עוד לפני שנפתחה, מסעדת אלבה משכה את תשומת ליבי בשל המיקום שנבחר לה תחת המגדל היוקרתי שנבנה ברחוב אבן גבירול ובשל עיצוב המקום, עם קירות הזכוכית הגבוהים שלה שמשקיפים לרחוב. כל הסיבות האלו, גרמו לי ולחברה שלי להוסיף את אלבה לרשימת המסעדות הבלתי נגמרת שלנו, עוד מאז שחלפנו על פני המסעדה סמוך לפתיחתה. אולי אורך הרשימה הזו מסביר מדוע לא היינו במסעדה עד היום, אבל תרמו לכך גם חוות דעת קיצוניות, בעד ונגד המקום, שגרמו לנו לדחות את ההגעה. מעבר זמני לדירה באבן גבירול, הוא זה שגרם לנו לנסות את המסעדה.

המסעדה נסגרה במרץ 2014
אלבה היא מסעדה שמאופיינת בעיקר באוכל מהמטבח הים-תיכוני והצרפתי, אבל גם קורצת לכיוונים נוספים. שף המסעדה הוא יאיר יוספי, שבתחילת דרכו עבד בכמה מהמסעדות הנחשבות בארץ (דוגמאת קרן ויועזר בר יין זכרונן לברכה) ובהמשך עבד בפריז תקופה ארוכה. עסקית הצהריים באלבה מציעה דיל של מנה ראשונה ועיקרית ב-3 רמות מחירים נוחות למדיי: 55 / 65 / 75 שקלים. בין שש המנות הראשונות, חצי דורשות תוספת של עשרה שקלים. לעסקית הבסיסית הזו ניתן להוסיף סלסלת לחמים במחיר של 9 שקלים (למה לא על חשבון הבית?) ותוספות לעיקרית במחיר של 15 שקלים (חלק מהעיקריות מגיעות עם תוספת ללא עלות). אם להתחיל דווקא מהעסקית היקרה ביותר – במחיר 75 שקלים יש 3 אפשרויות חביבות של מנות מהים, בעסקית ה-65 שקלים שני המבורגרים מבטיחים ובזו של ה-55 שקלים קיימות שלוש אפשרויות קצת יותר בסיסיות. בנוסף, קיימת אפשרות "לחבר" שתי עסקיות של 55 שקלים בעבור מנה עיקרית זוגית של "עוף 48 שעות", אחת ממנות הדגל של המסעדה והיא גם למעשה הסיבה העיקרית לבואנו.

הגענו למסעדה בסביבות השעה 13:30 בצהריים. בחרנו באופן טבעי לשבת בחלקה הפנימי של המסעדה, תוהים אם יש מי שיעדיף לשבת בחוץ, עם החום ותנועת המכוניות. החלל של אלבה מוארך וצר באופן יחסי, עם תקרה גבוה מאוד. בר ארוך ובו מקומות ישיבה רבים מקדם את פני הבאים והקיר מאחוריו מלא במדפים עם בקבוקי אלכוהול והמון בקבוקי יין (חלקם ריקים). כל זה מצטרף לעיצוב של המסעדה, שהוא נעים וחם עם הרבה צבעי עץ. בקצה המסעדה יש חלל שבו מספר שולחנות וכסאות אלגנטים ונוחים, אנחנו בחרנו לשבת דווקא באחד השולחנות הבודדים שנמצאים לאורך הבר. קיבלנו תפריטים ולא ביזבזנו זמן מיותר, כי ידענו בדיוק מה אנחנו רוצים.

כשהגיעו המנות הראשונות, נחשפו מיידית שתי בעיות שדווקא לא היו קשורות לאוכל עצמו. ראשונה מביניהן הייתה שהשולחן שלנו התגלה כקטן מידיי ובקושי מאפשר לשים שתי צלחות עליו מלבד צלחות האכילה שלנו, כך נוצרה צפיפות שהייתה לא כל-כך נוחה והקשתה לתמרן בין הצלחות. הבעיה השנייה הייתה השירות, עם מלצר שיצר את הרושם שזו המשמרת הראשונה שלו אי פעם, עם "אקווארדיות" שלא נתקלתי בה עד היום בכל מה שקשור להנחת צלחות ובהמשך גם בפינוי הצלחות. כל פעולה שלו ליד השולחן הייתה כל-כך ממושכת ומביכה, שייתכן וזו הייתה גם הפעם הראושנה בחייו שערך או פינה שולחן באופן כללי. ייאמר שבמקרים שבהם שאר אנשי הצוות במסעדה הגיעו לטפל בשולחן, הרושם כבר היה הרבה יותר מקצועי. בכל אופן היינו במנות הראשונות…

ברוסקטת מנגולד – גבינת המאירי עם ביצה ולבנה, הרגישה קצת מלוחה מידיי בביס הראשון, אבל הלשון התרגלה במהרה ונחשף שילוב טוב מאוד בין הביצה למנגולד שהיה במצב צבירה כמעט קרמי, כשגם הגבינות השתלבו היטב. הלחם הקלוי עצמו היה מושלם, קראנצ'י במידה אבל נימוח בפה. סך הכל מנה ראשונה טובה ובגודל מספיק.

ברוסקטה מנגולד : לא מבריקה, אבל טובה

מנה ראשונה אחרת, שדרשה תוספת של 10 שקלים, הייתה סלט עגבניות עם קלמרי צרוב על הפלנצ'ה – עם בזיליקום תאילנדי ופלפל יפני. המנה נשמעה מעניינת, אבל נהרסה דווקא בגלל הקלמארי, שהיה אמור לתת לה את הערך המוסף. מעבר לכמות הקמצנית למדיי של הקלמארי (גוף קלמארי אחד ושני ראשים), הוא הריח קצת פישי והיה צמיגי. שאר האלמנטים במנה דווקא התחברו בצורה יפה, סוגי עגבניות שונים בטכניקות הכנה שונות, המיקרו בזיליקום שמאוד הוסיף, אצות שלא הוזכרו בתפריט אבל תרמו מרקם מעניין והייתה גם חריפות עדינה נעימה שעטפה את כל המנה. אם הקלמארי היה מוצלח, המנה הזו הייתה יכולה להיות ייחודית וטובה, אבל זה לא היה המצב. לאור הכמות הקטנה מאוד של הקלמארי, גם תוספת התשלום של המנה לא מצדיקה את עצמה.

סלט עגבניות וקלמרי : פוטנציאל לא ממומש

המנה העיקרית לא איחרה להגיע, מרשימה מאוד בגודלה (ששוב הדגיש כמה קטן השולחן באופן יחסי). עוף 48 שעות צלוי כמו שצריך ומוגש עם סלט ירוק. שם המנה נגזר ממשך זמן ההכנה שלה מתחילתו עד סופו, שכולל בין השאר בישול בחום נמוך להרבה זמן. בגלל הבישול בחום נמוך, הוזהרנו מראש שיהיו בעוף חלקים ורודים. בפועל היו גם חלקים יותר אדמדמים מאשר ורודים, אבל באזורים מאוד ספציפיים, כך שפשוט נמנענו מלאכול אותם. מה שבטוח, זו כנראה לא הייתה כוונת המשורר כשבתיאור המנה נרשם "צלוי כמו שצריך". מראה העוף השלם היה מעורר תאבון ועטוף בשכבת עור דקיקה וקריספית ביותר. התחלנו במלאכת הפירוק שהייתה מהנה בפניי עצמה (אם כי, יש אנשים שלא אוהבים שהם צריכים לעבוד בשביל מנה שהזמינו במסעדה) ונהננו מאוד גם מעסיסיות העוף, שהורגשה גם בחלקים שלרוב יבשים יותר, כמו החזה. הטעם היה מצויין וכמות העוף שאכלנו פיצצה אותנו לחלוטין. אם לוקחים בחשבון את העובדה שבמסעדות רבות מוכרים חזה עוף במחיר של 50 שקל בערך, מדובר על תמורה מצויינת לכסף. עם המנה מוגש כאמור גם סלט ירוק שאומנם כלל רק חסה ומלפפון, אבל הצטיין בזכות רוטב הויניגרט שהיה בו, שזיהיתי בו עקצוץ של חריפות ואולי גם טעם של תפוח.

עוף 48 שעות : קצת כמו בסרטים

בגלל שחברה שלי פחות בקטע של סלטים, הזמנו גם תוספת של פירה, שהוגש לנו ביחד עם העוף.
מעבר לעובדה שכמות הפירה הייתה קטנה יחסית בעבור המחיר שלה, הייתה בעיה עם הפירה עצמו, שהרגיש יותר כמו חמאה עם נגיעות תפוחי אדמה מאשר פירה חמאתי, והשאיר תחושה לא נעימה על הלשון. הערנו על העניין באוזניו של מלצר שעבר בסביבה והוא מייד שאל אם נרצה להחליף לתוספת אחרת ואף המליץ על ירקות שורש ממדורה. שמחנו על האפשרות הזו ולמרות שלקח לתוספת הזו קצת זמן להגיע, הזמן הרב שבאכילת העוף איפשר לנו בכל זאת להנות מהתוספת הזו ביחד עם המנה. היו שם תפוח אדמה, גזר ובצל, חרוכים קלות וטעימים מאוד.

לקינוח כבר לא היה לנו זמן (או מקום) וגם ככה לא היה בתפריט הקינוחים איזה קינוח שנראה לי מספיק מלהיב. גם המחירים של הקינוחים נוחים יחסית, כשחלקם מתומחרים ב-25 שקלים, והיו גם כמה שעלו 34 שקלים.
הזמנו חשבון, שבו חייבו אותנו בטעות על שתי תוספות, אך אחרי שהערנו על כך תיקנו זאת ומאוד התנצלו.

חשבון:
שתי עסקיות 55 שקלים: 110 שקלים
תוספת סלט עגבניות וקלמרי: 10 שקלים
ירקות מדורה: 15 שקלים
סה"כ: 135 שקלים

לסיכום:
מעטות המסעדות בהן אפשר להנות מארוחת צהריים מלאה במחיר של 55 שקלים, תוסיפו לכך את העיצוב הנעים והמעודן ותקבלו חוויה נעימה לשעות הצהריים. מבחינת השירות לעומת זאת, יש מקום לשיפור. מלצר שרק התחיל לעבוד צריך להתלוות למלצר מנוסה יותר לפני שייקבל לידיו את המושכות וקשה להאמין שזה מה שקרה בפועל, כי שהמלצר שלנו נראה אבוד לחלוטין. יתר המלצרים ידעו את העבודה. האוכל בתפריט העסקי אומנם לא מבריק או מפונפן, אבל ביחס למחיר הנוח והנגיש הוא מספק את הסחורה ומנת העוף, למרות כמה חלקים פחות עשויים, הייתה מיוחדת ומהנה, כשמצד שני היו פה ושם קצת פיקשושים, כמו לדוגמא במנה עם הקלמארי. זה אומנם לא מסעדה שאני יכול לתת עליה המלצה גורפת, אבל בסך הכל הייתי ממליץ לנסות לפחות את העסקית, כי בתקופה שבה כמעט כל ארוחה במסעדה היא הוצאה כספית גבוהה, שווה לפרגן למסעדות שמנסות לעשות את זה אחרת.

אלבה, מגדל השופטים, אבן גבירול 36, תל אביב.
טלפון: 03-5467905
שעות פעילות:
א' – ה': 12:00 – 16:00 (עסקית), 19:00 – 00:00.
ו': 12:00 – 17:00 (עסקית), 19:00 – 00:00.
ש': 12:00 – 17:00, 19:00 – 00:00.
אתר: http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=13196

את אלו כבר טעמת?

אין פוסטים קשורים.