באיזור מבודד יחסית משאר מסעדות האיזור, בשלהי רחוב ראשי, מצאת את מסעדת הדים-סאם שקיבלת עליה המון המלצות. חלון ראווה אדום שבחלקו העליון שילוט עם רקע לבן וכתב אדום, נושא באופן כמעט מתבקש את הצירוף השגוי Dim Sam. אתה נכנס פנימה ומגלה שהמקום מלא באנשים שהגיעו במיוחד, בעוד אפך מתמלא בריחות של זכרונות לא מוכרים. אתה מתיישב ומקבל לידך את התפריט, בו לכל מנה יש מספר שעשוי להיות יותר שימושי מהשמות שוברי השיניים ולכל מנה תמונה שצולמה בחוסר מקצועיות מובהק ופירוט בשפה המקומית ובאנגלית.

זו יכולה להיות התחלה של כל סיפור שלקוח מטיול בסין או ביקור בצ'יינה טאון במקום כלשהו בעולם, אבל זה בעצם תיאור מדוייק של החוויה מאחד המקומות הכי נכונים שנפתחו בשנה האחרונה בתל אביב. מה זה בכלל "הכי נכון"? אני שונא את הביטוי הזה, למה אני משתמש בו בכלל?
כי שנייה לפני שכולנו שבענו מטרנד הדים סאם שהתחיל כאן בחודשים האחרונים והיה רחוק מלשכנע, פוראמה צצה לפתע ונתנה לנו לטעום מחווית הדים סאם הכי אותנטית שיש כאן. תל אביב הייתה צריכה את פוראמה.

פוראמה : הכי צ'יינה טאווני. "Dim Sam"

פוראמה לא צצה לה סתם כך ביום בהיר, מדובר על סניף דים סאם של מסעדה סינית מאשקלון בעלת אותו השם, שם היא קיימת עוד מאז 1985. הביקור שלי בפוראמה הגיע רק בשלב שהשמועה על המקום כבר התפשטה למימדים רחבים מאוד, כמעט כל הפודיז כבר ביקרו, האינסטגרם הוצף בתמונות של אנשים שאכלו שם פעם ראשונה ושנייה ושלישית. זה הגיע לקנה מידה כל-כך גדול, עד שהזכיר באופן מסויים את ההתלהבות שהייתה בעקבות פתיחתה של טאיזו (ויחי ההבדל הקטן…). היה כייף לראות את זה קורה עם מקום קטן ונישתי כל-כך.

קבעתי עם ידידי ברווזי להפגש שם בשעות הצהריים, לפנינו היה זוג שחיכה לשולחן אבל בדיוק כשהגענו התפנו כמה שולחנות כך שלא נאלצנו להמתין כלל. המקום מעוצב בפשטות. כסאות נוחים לישיבה וספסלי עץ קצת פחות נוחים. התפריט מעט מרתיע במבט ראשון, בצבעוניותו ובתמונותיו הלא מקצועיות בעליל, יש שיגדירו אותן כשומרות על אותנטיות. מלבד שמות המנות, הקשים להגייה, כל מנה גם מזוהה במספר שייקל עליכם את תהליך ההזמנה. בתפריט – מנות ראשונות/תוספות, איטריות ודים סאם. עסקית הצהריים שהייתה בפתיחה הספיקה להתבטל לבנתיים.

בחרנו לפתוח באופן טבעי עם פלטת טעימות אישית של הראשונות, היא כללה אדממה במרינדה, צנון סיני כבוש, טופו במרינדה וביצה קשה. בצלחת הזו אהבתי בעיקר את הצנון הכבוש, שהיה חריף ועם נוכחות מאוד דומינניטית של שום. האדממה, למרות המרינדה המיותרת, היה אדממה, הביצה הייתה בעלת במרקם קצת מוזר וקריספי בדפנותיה. הטופו היה שמנוני מאוד והיה לו מרקם שקצת הזכיר לי טמאגו (חביתה יפנית), אבל היה עדיף מבחינתי על טופו רגיל, כיוון שהיה לו קצת טעם בזכות המרינדה.

פלטת טעימות ראשונות בפוראמה : לא הכרחי

הזמנתי גם באי ג'ין – כוהל אורז סיני טבעי, שעל פי המלצרית מכינים במקום. הוא הגיע בכמות של קצת יותר מ"שוט" בתוך כוסות הפלסטיק הגדולות (והלא ממש נוחות לשתייה). זה משקה אגרסיבי שהרגיש כאילו הוא מכיל לפחות 50% אלכוהול וממש שרף את הגרון מהבחינה הזו. בטעמו הוא הזכיר משהו שבין ג'ין לסאקה אבל היה הרבה פחות טוב משניהם, כמו שאולי אפשר גם היה לצפות מראש. זה גם משקה שבגלל האגרסיביות שלו גם לא כל-כך מתחבר עם הדים סאם יותר מידיי, כך שלא הייתי ממליץ לכם להזמין אותו, אלא אם שמתם לעצמכם למטרה להשתכר קצת.

במקביל הגיע אלינו מנת וון טון – כיסוני בצק חיטה ממולא ירקות (ניתן להזמין גם במילוי בשר לבן).
אלו היו כיסונים ירקרקים שהגיעו בתוך מרק טעים ועשיר, עם נוכחות של שמן שומשום והיו בו גם אצות, נבטים ובצל ירוק. מילוי הירקות היה טעים באופן מפתיע ומלבד העובדה שמדובר במנה עם תמורה מאוד גבוהה לכסף, זו הייתה פתיחה מצויינת וקלילה יחסית לעתיד לבוא.

וון טון : התמורה הכי טובה לכסף, לפחות עד העלאת המחיר הבאה.

אחרי המנה הזו הגיעה המנה עליה שמעתי הכי הרבה קומפלימנטים. אנשים שכבר התמזל מזלם לבקר בסין, העידו שהיא ממש כמו הדים סאם שאכלו שם. שאו לונג – כיסוני בצק חיטה ממולא בשר לבן. זה התיאור הצנוע של הדים סאם המענג הזה, עם בצק מעט עבה, שנועד לכלוא את תכולתו, שמלבד "קציצת" החזיר המתובלת בבצל ירוק שנותן לה רעננות מסויימת ואולי מעט ג'ינג'ר, הכיל גם מעט ציר רותח שקיבל את ארומת הבשר הלבן. אזהרת מסע: הנוזל רותח, אז לא מומלץ לדחוף את כל הדים סאם בבת אחת לפה, זה מתכון מוצלח לכוויה בלשון. בכל מקרה, אם אין לכם בעיה עם בשר לבן, זו מנת חובה.

שאו לונג : גם מי שביקר בסין אומר עליהן שזה הדבר האמיתי. כל מה שטוב בדים סאם.

עד לשלב זה קרו כמה דברים שקשורים לשירות מהם ניתן ללמוד הרבה – קיבלנו מנה שלא הוזמנה ועוד לפני שהספקנו להגיב על כך, המלצרית כבר הסתובבה והלכה. מלצר אחר, שהגיע אחרי שהצלחנו למשוך את תשומת ליבו, לקח את המנה אחרי שהערנו לו שלא הזמנו אותה. בנוסף, מנת השאו לונג הגיעה פעמיים בהפרש של דקה, אך הפעם עוד הספקנו להעיר על כך לפני שהמלצרית ברחה שוב. מעבר לבילבול וחוסר המקצועיות שעולים מהמקרים האלו, נתקלנו גם בקרירות וחפיפניקיות מסויימת בכמה הזדמנויות שונות, שהגיעו בצורה של חוסר סובלנות ו/או חוסר ידע לענות לשאלות שעלו בנוגע לתפריט.

המשכנו עם צאנג פנג – בצק אורז ממולא בשרימפס. מנה שבכל מילוי אחר (בקר / חזיר / ירקות) מגיע בשלוש יחידות, אבל במילוי שרימפס רק בשניים (שוב, בלי שנאמר על כך שום דבר מראש). זו מנה שונה מכל דים סאם שהכרתי קודם. אלו היו יריעות אורז מוארכות וקצת שמנוניות ומעליהן רוטב סויה. רכות הבצק גרמה לו להקרע והשמנוניות שלו ממש הקשתה לתפוס אותו עם הצ'ופסטיקס, שלא לחשוב אפילו על לנסות לאכול אותו ביחד עם השרימפס. כל הסיבות האלו והעובדה שגם בצק האורז לא היה יותר מידיי טעים בזכות עצמו, גרמו לכך שלא התלהבנו מהמנה כלל. מאז קיבלתי כמה המלצות לנסות את המנה הזו במילוי הירקות ובהחלט אתן לזה צ'אנס נוסף.

צאנג פנג שרימפס : או שאוהבים את זה או שמתאכזבים מזה. אני מהמתאכזבים.

כמובן שרצינו גם לנסות את הבאו, כי זו אחת הצורות המפנקות של דים סאם – כיסוני בצק חיטה טופח ממולא בבשר לבן ברביקיו (3 יחידות). זו מנה שהיא לא חלק מהתפריט הקבוע, בו רשומים רק עוף וירקות כאפשרויות למילוי הבאו. בצק הבאו עצמו היה רך ומנחם, אבל מעט עבה מידיי, במיוחד ביחס למילוי הדל שהורכב ממעט מאוד בשר לבן, עד שבקושי הורגש. טעמי הברביקיו היו דומיננטיים הרבה יותר מפיסת הבשר לבן ומרוב שהיה מתוק הזכיר לי יותר קרמל. לא פלא שזו לא מנה מהתפריט הקבוע. אזהרת מסע נוספת, כי לא תמיד קל להבחין והמלצרים כנראה לא יזהירו אתכם: בתחתית הבאו יש נייר, למרות שכלי האידוי מרופד בנייר גם כן, אז תקפידו לקלף אותו לפני האכילה.

באו ברביקיו פורק : מעט מידיי מילוי, יותר מידיי בצק

בעיון הראשוני שלנו בתפריט, בתחילת הארוחה, ראינו שיש שתי מנות שמגיעות עטופות בעלה במבוק ולא שמענו עליהן אף אחוות דעת קודם לכן, אז שאלנו על שתי המנות ונאמר לנו שאין אותן. בשלב הזה של הארוחה הגיעה אחת המלצריות להודיע שבעצם כן יש אותה היום (מבולבלים? גם הם), אז שמחנו על ההזדמנות לנסות. נו-מי-צ'י – אורז דביק ממולא בשר עוף, עטוף בעלה במבוק. כשהמנה הייתה עטופה בעלה הבמבוק היא עוד נראתה סבירה, אבל אחרי שפתחנו את העלה (לא אמורים לאכול אותו) התגלתה מנה שקיווינו שהיא יותר טובה מכפי שהיא נראית, כי… אתם יכולים לראות לבד איך היא נראית. גילינו שם גם מעט בוטנים שרופים והרבה מתיקות שהגיעה מרוטב כלשהו. המנה הייתה טעימה בסך הכל, אבל טעמי המתוק האפילו קצת על העוף שבקושי הצלחתי להרגיש בו. לא יודע אם אזמין אותה שוב.

נו-מי-צ'י : "טבעוניים שמדכאים אותי", גרסאת הלא טבעוניים

כבר הרגשנו שאנחנו מתמלאים בשל כמות הבצק, אז הקצבנו לעצמנו עוד מנה אחת לפני שננסה כמה מהמתוקים האותנטיים למראה שהיו רשומים בתפריט. בחרנו בסאו-מאי – כיסונים פתוחים של בצק חיטה ממולא עוף (ניתן להזמין גם במילוי בשר לבן / בקר). הם לא בלטו לטובה או לרעה והיו חביבים בטעמם, אך עם מרקם של בשר עוף מעובד.

סאו מאי : חביב, אבל מומלץ להזמין במילוי אחר.

בשלב זה רצינו להזמין קינוח, אבל המלצרית אמרה לנו שאין היום קינוחים, דבר שדיי ביאס אותנו כי רצינו לנסות את הבאו במילוי השעועית המתוקה או כדורי האורז הדביק במילוי מחית שומשום שחור, עליהם שמעתי דברים טובים. לא נותר לנו אלא להזמין חשבון, שבאופן כמעט מתבקש הגיע בצורה הבאה…

חשבון בפוראמה: לכו תתווכחו אחר כך (ובדיעבד מסתבר שלא חייבו אותנו על הכהל אורז)

אספר לכם שאחרי ששילמנו, יצא לנו לדבר עם אחד המנהלים בכניסה בנוגע לקינוחים, מסתבר שרובם יורד בקרוב מהתפריט באופן קבוע ויישאר רק הבאו במילוי השעועית המתוקה שלבטח אנסה בפעם הבאה, שממילא תגיע כי גם ככה יש עוד מנות מעניינות שלא ניסיתי. רגע לפניי שיצאנו ראינו בזווית העין את תה הטפיוקה והחלטנו שאנחנו חייבים לקחת שניים כדי לפצות על המחסור בקינוח. הטעם היה כשל תה עם חלב ולמשקה הוסיפו כדורי טפיוקה גדולים מאוד. מלבד העובדה שזה היה משקה טעים ומרענן, זה היה גם כייפי בזכות הטפיוקה הענקית שמוסיפה מעט מתיקות ועוברת בקושי דרך הקש העבה מאוד גם ככה. זה משקה קר ומרענן שהייתי שמח לקחת כטייק-אווי בכל הזדמנות.

חשבון:
פלטת טעימות ראשונות: 24 שקלים
וון-טון : 24 שקלים
שאו לונג – כיסונים במילוי בשר לבן : 24 שקלים
באי ג'ין – כהל אורז : 25 שקלים
צ'אנג פנג – יריעות אורז ארוכות : 24 שקלים
באו – בשר לבן ברביקיו : 24 שקלים
נו-מי-צ'י – אורז דביק עטוף בעלה במבוק: 24 שקלים
סאו-מאי דים סאם פתוחים : 24 שקלים
תה טפיוקה * 2: 24 שקלים (12 שקלים לאחד)

סה"כ : 217 שקלים

הערות בעקבות ביקור נוסף במקום: מאז כתיבת הביקורת הייתי במקום פעם נוספת שעבר כמה שינויים מהותיים. ראשית והכי חשוב – כל המנות בתפריט למעט השתייה התייקרו ב-2 שקלים, כנראה בשל כל הביקורות הטובות שהמסעדה זכתה להן מאז הפתיחה. החלטה מעט תמוהה היות שמחירי הדים סאם לא היו ממש זולים גם קודם ; כלי האידוי מבמבוק הוחלפו בכלי מתכת שהדים סאם דיי נדבקים אליהם ; השירות עדיין קריר, אבל כבר לא מבולבל ; לפירוט הסיני בחשבון הצטרף גם פירוט כללי בעברית.

לסיכום:
הארוחה בפוראמה הייתה רחוק מלהיות מושלמת כחוויה כוללת, אבל אם מסתכלים על עניין האיכות והטעם בלבד, זו לבטח הייתה חוויית הדים סאם הטובה והאותנטית ביותר שנתקלתי בה בארץ. כמו בכל מקום בתחילת דרכו, כמובן שיש עוד מקום לשיפור, גם ברמת הביצוע וגם ברמת השירות, אבל את כל החריקות האלו, אפשר לתרץ בכך שמדובר יותר במקום של פאסט פוד או דוכן דים סאם, מאשר מסעדה של ממש. פוראמה מצאה לעצמה מקום טוב שהוא בין לבין ואני גם בטוח שנוח לה מאוד להיות בו כרגע, עם מחירים של מסעדת דים סאם וסטנדרטים מעט חפיפניקיים. מתישהו בעתיד יגיע הרגע שבו ההייפ ידעך וגם אולי יצוצו מתחרים ראויים ואז פוראמה תצטרך לכל הפחות להצדיק קצת יותר את המחיר שעלה לאחרונה. כרגע, בכל אופן, פוראמה היא בכל זאת המקום שמביא לנו את החוויה הכי קרובה לדבר האמיתי, אז כדאי מאוד לנסות.. ומומלץ לא להגיע לבד, כדי שתוכלו להתנסות בכמה שיותר מנות מהתפריט.

פוראמה, בן יהודה 7, תל אביב
טלפון: 054-7095555
שעות פעילות:
א' – ה' + שבת: 14:00 – 22:00
שישי: סגור
אתר: http://www.furama.co.il

את אלו כבר טעמת?

אין פוסטים קשורים.