולה הגיע והמראה שלו גרם לחשש ראשוני, כי קרם ברולה בצבע חום-אפרפר זה לא מראה מעורר תאבון, אבל בפועל הוא היה ממש מצויין ובאיזון מושלם. טעמי הקפה היו מובהקים, אבל רוככו על ידי טעמו המתוק של הקרם ברולה. קינוח נהדר במחיר מצחיק (28 שקלים). בתל אביב הוא כנראה היה יקר ב-10 שקלים לפחות. את הבראוניז הסתבר שהמלצרית שלנו שכחה להזמין, אבל הברולה כבר סיפק אותנו גם ככה, אז הזמנו חשבון ושלושתינו יצאנו שמחים ומרוצים.
חשבון:
סקאלופס: 74 שקלים
סלט עגבניות: 50 שקלים
שרימפבורגר: 70 שקלים
סטייק טרטר: 75 שקלים
ברולה קפה: 28 שקלים
פפסי מקס: 11 שקלים
אספרסו כפול: 9 שקלים
אספרסו קצר: 7 שקלים
סה"כ: 324 שקלים
לסיכום:
אם אתם כבר מגיעים לאילת פעם ב… ורוצים להנות מארוחה טובה, המסגר 5 זה ההימור הבטוח. יש פה את האיכות והאווירה של מסעדות תל אביביות טובות ואת השירות האדיב והלבבי שלרוב קצת יותר נדיר למצוא בתל אביב. המחיר בתפריט גבוה באופן כללי, אך במנות מסויימות, כמו במנת השרימפבורגר, מאוד משתלם. צמחוניים יתקשו למצוא פה מה לאכול, שלא לדבר על טבעוניים (הטרנד הזה כנראה עוד לא הגיע לאילת). קצת חבל שדווקא בשישי-שבת המסעדה סגורה ושלא ניתן להזמין שולחן. אני לא יודע מתי אמצא את עצמי שוב באילת, אבל אין לי שום ספק שכשאגיע לאילת, אלך לאכול במסגר 5, המסעדה הטובה ביותר באילת ומסעדה טובה באופן כללי.
*כיוון שאילת ידועה כבעייתית מבחינת מסעדות, הנה עוד כמה אופציות טובות שכדאי לנסות:
פאגו פאגו – אל תפספסו את סלט הקלמארי
ברביס – דיינר עם המבורגרים מאוד טובים
המחבוא של אדי – קלאסיקה אילתית, מאוד מיושנת באופי שלה, אבל יש שם אוכל טעים (מרוחק מהאיזור המרכזי)
יאקימונו – סניף כשר למסעדת הסושי הכי טובה בארץ. לא ניסיתי את הסניף הספציפי הזה, אבל אמור להיות טוב
המפלט האחרון – מקום שכייף לשבת בו על הדק מעל הים (מרוחק מהאיזור המרכזי)
ג'ינג'ר – גם כאן לא הייתי בעצמי, אבל בהסתמך על מקורות מהימנים מדובר באופציה טובה לאוכל אסייאתי
המסגר 5, רחוב המסגר 5, אילת
טלפון: 08-6349788
שעות פעילות:
א' – ה' : מ-19:00 עד 22:00
ו': פתוח לארוחת בוקר מ-9:00 עד 12:00
אתר: https://www.facebook.com/hmasgr5
ביקורת עיניינית וממצאה .כרגיל יש לומר (-:
סה"כ עושה רושם טוב, ויחסית למבחר בעיר הזו, נראה אפילו ממש מצוין 🙂
לא הייתי באילת כבר שנים, אבל המקום הזה בהחלט על הכוונת אם אבקר בקרוב.
אגב, הם באמת איילתים לשעבר. יש לי חברה שגם האי אילתית במקור, והיא מכירה אותם מבית הספר 🙂
האמת? ברגע שראיתי שהם הצליחו להכין מנה נורמלית עם נקניק דם הוקל לי. לצערי לרוב בארץ מי שמגיש נקניק דם לא באמת יודע איך לבשל איתו. מה שהם עשו נשמע יותר ממעניין, בפרט שהם שילבו את זה עם ספאלה שהיא, ממה שיצא לי לטעם פעם (אבל אני הכנתי אותה אז זה לא ממש נחשב), בעלת טעם די דומיננטי.
קבלנו המלצות על "המחבוא שלה אדי, הגענו בערב ראש השנה, הזמנו מראש בכל מקרה ההמתנה היתה שווה !
החלתנו בהמשך הערב שנבטל את המסעדה שהזמנו מראש ליום המחרת ונגיע שנית למחבוא של אדי ! בקשנו, "עשינו עיניים" ובסוף זכינו בשולחן ליום המחרת יום חמישי.
זה היה נורא !
המזון היה נורא ! לא טרי, הזמנו מנה שאהבנו יום קודם הטעם היה דלוח, הפטריות – הכמות קטנה מיום קודם. ללא גבינה, הספגטי הוצף עם שארית הרוטב של יום קודם !
הפטריות ללא רוטב, לא נשאר ! בקשנו לזניה צמחונית לא נשאר !
לסיום לאחר שצלחנו את הארוחה מאוכזבים בקשנו קינוח ! קבלנו עוגה שננגסה ע"י משהו אחר !!!
הינו 3 סועדים !!!
הינו כל כך מאוכזבים !!!
לסיכום לא להתפתות ולא להתקרב למקום לעולם !!!!
שנה טובה !
נראית מסעדה נחמדה, למרות שיש כמה מנות שהן "הארד קור" מבחינתי