בסוף ינואר האחרון, אירחה מסעדה שילה המצויינת את יובל בן נריה, ל-2 ערבי טעימות מיוחדים לקראת פתיחת המסעדה החדשה של השף, שעד לפני קצת יותר משנה היה השף בפועל במסעדת הרברט סמואל. את הארוחה ההיא פספסתי כי הייתי בשיאה של תקופת מבחנים, אז ברגע שנפתחה בשבוע האחרון המסעדה החדשה – טאיזו, אני והזללן הלכנו לבדוק את השטח ולתת לכם רשמים ראשונים מהמסעדה הכי מעניינת בגל המסעדות שנפתחו לאחרונה.
לפני הכל, כיוון שמדובר בשלבי הרצה של המסעדה, חשוב להדגיש שני דברים: הראשון שבהם הוא שהמחירים והרכבי המנות יכולים וצפויים להשתנות, כך שחשוב לקחת את המידע בערבון מוגבל. הדבר השני הוא נושא השירות, שאליו אני מגלה סלחנות יתרה כי המסעדה ממש בשלביה הראשונים.
את הביקורת הזו, הזללן ואני כתבנו ביחד, כך שהיא תשקף את הדיעות של שנינו ובמידה ויהיו אי הסכמות הן יצויינו בצורה ברורה.
טאיזו (TAIZU), היא מסעדה אסייאתית שמציעה פיוז'ן בין כמה מטבחים אסייאתים שונים. המוכרים שבהם הם המטבח הסיני, היפני וההודי, אך יש גם השפעות של מטבחי וויאטנם וקמבודיה, שפחות מוכרים בנוף המסעדות המקומי. יובל בן נריה, שנחשב לאחד הכשרונות המבטיחים בקולינאריה הישראלית, יצא לטיול של כמה חודשים ברחבי אסיה אחרי שעזב את מסעדת הרברט סמואל, למד את הסגנונות והמאכלים וחזר לתת לנו את הפרשנות שלו, במסעדה שאמורה להיות הבשורה המעניינת ביותר בגל האסייאתיות החדשות שטרם נגמר.
נראה שהושקעה הרבה מחשבה בעיצוב המסעדה, שבמרכזה חלל שפונה למטבח הפתוח ועוד 2-3 איזורי ישיבה אחרים. הכסאות מאוד נוחים לישיבה, שולחנות עץ גדולים מהרגיל שמותאמים לקונספט החלוקה ותאורה נעימה שמכוונת היישר אל השולחנות. במסעדה עוד אלמנטים עיצוביים רבים שמתחברים לסגנון האסייתי, כמו לדוגמא עריכת השולחן – מזלג וכף (ללא סכין, כמקובל במדינות המזרח) וצ'ופסטיקס רב פעמיים, מפיות בד לבנות וצלחות בצבעים שונים על כל שולחן, שחורות ולבנות – ינג ויינג, גם חדרי השירותים מעוצבים בצורה מודרנית (והדלת אליהם היא כמעט בגדר דלת סתרים), ועל קירותיהם מלל בשפה התאית.
הזללן ואני הזמנו שולחן לשעה 19:30 בערב והגענו למסעדה שממוקמת במגדל לוינשטיין שנמצא באיזור גשר מעריב. המסעדה ממוקמת בחלקו האחורי של הבניין, עדיין ללא שילוט מכווין או סימון כלשהו להמצאה. התיישבנו לשולחן וקיבלנו מהמלצר הסבר כללי על המסעדה וקונספט החלוקה. מבט בתפריט הראה חלוקה ל-5 חלקים שאינם בדיוק ראשונות ועיקריות, אלא יותר נועדו לכוון על סדר הזמנת המנות המומלץ. התפריט מעניין, לא שגרתי ועם אחוז דיי גבוה של מנות דגים ופירות ים, שזה מעולה מבחינתי האישית, אבל אפשר היה להוסיף יותר אפשרויות צמחוניות או בשריות. גם במקרה הזה, ייתכן שזה נובע מעצם תהליך ההרצה שהמסעדה נמצאת בו.
בכל אופן, התפריט דווקא מאוד קלע לטעמנו ומפה לשם מצאנו את עצמנו מזמינים פחות או יותר חצי ממנו, בארוחה שנמשכה 4 וחצי שעות… אז תכינו את עצמכם לביקורת מקיפה.
דבר ראשון, כמו בכל ארוחה כמעט, סלסלת לחם. אבל כבר מהרגע הראשון מבינים שבטאיזו זה לא כמו בכל ארוחה. מנת הלחם של טאיזו היא מקורית, מפתיעה ומאוד טעימה. היא לא בדיוק הלחם הבנאלי והיא ממש לא סלסלה. לחמניות מאודות | צ'אטני עגבניות, ככה – הכי בפשטות, מתוארת מנה שבקלות תשאיר חותם ותגרום להרבה רעש. בכלי אידוי, מגיעות 3 לחמניות מאודות, נאמר לנו שאחת עם שומשום שחור, אחת עם בוטנים מסאלה ואחת עם פיסטוק מסאלה. האמת? זה לא ממש הורגש בטעם, אבל הלחמניות עצמן היו רכות ומשגעות. לצידן הוגשו שתי קערות, אחת עם צ'אטני העגבניות והשניה עם קולורבי מוחמץ ביין סיני. הצ'אטני היה שיחוק רציני שגרם לשנינו להתלהב. שילוב של מתוק עם חריפות פיקנטית. לצ'אטני שודכו שמן זית ויוגורט עדין שלדעת הזללן היה מיותר, אך לדעתי הוסיף מימד מעניין. גם הקולורבי היה נהדר, מעוטר בצ'ילי ושומשום שחור ובעל שילוב עדין של מתוק וחמוץ שהחמיאו לו מאוד. אפילו המחיר של המנה משתלם בצורה מדהימה – 9 שקלים נכון לתקופת ההרצה. מנה גאונית שעוד ידובר עליה רבות.
עוד הזמנו טרטר דגי ים | קונוס אורז פריך | שומשום שחור | קציפת סויה | ביצי דג דאון, שגם היא לא שגרתית. 2 קונוסים קטני מימדים (2 ביסים קטנים לכל אחד מהם וסיימתם) ממולאים בקציפת סויה ומעליה כדור טרטר דג לבן משובץ שומשום שחור וביצי דג דאון. קונספט ה"גלידג בגביע" הזה היה נחמד מאוד, בעיקר מעצם היותו "פינגר פוד" – ז'אנר שכבר תפס בעולם, אך עוד צריך להתפתח בארץ. למרות שהביס הזה היה טעים, קציפת הסויה הייתה בעלת דומיננטיות גדולה מידיי, יותר דג על חשבון הקציפה היה משדרג את המנה הזו יותר וגם מצדיק יותר את המחיר.
סשימי יילו טייל | ציר טונה | למון גראס | שאלוטס מקורמלים | אורז יסמין קלוי, הייתה מנת פתיחה נוספת, שכללה 4 נתחים ורודים ויפים של דג ההמאצ'י שלאחרונה החלו לייבא לארץ. דג חמאתי עם טעם נהדר, ששידכו לו ציר טונה שהוסיף מעט מליחות (כנראה בחיזוק נאם פלא – רוטב דגים תאילנדי, שהזללן זיהה), בצלים מקורמלים שהוסיפו מתיקות, יוזו שנתן חומציות, טעם אניסי עדין מאוד מהעלים שהוסיפו למנה וקראנצ'יות של אורז קלוי שמאוד תרמה למרקם. זו מנה מחושבת שהורכבה בצורה נהדרת. יש בה הכל מהכל (אפילו חריפות מרומזת מחתיכות קטנות של צ'ילי וצנונית), אך בשילוב נהדר שיוצר סינרגיה של טעמים. מנה בהחלט מומלצת.
מנת הפתיחה האחרונה שהזמנו היא הר גאו | בלק טייגר שרימפס | אבקת שומשום שחור | חזרת לבנה | חומץ אורז שחור. גם המנה הזו מוגשת בכלי אידוי, בדומה ללחמניות המאודות הנהדרות, אשר הוגשו בו 4 כיסונים קטנים ועדינים ומעליהם שבבי חזרת לבנה טריה, אבקת שומשום שחור ועירית. הם היו טובים והתחברו טוב גם עם הרוטב שהתלווה אליהם, אך בניגוד למנות הקודמות היו קצת חסרי ייחוד וגם התמחור שלהם (44 שקלים) נראה לי מעט מוגזם ביחס לגודל. סך הכל המנה הזו לא רעה, אך אני לא חושב שהייתי מזמין אותה שוב.
בקטגוריה השנייה של התפריט, בחרנו רק מנה אחת,ירקות סיניים | אפונת שלג | פטריות אויסטר | פאק צ'וי | קציפת שיטאקה ולמון גראס. באותה קטגוריה אפשר למצוא גם ברוסקטת כבד עגל חלב, קרפצ'יו דג לבן ומנה של פוט סטיקרס (כיסוני בצק סיניים) במילוי בשר לבן.
הזמנו את מנת הירקות הסיניים, בתקווה שהיא דומה למנת סלט אצות שהייתה בארוחת הטעימות בשילה, שהזללן נכח בה חודש קודם לכן ואהב מאוד. אז אומנם מדובר בסלט אחר לחלוטין, אבל גם הוא מיוחד בפני עצמו. הסלט מכיל סוגים שונים של עלים ירוקים וכמות נכבדת של קציפת שיטאקה. פטריות אויסטר האמת נעדרו מעיניי, אבל דווקא פטריות שימאג'י היו שם. הטעם של הסלט היה מאוד אדמתי (במובן הטוב של המילה), הודות לפטריות שבו והיה בעל טעם מריר אך נעים. זה לחלוטין לא סלט שגרתי ובהחלט אהבנו אותו, אבל יכול להיות שלא כולם יתחברו לטעמים שלו. למסעדה היינו ממליצים להכניס לתפריט גם את סלט האצות מארוחת הטעימות, שיצר התרשמויות חיוביות באותה ארוחה ודווקא נראה שיוכל להשתלב בתפריט בצורה נהדרת.
עם הסלט הוגשו לנו עוד שתיים מתוך שלוש מנות שהזמנו מהקטגוריה הבאה, ביצי תה שחור | חזה ברווז מעושן | חמאת קקאו | לבבות אייסברג | נבטי אפונה ומנה נוספת שגם אותה הזמנו בגלל ארוחת הטעימות שהייתה חודש לפני: מרק סרטנים צח | וון-טון שרימפס וסרטנים | ברוסקטה | חמאת סרטנים ושום קונפי.
מרק הסרטנים היה הראשון שניסינו ועל הוון-טון שבו שמעתי מהזללן סיפורי הלל בעקבות אותה ארוחת טעימות. בהתאם לקונספט החלוקה, המרק הגיע ב-2 קעריות נפרדות לכל אחד מאיתנו ובכל אחת מהן 3 יחידות וון-טון. ביחד עם שתי הקעריות הוגשה צלחת נוספת מוארכת ועליה מבחר עלים, בצל יבש ובצל ירוק חתוכים, לימון ו-4 ברוסקטות שעל כל אחת מהן שן שום קונפי. קיבלנו הנחיה מהמלצר לשלב את העלים, הבצל והלימון במרק כרצוננו, ולאכול את הטוסטונים עם שום הקונפי לאחר טבילתם במרק. המרק עצמו היה מוצלח מאוד לדעת שנינו, בעל טעמים עדינים ומעודנים (בלי קשר לתוספות, מהן הטוסטונים הרגישו לא כל-כך קשורים), אבל לעומת המרק עצמו, הוון-טון התגלה כאכזבה גדולה, כל אחד מהם היה בעל טעמים עזים של שום ולא היה כל סיכוי להרגיש מעבר אליהם זכר כלשהו לשרימפס או לסרטן. הזללן התאכזב במיוחד, עד שהשאיר את הוון-טון מיותמים בקערית שהתרוקנה מהמרק.
כשהמלצר הגיע לשאול אותנו בהמשך איך היו המנות (דבר שהקפיד לעשות כל פעם, מספר דקות אחרי שהגיש מנות לשולחן), סיפרנו על הבעיות עם הוון-טון ובהמשך גילינו בחשבון שביטלו לנו את החיוב על המנה למרות שאת רובה הגדול סיימנו.
מנת ביצי התה הייתה לעומת זאת הצלחה, שוב פעם "פינגר פוד", הפעם של שני ביסים יותר גדולים מאלו שנדרשו לקונוסים בפתיחה. ביצי התה הם מאכל סיני של ביצים קשות שסודקים את קליפתן ומשרים אותן בתערובת תה כלשהי, ממנה הן מקבלות את הצבע היפה שלהן ואת טעמן המיוחד. השידוך שלהן לפרוסת חזה הברווז יצר שילוב טעמים טוב וביחד עם הפריכות והרעננות של החסה והנבטים נוצרו 2 ביסים מספקים. את חמאת הקקאו שצויינה בתפריט לא הרגשתי, אבל נהנתי מהמנה בכל מקרה.
ביחד עם המנות האלו קיבלנו 2 קוקטיילים על חשבון המסעדה, שזה סימן לכך שהחשבון הגיע לסכום גבוה (והיו לנו עוד 3 מנות שחיכינו לקבל). על פי רוב, ה"צ'ופר" מהמסעדה הוא בדרך כלל בדמות קינוח על חשבון המסעדה או צ'ייסרים (במידה ויושבים על הבר), שני קוקטיילים זה לא עניין של מה בכך.
הקוקטיילים היו: גרין תאי – קוקטייל על בסיס ג'ין הנדריקס, ליצ'י, תה ירוק, אבקת מנגו בוסר, סאקה ו-וורמוט יבש. הקוקטייל הוגש בכוס לאו-בול עגולה והיה בעל טעמים מעט אנמיים וקצת שעמם. גאמביי (ה"לחיים" הסיני) – טאקילה מילגרו סילבר, קמפארי, מיץ גויאבה לבנה, שרטרז ירוק, סאוור עם יוזו וסוכר למון גראס שעושים במקום. הקוקטייל הזה היה טוב בהרבה, עם טעמים של מר ומתוק, קצת כמו אשכולית. בשני הקוקטיילים טעם האלכוהול לא הורגש והם היו מאוזנים בצורה טובה.
אחרי עיכוב של חצי שעה שנבע מבלבול בהזמנה שלנו (גילינו סלחנות בהתחשב בתקפת ההרצה), הגיעו שאר המנות שלנו:
תמנון מעושן | אטריות אורז מלא | בוטנים קלויים | בזיליקום אדום | ויניגרט פלפל לבן. מנה שהפתיעה בצורת ההגשה שלה, שנראתה כסלט עלים וחתיכות תמנון. מתחת לעלים הירוקים, שביניהם בזיליקום תאילנדי, עלי סלרי ועוד, היו אטריות אורז קרות. ומספר יפה של נתחי תמנון שהיה עשוי בצורה נפלאה והיה טעים מאוד. המנה תובלה בויניגרט פלפל לבן שממש ניתן היה להרגיש בו והוא הרים את המנה בעוד כמה רמות. זו בהחלט מנה שהייתי מזמין שוב.
הזמנו גם רוק שרימפס | יוגורט תמרינדי | תפוחי אדמה | כורכום | אפונה | קשיו מקורמלים. חשבנו להשוות אותו לפופקורן שרימפס המפורסם של צפרה, אבל גילינו מנה שמכוונת למקום אחר. השרימפס עטופים בבלילה עבה מעט של תפוחי אדמה שטעמם הורגש מאוד. הבלילה הייתה בעלת פריכות קלה בלבד וקוביות השרימפס הונחו על יוגורט תמרינדי עם אגוזי קשיו מקורמלים. היוגורט היה מתוק ומעט חמצמץ ולחלוטין גנב את ההצגה, במקום השרימפס שהלך קצת לאיבוד.
מנה מבטיחה נוספת הייתה דאמפלינג שנחניזי | לחי עגל | מרק בשר | בוטנים | ציר רימונים, שהם בעצם ארבעה כיסונים שמלבד מילוי נתחי הלחי עגל, מכילים בתוכם גם ציר בשר שגם מעשיר את טעם הדאמפלינג וגם שומר על עסיסיות תכולתו. כל כיסון מונח בתוך כף מרק סינית ומעוטר בשברי בוטנים, צ'ילי וציר רימונים. ההנחיות מהמלצר היו לתת ביס קטן כדי לאפשר לנוזלים לצאת מהכיסון ולמלא את הכף, דבר שבפועל היה קצת מאתגר בשל מבנה הכף, אבל הצלחנו לבסוף. מילוי בשר הלחי היה מעט דחוס לטעמי אך אם זה אומר יותר כמות של בשר במנה, אני לבטח לא אתלונן. הזללן הגדיר את המנה כחגיגה על הלשון.
לצד המנות האלו הזמנתי בירה סינית בשם צינג טאו, שלא נמכרת ביותר מידיי מקומות בארץ והיא בירה שונה מכל מה שאתם מכירים, היות והיא מכילה אורז. היא בעלת טעם מעט יבש והיא מלווה אוכל אסייאתי בצורה נהדרת.
כל המנות שהזמנו היו מאחורינו, חשבתם שפה זה ייגמר? טעות! לא סתם אנחנו הצמד גרגרן וזללן… עוד לפני הקינוחים החלטנו שאנחנו חייבים להמשיך לאכול, בנס זה נגמר רק במנה נוספת אחת.
לוקוס מאודה | קטיפת מסאמן | גרנולה פירות יבשים | קייל אורגני. זו המנה היקרה בתפריט (98 שקלים) שניתן לקחת אותה גם בגרסאת דג דניס במקום הלוקוס ולשלם 30 שקלים פחות, אבל אנחנו בחרנו בלוקוס… גרגרנים וזלזלנים שכמונו.
המנה הגיעה כשיש בה מעט רוטב קארי מסאמן וכללה הצגה קצרה של המלצר שהגיש אותה לשולחן ויצק מעל הצלחת עוד מהקארי. הטעמים הדומיננטיים של הקארי היו של דלעת וקינמון, שלדעתי קצת האפילו על טעמי הלוקוס , הזללן לעומתי אמר שזה כנראה היה הדג המאודה הטוב שאכל בחייו ושהקארי השתלב טוב עם הדג. הלוקוס בהחלט היה מאודה בדיוק רב ולהערכתנו כמות הלוקוס הייתה באיזור ה-150 גרם. מעניין יהיה לנסות גם את גרסאת הדניס כדי לאמוד את ההבדל בטעם הכללי של המנה. עוד היו במנה: שבבי גרנולה, קייל ("כרוב על" בעברית, מרכיב דיי נדיר בארץ) וחתיכות שומר מאודות בעלות טעם מאוד עדין. כל ביס שכלל את כל המרכיבים היה מאוד מיוחד, גם בגלל שילוב המרקמים וגם בשל שילוב הטעמים. עם זאת, שנינו הסכמנו שיש צורך להעשיר יותר את המנה, ע"י הגדלת כמות הגרנולה והוספת אורז למנה, שגם ישתלב מצויין עם הקארי וגם יוסיף עוד אלמנט למנה ויהפוך אותה ליותר משביעה. הזללן התלהב יותר ממני והגדיר את המנה כדוגמא ומופת למטבח פיוז'ן, שמשלבת הרבה מטבחים וטעמים שיוצרים חגיגה על הצלחת.
בשלב הזה כבר היה מאוחר וגם ככה לא יכלתי לאכול יותר (הגיע הזמן…), אז כמובן שפנינו למלצר כדי לשמוע על הקינוחים. תפריט קינוחים עדיין אין, אבל יש ארבעה קינוחים שעולים 42 שקלים כל אחד. קינוח שוקולדי, קינוח טאפיוקה, קינוח סברינה וקינוח כדורי בצק הודיים. החלטנו ללכת רק על קינוח אחד ובהתלבטות שבין שני הקינוחים היותר אסייאתים, החלטנו ללכת על קונכיות טאפיוקה.
המנה מגיעה בצלחת מרק שחורה ועמוקה ובה מרק קוקוס קר מקוקוס טרי שבתוכו המון דברים טובים: קונכיות מתערובת קמחים שבעיקרה קמח טאפיוקה, חלק מה"קונכיות" נייטרליות בטעמן, אבל רובן משלבות שוקולד ולרונה שכמובן מוסיף להן טעם טוב. המרק הקר מכיל גם חתיכות אננס טרי, שמבחינתי זה תמיד מעולה, והיו אגוזים מסוכרים פריכים וקרח כתוש. רצוי לציין שאמרו לנו שהמנה עשויה להיות מוגשת לעיתים עם פירות יער במקום האננס. מדובר בקינוח מעולה ויפה במיוחד בשל ניגוד הצבעים של המנה עם כלי ההגשה שלה, והמנה הזו יכולה להתאים גם לשלושה ואולי אפילו לארבעה אנשים לסיום מתוק של הארוחה.
בנוסף קיבלנו על חשבון הבית עוד קינוח – פגודה שוקולד, קינוח שכולל פאדג' שוקולד ומעליו טווילים של שוקולד ולרונה שמחוברים ביניהם בקרם שוקולד לבן ולרונה והל, גלידת רוויון וקשיו ואבקת שוקולד מריר ולבנדר. הקינוח הזה, שמעוצב במראה של המבנים בסין, יתאים לחובבי השוקולד, אך הוא לא יותר מידיי שוקולדי. פאדג' השוקולד ("הפאדג' האגדי של הקונדיטור מ-1996", כפי שהמלצר קרה לו) היה דחוס במידה ולא מתוק מידיי (וגם לא אגדי…) והטווילים היו האלמנט הכי טוב במנה. דווקא גלידת הרוויון והקשיו הייתה קצת מפוספסת, החמיצות של הרוויון הייתה לא כל-כך לטעמנו והקשיו לא ממש הורגש בה. בסך הכל, נהננו מהקינוח של הטאפיוקה הרבה יותר והוא גם התאים יותר לארוחה הלא שגרתית שקדמה לו.
חשבון:
לחמניות מאודות: 9 שקלים
טרטר דגי ים: 48 שקלים
סשימי (המאצ'י): 58 שקלים
הר גאו: 44 שקלים
ירקות סיניים: 36 שקלים
ביצי תה: 34 שקלים
רוק שרימפס: 48 שקלים
לחי עגל: 52 שקלים
תמנון מעושן: 62 שקלים
צ'אנג טאו (בירה סינית): 27 שקלים
לוקוס מסאמן: 98 שקלים
קונכיות טאפיוקה: 42 שקלים
מרק סרטנים: 58 שקלים (החיוב בוטל)
גרין תאי (קוקטייל): 45 שקלים (על חשבון הבית)
גאמביי (קוקטייל): 39 שקלים (על חשבון הבית)
פגודה שוקולד: 42 שקלים (על חשבון הבית)
סה"כ: 538 שקלים (ללא החיוב על המנה שבוטלה ועל המנות על חשבון הבית)
בשל תקופת ההרצה, קיבלנו הנחה של 30% מה שהפך את הנזק של ארוחת ההתחזרות שלנו ל-377 שקלים.
לסיכום:
טאיזו היא מסעדה שלא רק מבטיחה, אלא גם מקיימת. היא מספקת חוויה קולינארית חדשה של פיוז'ן אסייאתי עדכני שמוכן במקצעיות רבה, עם מנות חלוקה שנאות בין גודל קטן לבינוני. העיצוב במקום נעים וחכם ונותן הרגשה של ארוחה מיוחדת. השירות עוד זקוק למעט השתפשפות, אך בשביל זה בדיוק יש תקופת הרצה. המחירים כאמור עוד עשויים להשתנות, גם הרכבי המנות כנראה לא סופיים. לא הכל מושלם, אבל הכל בכיוון הנכון. אני משוכנע שעוד תשמעו רבות על מנת הלחמניות המאודות, קינוח הטאפיוקה וכנראה עוד כמה מנות שייהפכו מהר למנות מהטובות והמעניינות בעיר. אני אקווה שהמחיר לא יתייקר, הוא לבטח לא זול כרגע (למרות שיש כמה מנות זולות), אבל בהתחשב בייחוד המנות וברמת הביצוע, אפשר לומר שהמנות שוות את המחיר, כל עוד רמת הביצוע תהיה גבוהה בהתאם. בשורה התחתונה, אני כבר מחכה לביקור הבא שלי במקום כדי לנסות את שאר המנות בתפריט. אני חושב שזה מדבר בפניי עצמו.
סיכום הציונים של הזללן:
כללי – 3.6
מקום – 3, תפריט – 4, אוכל – 4, בריאות – 3, תמורה – 4.
טאיזו (TAIZU), דרך מנחם בגין 23, מגדל לוינשטיין, תל אביב.
טלפון: 03-5225005
שעות פעילות (בתקופת ההרצה):
א' – ש': 18:00 – 01:00
אתר המסעדה: http://www.taizu.co.il/
הנסיון שלי בתחום מאכלי המזרח הרחוק הוא אפסי .
ולכן ,ההיתייחסות שלי יכולה להיות רק לגבי ההתרשמות
מתוכן הביקורת וצורת הגשתה. והן מושלמות.
תודה על התגובה ארווין 🙂
ממליץ לך להתנסות קצת במאכלי המזרח הרחוק, כשעושים אותם בצורה הנכונה, הם ממש מעדן. יכול להמליץ לך על מסעדות מכל מיני סוגים לפי דרישתך
כל הכבוד על הדיווח המהיר והנחשוני 🙂
אני שם מחר בערב, והדיווח שלך רק הוסיף לי עוד חשק שמחר כבר יגיע 🙂
האוכל נשמע ונראה נהדר, וגם המחירים נראים לי בסדר יחסית.
אמנם לא זולים, אבל בשביל אוכל שהוא יחסית ייחודי בנוף המסעדות אצלנו, נשמע לי שווה ביותר.
תודה על דיווח שנהנתי לקרוא בשקיקה.
מחכה בציפייה לשמוע איך היה לך
היינו, ראינו, טעמנו וכנראה לא נחזור- בגלל שיש
אופציות מקור טובות יותר לטעמינו.
4 בנות רעבות אומרות שהאוכל
מבולבל, הלחמניות עושות רע לז׳אנר
אסייאתי ( הן כבדות, נדבקות כמו דבק
ומיותר להעמיס) איכות מוצרי הגלם לא חדה
קוקטלים רעים וטובים אבל בעיקר אין מסעדנות
שם ואין שף שמורגש. לא נחזור
נכון מאוד! תחושה של המלך הוא עירום. הרבה רעש ויחסי ציבור. אני חייב לציין שיחסי ציבור
פועלים גם לרעה- אחרי שהשף יובל בן נריה התגאה שהושקעו 8 מיליון ש"ח וטיול ארוך במזרח עם הטבחים, יש לי רק דבר אחד להגיד: אם זה מה שהשגת ב-8 מיליון שקלים וטיול ארוך במזרח אתה בבעיה קשה ויכול להיות שהיית צריך להישאר עוד קצת בהרברט סמואל.
בהצלחה.
בענייני מסעדנות, באמת לא כל אחד הוא שף- קצת ענווה וסבלנות.
( ואכלנו גם חלק גדול מהתפריט, חשבו לציין)
מסעדה באמת מעולה, הוספנו אותם לאתרינו בהשראתכם :
http://bit.ly/ZahxUe
היינו 4 אנשים, טעמנו הרבה מנות.
כל ביס היה מדהים, אבל…..
זה פשוט מאוד מעיב על הארוחה שאתה מסיים אותה פשוט לא שבע.
היינו מאוכזבים. המנות קטנטנות ביותר.
ומחירי האלכוהול גבוהים מאוד.
עיצבו מהמם, אבל כ"כ מאכזב לצאת ממסעדה לא שבע. לדעתינו תמחור המנות גבוהה ביותר לעומת הגודל המינאטורי.
תודה על התגובה חלי, כמה מנות בערך הזמנתם ל-4 אנשים?
כל המנות במסעדה הם בגודל קטן עד בינוני וכנראה שצריך לפחות 3-4 מנות לאדם כדי לשבוע.
צריכה את עזרתך בהמלצה למסעדה.. בסגנון איטלקי, לא פלצנית מידי אבל לא שכונה מידי, לא יקרה מידי אבל עדיין איכותית… יש רעיון?
מציע לך לבדוק את אוליברי באבן גבירול
כתוב ונראה מצויין, לא ברור לי למה חלק מהמגיבים מתלוננים על המחיר או על הגודל, נשמע לי לא יקר בכלל יחסית לתחכום ולטעם. אנחנו לא אנשים של ארוחות ערב גדולות, יש סיכוי שיעברו לארוח צהריים בקרוב?
אני לא יודע לגביי הצהריים, רק יכול להמר שכן.
מדובר על מנות חלוקה בגודל קטן – בינוני, אז מהבחינה הזו טאיזו דווקא מתאימה בדיוק למי שלא אוהב ארוחות ערב גדולות, עם האפשרות לקחת מספר קטן של מנות
איך המסעדה לעומת בית תאילנדי, צפרה וזוזוברה?
האוכל הרבה יותר מתוחכם מזה של בית תאילנדי וזוזוברה. גם האיכות ברמה הגבוהה ביותר (כמו גם בצפרה).
המחיר יותר שפוי מזה של צפרה והאוכל יותר יצירתי.
אישית אני ממליץ על טאיזו על פני צפרה. גם מבחינת התמורה לכסף וגם מבחינת החוויה הכוללת.
ובנוגע להשוואה לבית התאילנדי- אף אחת מהמנות לא התקרבה בעומק הטעם שלה למנות שמוגשות בבית תאילנדי.
נפתחה מסעדה חדשה במגדל לוינשטין בקול תרועה.
היזמים פלשו ברגל גסה לתוך הגינה הציבורית המשמשת את תושבי השכונה ובנו שם אולם עם מיקום של 40 מקומות ישיבה בתוך שטח הגינה. למרבה המבוכה הם גם קיבלו לכך אישור מעיריית תל אביב. כל זאת בניגוד מפורש לתב"ע האוסרת על הוצאת שולחנות וכסאות לגינה. הם גם פותחים את שער החניון המיועד לשעת חירום בלבד, ומשתמשים בו לצרכיהם. מי בעירייה יכול להיות המשת"פ של עבריינות כל כך בוטה.
הם עושים בגינה כבתוך שלהם, משתמשים בגינה כמחסן פרודוקטים. אורחי המסעדה יוצאים לעשן בה, משאירים שם את בקבוקי הבירה, ושיחותיהם מדירות שינה מעיני דיירי הבתים הסמוכים 7 ימים בשבוע.
בכל ערב משוטטות עשרות מכוניות ברחובנו הצר, רחוב טיומקין, בחיפוש אחר חנייה, צופרים וסותמים את המעבר ברחוב.
ראו לינק:
http://www.facebook.com/media/set/?set=a.10200236183860346.1073741825.1625155859&type=1&l=09cdd89b93
אכזבה גדולה שגובלת בחוצפה. בעקבות הביקורות המהללות רצינו לבדוק גם את טאיזו. צלצלנו מהדרך לתל אביב ב 22:48 לברר לגבי אפשרות לבוא ומי שענתה אמרה בבירור שהמטבח נסגר ב 12 וכי כרגע המסעדה מלאה אז אין אפשרות להזמין שולחן אבל שנבוא בטח תוך חצי שעה יתפנה מקום. הגענו ב 23:12 והמארחת אמרה שהמטבח כבר סגור. הסברנו לה שהגענו במיוחד והתקשרנו לפני במטרה למנוע מצב כזה והתשובה הייתה שאין מה לעשות וכי המטבח סגור. אם ככה מתנהגים כבר בהתחלה, אם ככה מתנהגת מסעדה שרק פתחה אני לא רוצה לדעת מה יהיה בהמשך. רציתי לבדוק את המסעדה גם לגבי אירוע ששקלתי לקיים אצלה וזה השירות שקיבלתי. אבל כנראה שלא. חבל שהגישה היא כזו.
מצטער לשמוע. לפעמים רושם על המסעדה כולה יכול להתקלקל רק בגלל נותנת שירות אחת שלא עושה את העבודה שלה כמו שצריך.
ואנחנו…אנחנו תמיד חוזרים לרפאל, ולא נחליף אותה.
סיפוא אהבה מתמשך, ולא נפלנו שם אפילו פעם אחת.
מפליא איך שהם שומרים על הרמה הגבוהה.
לא בטוח שהבנתי את הקשר לרפאל 🙂
חברים טאיזו תנו לנו קצת שקט מ12 בלילה הסביבה רועשת בלילות אנחנו אנשים עובדים וילדים בתודה . השכן לידכם
פינגבאק: גרגרן | אלכסנדר גרין - בירה לכל מצב
התאכזבתי מאוד.
אני צמחוני שאוכל דגים, מה שהשאיר אותי עם מעט מאוד אפשרויות.
יש שימוש מוגזם "במסביב"; טיבול ורוטב, כך שלא מרגישים מה בעצם אוכלים מלבד המסביב.
מנות יקרות בצורה מאוד מאוד מוגזמת ולא וצדקת.
נכון שבמחינה ויזואלית גם המקום וגם המנות מאוד מושקעות. אבל אם בא לכם לאכול ולא להתרושש, זה לגמרי לא המקום.
במחינתי זה היה ביקור חד פעמי לגמרי.