נבחרת החודש – יולי

עומס מבחנים שהחל בחודש יוני והסתיים אחרי השליש הראשון של יולי גרם לחסך כבד במסעדות שבעקבותיו גם לא היה טעם (וזמן..) לפרסם את רשימת נבחרת חודש יוני. מרגע שנגמרו מועדי א' ב-11 ביולי, פיציתי בענק על תקופת היובש והתפנקתי במסעדה בתדירות מוגזמת אפילו בשבילי. עוד לפני סיום מועדי א', ההתחזרות של חודש יולי התחילה במסעדת יאמאטויה היפנית בהוד השרון והסתיימה במסעדה איטלקית חביבה, פשוטה וזולה בפתח תקווה, בשם גומבה.

* אם בכל זאת להשלים פערים מחודש יוני, צריך לציין ארוחה מצויינת במסעדת פרונטו, שמנהיגה לאחרונה תפריט טאפאס בימי ראשון, עם ספיישלים שסובבים סביב משתנה מידיי שבוע. בביקור עם אחותי בתחילת חודש יוני, תפריט הטאפאס היה תפריט בהשפעת מסעדת אורקה שכבר מזמן איננה איתנו. זו הייתה ארוחה מדהימה והמנה המנצחת בה הייתה ברולה כבד אווז מענג מתפריט המיוחדים. ממליץ מאוד לנסות פעם את תפריט ערב יום ראשון שלהם.
בתחילת אותו חודש גם אכלתי ארוחת צהריים מאוחרת במסעדות שילה, ששיאה היה בהרכבת מחבת פירות ים מתפריט ה-"100 גרם" של המסעדה, עם 400 גרם של שלל פירות ים המעולים של שילה (שרימפס, קלמארי, סרטן, סקאלופס) ו-300 גרם ירקות. מנה שחלקתי עם ברווזי והייתה שווה כל שקל מתוך 210 השקלים. גם את טאפאס אחד העם הנהדרת הצלחתי להשחיל ללו"ז הצפוף וכמו תמיד, פתחתי את הארוחה במנת ה"אוייסטר נובו", שמשלבת קרם ווסאבי, פטריית שימאג'י וחלמון שליו ביחד עם צדפת האוייסטר, כך שביחד נוצר ביס שמפוצץ את הפה במלא טעמים שמתחלפים תוך כדי. מנה שאתם חייבים לנסות ולא תמיד רשומה בתפריט, אז תשאלו אם יש אותה ותנסו, גם אם עוד לא טעמתם אוייסטר מעולם.

מחבת פירות ים בשילה

מחבת פירות ים בהרכבה עצמית : עושר ואושר

כרגיל, אתם מוזמנים להשפיע על איזה מבין המקומות אפרסם ביקורת בבלוג, בסקר שנערך בעמוד הפייסבוק של גרגרן. לא כל המקומות מופיעים בסקר, זה במידה ואין יותר מידיי מה להרחיב או שכבר פירסמתי ביקורת על המקום ולדעתי היא עדיין רלוונטית בשורה התחתונה שלה. המסעדה שתזכה בהכי הרבה הצבעות תבטיח פרסום ביקורת לגביה, אבל גם למסעדות נוספות מהסקר אולי תפורסם ביקורת אם יהיה לי מספיק זמן, כך שכל מי שמצביע משפיע.

לחם – שגב (כלול בעסקית שעולה 135 שקלים)
למרות שזו הייתה אחת הארוחות האחרונות בחודש, הגיוני להתחיל עם הלחם, לא?
3 סוגי לחמים כוללת קערת הלחם של שגב: מקלות לחם עבים, אווריריים וממכרים, עם קרום דק ובציפוי המון שומשום ; לחם אגוזים כהה רך עם מתיקות מרומזת של קינמון שהזכירה לי קצת עוגת גזר ; לחמניית-פיתה קטנה ומתוקה. תוסיפו לזה מטבל איולי כמהין מושלם וחמאה מתובלת בג'ינג'ר וקיבלתם מנת לחם שלא תצליחו לעמוד בפניה וגם ישמחו לתת לכם עוד ועוד ממנה במהלך הארוחה. חבל רק שהעסקית עצמה מאבדת מהאיכות והאטרקטיביות שלה ככל שעובר הזמן, המחיר מאז הביקורת האחרונה לפניי שנתיים לא השתנה, אבל המנות מבוססות על חומרי גלם זולים יותר, כך שבאופן עקיף הארוחה עוד פחות משתלמת.

לחם בשגב

לחם בשגב : החלק הכי טוב בעסקית

אגאדשי טופו – יאמטויה (29/39 שקלים)
במאי האחרון, ספגה המסעדה היפנית בהוד השרון זעזוע, כשאיה אימטני, השפית היפנית והבעלים של המסעדה, הלכה לעולמה כשהיא רק בת 46. היו אולי מי שחשבו שהדבר יוביל לסגירת המסעדה, אבל עושים שם מאמצים לשמר את המורשת הקולינארית שלה. לפחות לפי מנת האגאדשי טופו, עושים זאת בהצלחה. מרק חלק ומתקתק מציר דגים ופטריות, שמכיל עוד כמה ירקות שמוכנסים אליו ככל הנראה לפני ההגשה, כך שהם שומרים על מרקמם וטעמם. בחלקה העליון של המנה, קוביות טופו גדולות ושמנמנות שטוגנו בציפוי פריך, מתמסרות למרק ויורשות ממנו את הטעמים. זו המנה היחידה שאני מצליח לחשוב עליה, שבה השימוש בטופו מקבל הצדקה אמיתית מבחינתי. המנה מוגשת בעיטור של שבבי צנון ובצל ירוק שמוסיפים עוד אלמנט מרענן.

אגאדשי טופו במסעדת יאמטויה

אגאדשי טופו : מהפעמים הבודדות שלטופו באמת יש הצדקה

שרימפס אדומים – יאקימונו (60 שקלים, לא חלק מהתפריט הקבוע)
מיפנית אחת ליפנית אחרת. יאקימונו היא כבר מוסד ותיק, שידוע באיכות הדגים ובטיפול המקצועי בהם. הגעתי לאכול מהתפריט העסקי שעולה 85-95 שקלים, בהתאם למנות שבוחרים וכולל 3 מנות ותוספת. כמובן, שבחרתי להוסיף לעסקית גם מנת סאשימי שעלתה 60 שקלים נוספים, אבל חבל לא לקפוץ על ההזדמנות, עם האיכות של יאקימונו. מפה לשם, כנראה כי הברמן הכיר אותי, קיבלתי על חשבון הבית מנה של שרימפס אדומים שהוגשו נקיים וללא שום תהליך בישול, יחד עם פונזו (רוטב חמצמץ על בסיס יוזו, סויה וחומץ אורז) ודייקון (צנון יפני). השרימפס הדקים והעדינים, היו בעלי צבע אדמדם משגע. היה להם טעם כמעט מתוק, שהיה פשוט חלומי ומרקם מלטף עם מן שכבה לחה שכנראה רק מי שאכל שרימפס כל-כך טרי יכיר. התענגתי על המנה הזו עד כדי כך שאני אפילו לא זוכר אם היו שם חמש או שש יחידות, אבל המחיר שלה לגמריי מוצדק מבחינתי. מנה שתחקק לי חזק בזיכרון ואם אמצא אותה בהיצע הדגים היומי של יאקימונו בעתיד, אזמין אותה בוודאות. חלום!

שרימפס אדומים ביאקימונו

שרימפס אדומים : עונג שקשה להסביר במילים

שפונדרה בלחמנית קייטנה – קפה 48 (64 שקלים)
זו כנראה אחת משתי המנות המזוהות ביותר עם המסעדה. כמות יפה של של נתח שפונדרה מפורק לחוטים עסיסיים ונקיים משומן, שהונחו בתוך לחמניה מתוקה ושזופה משובצת שומשום, שאותה לדעתי מכינים במקום. בלחמניה מרוחה גם שכבה מורגשת אך לא משתלטת של קטשופ ביתי מעודן ופרוסות של מלפפון כבוש שמוסיף מאוד לחוויה. הלחמנייה הרכה סופחת אליה את מיצי הבשר והרוטב, כך שכל ביס נותן חוויה מלאת טעם. לצד הלחמניה מוגשים פלפלים מוחמצים בסגנון אסייאתי, שכייף לנשנש בין ביס לביס בשל הפריכות שלהם וטעמם החמוץ-מתוק. האינסטיקנט הראשוני יגרום לכם לא לרצות לחלוק את המנה, אבל אל תהיו קמצנים.

שפונדרה בלחמנית קייטנה

שפונדרה בלחמנית קייטנה : שיחוק אמיתי

הדסון קאט – הדסון (335 שקלים ל-550 גרם)
הערת גילוי נאות כנראה נדרשת כאן, כיוון שיצא לי להכיר באינסטגרם את מתן אברהמסון, השף של המקום, הוא ידע שאני מגיע ונתן לנו יחס אישי וסיור במקררי הבשר המדהימים של המסעדה, אבל כמובן ששילמתי ממיטב כספי. ההדסון קאט היה הסטייק הראשון שאני והחבר שהתלווה אלי אכלנו (מתוך 2 קילו בשר שאכלנו באותו ערב). זה נתח בחיתוך מיוחד של המסעדה, שכולל גם פילה וגם שייטל, כך שמתקבלים נתחים ללא שומן מורגש ועם טעמי בשר נהדרים תודות לשייטל. הבשר הוגש לנו ברמת עשייה שבין מידיום-רייר למידיום, היה עסיסי ביותר וטעים ברמה שעוד לא הכרתי בארץ לפני כן. החסרון היחידי של הנתח הייחודי הזה הוא המחיר, אבל כנראה שעל איכות צריך לשלם.
* אם הדסון תיבחר לפירסום ביקורת, הביקורת שאכתוב תהיה על ביקור עתידי, כך שלא תושפע מהיחס האישי.

הדסון קאט 550 גרם במסעדת הדסון

הדסון קאט 550 גרם : מושלם, כמו גם נתח הלונג איילנד

עוד שווה לציין: את קינוח "טארט שוקולד-מלח-טופי של שיר" בקפה 48, שמשלב בצורה מושלמת מתוק ומלוח ואת ההמבורגר הפיני של יומנגס, שכולל: בקר, חזה אווז, מולארד (ברווז), קשיו ו"מייפל טהור", כשבקציצה נעוץ מזרק ובו מייפל לשימוש עצמי. הוא הפך לפייבוריט החדש שלי במקדש ההמבורגר הזה (למרות שיש קצת נוכחות גדולה מידיי של קשיו ולמרות המחיר – 64 שקלים). אעדכן באותה הזדמנות שיומנגס עברו בשבוע שעבר למיקום החדש שלהם בצומת רופין, כך שהבייקון והבירה חזרו!

פורסם בקטגוריה כללי, נבחרת החודש, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

2 תגובות על נבחרת החודש – יולי

  1. מאת מושיק לוין‏:

    ואו נראה שהיה לך חודש של כיף. פיצוי הולם לתקופת בחינות.
    גם אני מברך על כך שיומנגס חזרו למכור חזיר ללא חשש בסביבתם החדשה.

  2. מאת erwin pridan‏:

    חודש תענוג (-:
    ולא בגלל מזג האוויר.(-;